אי-השוויון הכלכלי הוא מרכיב מרכזי שמעורר סערה פוליטית ומרידות עממיות במדינה. לפי האומות המאוחדות, כ-45 מיליון בני אדם בפיליפינים חיים מפחות משני דולר אמריקאי ליום.
חוסר היציבות בפיליפינים משתרע מעבר למשבר הכלכלי הנוכחי, שכן מחלוקת בינלאומית גוברת אופפת את ממשלה של הנשיאה גלוריה מקפגאל-ארויו. ההרג הפוליטי במדינה נמצא במגמת עלייה; לפי הערכת אמנסטי אינטרנשיונל, בפיליפינים יש את אחד מהשיעורים הגבוהים ביותר של רציחות ממניעים פוליטיים בעולם.
בשנת 2006, אמנסטי הגיע למסקנה כי "בשנים האחרונות דיווחים על מספר מוגבר של הרג של פעילים פוליטיים, בעיקר כאלה הקשורים לקבוצות שמאלניות או שמאלניות, גרמו לדאגה גוברת בפיליפינים ובעולם".
כיום, מארגנים פוליטיים המעורבים בתנועות לשינוי חברתי בפיליפינים נמצאים תחת האקדח.
במנילה, תומכי זכויות האדם מצביעים על סיוע מממשלות קנדה וארה"ב כתמיכה במיקוד והרג של פעילים מקומיים בתמיכת הממשלה.
נהוג להעריך כי למעלה מ-860 בני אדם נהרגו במעשי אלימות על רקע פוליטי בפיליפינים מאז תחילת כהונתו של ארויו בשנת 2001, אשר פעילי זכויות אדם מקומיים רבים מייחסים חלקית לתוכנית "התקוממות נגד" בתמיכת ארה"ב של הכוחות המזוינים של הפיליפינים (AFP). מנהיגי איגודים, דמויות דתיות, פוליטיקאים מתקדמים ומארגני קהילה, כולם כוונו להרג שמותיר שובל עקוב מדם המצביע על רמות הכוח הפוליטיות הגבוהות ביותר במדינה.
"למרות הלחץ הבינלאומי הגדול, ממשלתו של ארויו לא עצרה את הרציחות הפוליטיות המתמשכות", מסביר בנג'י אוליברוס, העורך הראשי של Bulatlat, פרסום חדשות מקוון אלטרנטיבי פופולרי המבוסס בקוזון סיטי.
"הכוחות המזוינים של הפיליפינים מכחישים שהם מעורבים ברציחות, למרות שכולם מבינים באופן מרומז שהצבא מעורב ישירות", אמר אוליברוס לדומיניון על התה במנילה, "אנו מאמינים שלתקשורת הבינלאומית יש אחריות להגביר את מה שלא סופר. אלימות איתה מתמודדות תנועות פרוגרסיביות במדינה שלנו היום".
בשנת 2007, פיליפ אלסטון, הכתב המיוחד של מועצת זכויות האדם של האו"ם, האשים את הממשלה הנוכחית ב"עידוד או הקלה על הרציחות" באמצעות ה-AFP. לדברי אלסטון, הנשיא ארויו והצבא הלאומי לא היו רק ב"מצב של הכחשה" לגבי הרציחות הפוליטיות, אלא "שותפים" להוצאות להורג השיטתיות של אלה שתויגו "אויבי המדינה".
"באזורים מסוימים, מנהיגי ארגוני השמאל ניצודים באופן שיטתי על ידי חקירה ועינויים של מי שעשויים לדעת את מקום הימצאו", מתאר דו"ח נוסף של האו"ם שפורסם באוגוסט 2007, "לעיתים קרובות הם נהרגים בעקבות מסע השמצה פרטני שנועד כדי להחדיר פחד בקהילה".
"אני לא יכול להסכים על זה", אמר לוטננט-גנרל של צבא המדינה, אלכסנדר יאנו, לסוכנות הידיעות רויטרס בראיון שנערך לאחרונה, בניגוד לדו"ח האו"ם שפורסם לאחרונה, והסביר "שיכולים להיות כמה גורמים נוכלים בצבא". , אבל זו לא הייתה "מדיניות המדינה לאפשר הרג והיעלמויות חוץ-משפטיות".
עד היום הכוחות המזוינים של הפיליפינים ולוחמי הגרילה השמאליים של צבא העמים החדשים (NPA) בן 10,000 כוחות, נותרו כלואים בקרב בן עשרות שנים על שליטה פוליטית ברחבי הארכיפלג השקט. בדרך כלל נחשבת לאחת ממלחמות הגרילה הארוכות ביותר בעולם, הקרב בין כוחות צבא המדינה ל-NPA מתחיל בשנות ה-1960, כאשר תנועות שחרור לאומיות מונעות קומוניסטיות התפשטו ברחבי אסיה.
מאז ה-9 בספטמבר, המאבק המתמשך בין כוחות המדינה לבין תנועת הגרילה השמאלנית בפיליפינים נסחף אל תוך "המלחמה בטרור" הבינלאומית, הן כתנועת הגרילה של ה-NPA והן כחזית הדמוקרטית הלאומית של הפיליפינים (NDFP). ארגון גג המייצג תנועות שמאל במדינה, הוגדרו כארגוני "טרור" בארץ ובעולם על ידי ממשלות מערביות, כולל ארה"ב וקנדה.
כיום, ממשלת קנדה מספקת כ-20 מיליון דולר על בסיס שנתי בסיוע לפיתוח מעבר לים לממשלת ארויו במנילה, בעיקר באמצעות סוכנות הפיתוח הבינלאומית הקנדית (CIDA). באופן רשמי, היעדים המתוארים של אסטרטגיית הפיתוח של CIDA בפיליפינים הם "לטפח ממשל יעיל, מגיב, שקוף ואחראי בכל הרמות".
סוכנות הפיתוח הבינלאומית של קנדה מתארת את הפיליפינים כ"דמוקרטיה מתפקדת עם חברה אזרחית תוססת", למרות העלייה במספר ההרג הפוליטי במדינה.
בנוסף ל"סיוע בפיתוח" הקנדי, תוכנית ההכשרה הצבאית של קנדה (MTAP) סיפקה לאנשי צבא מהפיליפינים הכשרה בקנדה על "פעולות תומכות בשלום, הכשרת צוות ושפה" מאז 1997.
לפי משרד ההגנה הלאומית, אנשי צבא מהפיליפינים משתתפים בפעילויות אימונים בקנדה על בסיס שנתי, למרות הנחיות מדיניות קנדית רשמיות האוסרות על הממשלה להציע תמיכה צבאית "למדינות המעורבות בסכסוך מזוין או שלממשלותיהן יש תיעוד מתמשך של הפרות זכויות אדם".
בעוד הסיוע הצבאי הקנדי לממשלת ארויו ממשיך לזרום, דרום הפיליפינים סומנה כ"חזית חדשה" ל"מלחמה בטרור" המונעת על ידי ארה"ב שנפתחה זמן קצר לאחר ה-9 בספטמבר, במאמץ להכשיר את ההתמקדות המוגברת של חמושים. תנועות המושרשות בקהילת המיעוט המוסלמית על ידי הצבא הפיליפיני וכוחות ארה"ב המוצבים במדינה כאחד, על פי תומכי זכויות אדם.
בשנת 2002 פתח ממשל בוש במבצע חופש מתמשך - הפיליפינים, שבו נפרסו אלפי חיילים ואנשי צבא אמריקאים, כולל יותר מ-1200 חברי פיקוד המבצעים המיוחדים של ארצות הברית, האוקיינוס השקט. תנועות מוסלמיות חמושות כמו חזית השחרור האסלאמית של מורו (MILF) וקבוצת אבו סייף המפוקפקת מתמודדות עם מערכה צבאית גלויה מצד הממשלה וכוחות ארה"ב בזירת הקרב החדשה הזו של המלחמה בטרור".
מאמר עלילתי משנת 2007 ב-USA Today טען כי בפיליפינים, "ארה"ב מתקדמת במלחמה בטרור; הכוחות המיוחדים של ארה"ב סייעו להרוג, ללכוד או להדיח מאות לוחמי גרילה של אבו סייף". לפי רס"ן אחד של צבא ארה"ב הפועל בפיליפינים, "הם בעטו בישבן... אני חושב שהם קרובים לפרוץ את הדבר הזה".
מאות אזרחים פיליפינים נעדרים או נהרגו באלימות הצבאית. אלה שנפגעו מהקמפיינים הצבאיים מכריעים את הרוב העני של הפיליפינים.
לפי ההערכות, המוסלמים בפיליפינים מהווים חמישה אחוזים מהאוכלוסייה הלאומית, המכונה מקומית Moros - המונח מתוארך לכוחות הקולוניאליים הספרדיים ששלטו באיים מ-1565 עד 1898 - ונחשב באופן נרחב כמי שממלא תפקיד מרכזי במאבקים נגד שניהם. קולוניזציה ספרדית וארה"ב. בשנים האחרונות, מפלגות עממיות המייצגות קהילות מיעוט מוסלמיות בפיליפינים כמו סוארה בנגסמורו - "קול אנשי המורו" - בנו בריתות עם תנועות שמאל שרצות בבחירות לאומיות.
לפני 100 שנה, כוחות ארה"ב נאבקו בלוחמי מורו בדרום הפיליפינים, במהלך המלחמה הפיליפינים-אמריקאית, שבה לפי הערכות, כעשירית מהאוכלוסייה הפיליפינית איבדה את חייהם. מסעות צבא ארה"ב אלימים בפיליפינים בתחילת המאה ה-20 הם נקודת התייחסות היסטורית רודפת לתפקיד הצבאי הנוכחי של ארה"ב באיים הדרומיים; עד היום, כוחות ארה"ב מעולם לא הצליחו להכניע לצמיתות את אוכלוסיית מורו.
הסופר האמריקני מארק טווין חיבר תיאור מטריד של הפעולה הצבאית של ארה"ב בתחילת המאה ה-20. "הרגענו כמה אלפים מתושבי האי וקברנו אותם", כתב טוויין, "הרסנו את שדותיהם; שרפנו את כפריהם והפנו אלמנותיהם וילדיהם מחוץ לבית; סיפקנו שברון לב בגלות לכמה עשרות פטריוטים לא נעימים".
השתקת "פטריוטים לא נעימים" בפיליפינים נותרה משימה בלתי אפשרית לכאורה כיום, שכן נשק מודרני וחיילות אמריקאים לפיליפינים כחלק מ"המלחמה בטרור" מפגינים הדים לתולדות הקולוניאליזם האמריקאי במדינה.
"אנשים בפיליפינים עומדים היום בפני מלכודת מוות, שכן המערכת הכלכלית הבינלאומית יוצרת זרימה כספית מסיבית מהמדינה, כאשר למעלה מ-70% מהתקציב השנתי שלנו הולך לתשלומים על החוב הלאומי שלנו, כפי שמנוהל על ידי נושים בינלאומיים כולל העולם בנק", מסביר קזינו טדי, חבר קונגרס מכהן במפלגה הפוליטית הפרוגרסיבית באיאן מונא.
"המערכת הכלכלית הזו שסוחטת את תושבי הפיליפינים היא קולוניאליזם חדש, שנאכף על ידי ממשלת ארויו באמצעות כוח צבאי", ממשיך קזינו טדי, "ממשלה שמנהלת מלחמה בתמיכת ארה"ב נגד התנועות הפרוגרסיביות במדינה הזו באלימות מזוינת והדחקה".
קרב רעיונות ניכר בכל מקום בו אתם מבקרים בפיליפינים, קרב שמציב מדיניות כלכלית וצבאית הנתמכת על ידי ממשלת גלוריה מקפגאל-ארויו נגד תנועות פרוגרסיביות עממיות במדינה, שלפי כל האינדיקטורים נמצאות במגמת עלייה בכל העם.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו