בנובמבר 2003 גורש מקנדה אחמד עבד אל-מג'יד, פלסטיני חסר אזרחות שנולד וגדל במחנה הפליטים עין אל-חילווה בדרום לבנון. המרחק בין מונטריאול ללבנון משתרע על פני אוקיינוסים ויבשות אלפי קילומטרים, אך הוא רק מרחק קצר בעיניו של אחמד וזיכרון חי של קיום שעוצב על ידי המאבק היומיומי של חוסר אזרחות.
כיום מתגורר אחמד בעין אל-חילווה, עם כ-80 פלסטינים חסרי אזרחות נוספים במחנה הפליטים הגדול במדינה, השוכן בפאתי העיר סיידה שבדרום לבנון. עין אל-חילווה היא דוגמה בולטת למציאות החיים של רדיפות עמה מתמודדים פליטים פלסטינים כיום בלבנון.
עין אל-חילווה הוא גטו פלסטיני, בית סוהר חברתי וכלכלי לעשרות אלפי פליטים שנעקרו עקב הקמת מדינת ישראל. המחנה כולו ואלפי תושביו מוגבלים לכ-2 קמ"ר ומוקפים לחלוטין במחסומים צבאיים לבנון, השוללים מהפלסטינים את חופש התנועה. כדי להיכנס או לצאת מהמחנה נאלצים הפלסטינים להראות את תעודות הזהות של הפליטים שהונפקו מהאו"ם לחיילים לבנונים, תוך אכיפת שליטה פיזית ופיזיולוגית על התנועה הפלסטינית.
שליטה צבאית על פלסטינים בעין אל-חילווה מסמלת דיכוי חברתי וכלכלי רחב יותר, הנאכף על ידי חוקים ותקנות של מדינת לבנון, אשר מערער את ההישרדות הבסיסית של הפלסטינים. אסור להחזיק ברכוש, לעבוד בלמעלה מ-70 מקצועות ומוגדרים בחוק כזרים, פלסטינים חיים בלבנון כאזרחים סוג ב' ללא כל זכויות חברתיות או פוליטיות בסיסיות.
בשנת 2003 ערך אמנסטי אינטרנשיונל דו"ח על מצבם של הפליטים הפלסטינים בלבנון, אשר הגיע למסקנה כי "אפליה המוטלת על פלסטינים ביחס לזכויות בעלות וירושה רכוש והזכות לעבוד, יוצרת תנאים שבהם הפליטים הפלסטינים אינם יכולים ליהנות מתנאים נאותים. רמת החיים." הדו"ח ציין כי בעין אל-חילווה, "האבטלה מגיעה ל-80% בקרב אנשי מקצוע פלסטינים".
ביוני 2005 הציע שר העבודה היוצא של לבנון, טאראד חמאדה, תיקון לחוק העבודה במדינה, שיאפשר לפלסטינים לקבל אישורי עבודה זרה לעבודה בעבודות "ידניות ופקידות". עם זאת, בשל חוסר היציבות השלטונית המתמשכת בלבנון, לא יושמו שינויים קונקרטיים. גם עם השינויים המוצעים עדיין ייאסר על פלסטינים לעבוד כאנשי מקצוע בתחומי הרפואה, ההנדסה והמשפט. גם עם השינויים המוצעים תימשך האפליה הממוסדת נגד פלסטינים.
בהקשר פוליטי זה, פלסטינים במחנות לבנון יכלו להגדיר את המונח פליט: הם נולדים חסרי אזרחות במדינה שנוהגת בצורות אקטיביות של אפליה, שמקורן במטרה פוליטית לתקוף את הישרדות הפלסטינים.
מעין אל-חילווה למונטריאול:
לנוכח הרדיפה הפוליטית נגד פלסטינים, אחמד עבד אל-מג'יד נמלט ממחנה עין אל-חילווה ב-2001 והצטרף למאות פליטים פלסטינים נוספים מלבנון בקנדה. עם אידיאלים של קנדה כאומה המוגדרת על ידי כיבוד זכויות אדם, אחמד הגיש בקשה לקבלת מעמד פליט מהאזרחות וההגירה לקנדה.
בראיון שנערך לאחרונה בביירות, סיפר אחמד על חווית הגירוש מקנדה ועל החלטתו לברוח מעין אל-חילווה בשנת 2001. אחמד הרהר בקושי שבהחלטה לעזוב את ההיסטוריה, משפחתו וחייו, "כשחשבתי של יציאה לקנדה הייתה לי הרגשה נוראית, כל הילדות שלי הייתה בלבנון, המשפחה שלי הייתה בעין אל-חילווה, כל מה שידעתי זה בלבנון, אז פחדתי לעזוב. אבל בלבנון כפלסטיני אין לי זכויות אזרחיות וסוציאליות, אז נאלצתי לעזוב את המחנה כדי לפרנס את משפחתי".
חייו של אחמד בעין אל-חילווה מדגימים הגדרות מסורתיות של פליט פוליטי. אולם לאחר בקשת המקלט, אחמד התמודד עם רדיפה פוליטית כפלסטיני בקנדה.
בצל פיגועי ה-11 בספטמבר בעיר ניו יורק והתגובת הנגד שבאה בעקבותיה בצפון אמריקה וברחבי העולם נגד ערבים ומוסלמים, נדחתה תביעתו של אחמד למעמד פליט בקנדה. האידיאלים שלו לגבי קנדה כאומה המושתתת על ערכים הומניטריים, שהוקרנו בתעמולה ברחבי העולם, נמחצו על ידי ההחלטה הגזענית של ההגירה קנדה במניעת מקלט אחמד.
בשנת 2001, פליטים פלסטינים בקנדה כמו אחמד ספגו אש מצד ממשלת קנדה בהקשר של התקפות מוסדיות גוברות נגד מהגרים ופליטים. כמו במדיניות החוץ של קנדה, שתוקפת מטבעה פלסטינים באמצעות תמיכה פוליטית בכיבוש המתמשך של ישראל בפלסטין, דחייתה של הגירה קנדה לתביעת המקלט של אחמד ערערה את ההיסטוריה של הרדיפה והדיכוי, שחוו הפלסטינים ברחבי המזרח התיכון כבר למעלה מ-50 שנה.
ההחלטה לסרב לתביעת מקלט של אחמד סתרה את חוקי ההגירה והפליטים של קנדה עצמה. על פי "חוק ההגירה וההגנה על פליטים" של קנדה, אחמד מגדיר בצורה מושלמת "פליט" כמי שיש לו "פחד מבוסס מפני רדיפה מסיבות של גזע, דת, לאום, חברות בקבוצה חברתית מסוימת או דעה פוליטית". יתרה מכך, "פליט" מוגדר על ידי ממשלת קנדה כאדם "שאין לו מדינת אזרחות, נמצא מחוץ למדינת המגורים הרגילים שלו בעבר ואינו יכול או בשל חשש זה אינו מוכן לחזור לאותה מדינה".
שנה אחת בלבד לאחר שנמלט מעין אל-חילווה, קיבל אחמד צו גירוש חזרה לחיי הרדיפה מהם ברח מהאזרחות וההגירה מקנדה. אחמד שוב היה חסר אזרחות, חלומותיו לקבל דרכון קנדי נמחצו. הוא קיבל סירוב מקלט עם כמאה פליטים פלסטינים נוספים, שנסעו לקנדה ממחנות הפליטים של לבנון ומפלסטין הכבושה.
המאבק נגד גירוש פלסטינים בקנדה:
כפלסטיני חסר אזרחות בקנדה העומד בפני גירוש נוסף, אחמד החל להתארגן עם פלסטינים אחרים כדי להילחם בגירושים. בינואר 2003 הקימו אחמד ועוד פלסטינים רבים את הקואליציה נגד גירוש הפליטים הפלסטינים, שבאה לייצג את מאבקם של פלסטינים חסרי אזרחות בקנדה. אחמד היה גורם מרכזי בקיבוץ הפלסטינים במונטריאול, עם חזון של התנגדות קולקטיבית למדיניות הגירוש של קנדה. בינואר 2003 עם תחילת החורף במונטריאול, פלסטינים חסרי אזרחות פרסמו קריאת התרסה, נגד ההתקפות הגזעניות להן היו נתונים על ידי המדינה הקנדית.
בראיון שנערך לאחרונה אחמד דיבר על קבלת צו גירוש מקנדה ההגירה והציע את הרהוריו על המאבק בגירושים של פלסטינים מקנדה. "כשקיבלתי את הגירוש דעתי על קנדה השתנתה. הפתרון האפשרי היחיד שלי היה להילחם בגירוש, אז התחלתי להיפגש עם פלסטינים אחרים באותו מצב כדי להילחם על המסמכים שלנו. העבודה המשותפת עם פלסטינים אחרים באותו מצב הייתה טובה, מכיוון שהפכנו לאחים שכולם מתמודדים עם אותו מצב קשה".
עד גירושו בנובמבר 2003, אחמד מילא תפקיד מרכזי בארגון הפגנות ואירועי העלאת מודעות ברחבי מונטריאול וקנדה, שהתמקדו בבניית תמיכה ציבורית לדרישות הפליטים הפלסטינים חסרי האזרחות, נגד הגירוש והסדרת כלל הפלסטינים במדינה. המדינה.
ביולי 2003 מאות אנשים יצאו לרחובות מרכז העיר מונטריאול בהפגנה שעלתה לכותרות חדשות ברחבי המדינה. יחד עם פלסטינים חסרי אזרחות אחרים, רבים ממחנות הפליטים בדרום לבנון, אחמד ראה תקווה במאבק פוליטי עממי שנוהל נגד ממשלת קנדה על ידי פליטים ובני בריתם שנפגעו ישירות.
המאבק בחוסר אזרחות הועבר מעין אל-חילווה למונטריאול. רדיפה מוסדית נגד פלסטינים השתרשה במדינות לאום ברחבי העולם לאחר ה-11 בספטמבר, כולל קנדה. פליטים פלסטינים בקנדה שהתנגדו לגירוש באו לייצג גלובליזציה של המאבק הפלסטיני.
בנובמבר 2003 גורש אחמד עבד אל מג'יד מקנדה. לאחר שהגיע לעבודתו במסעדה לבנונית מקומית במונטריאול, אחמד ספג סוכנים חמושים של אזרחות והגירה קנדה. אחמד נעצר ולאחר מכן גורש, אשם בהיותו פליט פלסטיני גלוי שהתארגן להתעמת עם המתקפה של ממשלת קנדה על קהילתו הנאבקת לשרוד בפזורה.
גירושו של אחמד מקנדה נותר פצע טרי במאבק המתמשך של פליטים פלסטינים בקנדה נגד חוסר אזרחות. ביום הגירוש של אחמד, כשהרוחות המקפיאות של החורף במונטריאול צלפו, התאספו פליטים פלסטינים ותומכיהם לשבת ברחוב מחוץ למשרדי ההגירה בקנדה.
ההלם והזעם היו קולניים, שותפו לחדר של אחמד בקנדה, גם הוא פליט פלסטיני שנמלט ממחנות לבנון, צעק: "בקנדה מדברים על זכויות אדם, אבל עבור הפליטים הפלסטינים הממשלה אפילו לא תיתן לנו זכויות בעלי חיים! אנחנו פלסטינים. אנחנו חסרי מדינה. אין לנו מדינה. לאן אנחנו יכולים ללכת? ברחבי העולם אנו מתמודדים עם בעיות אמיתיות ומצבים איומים. לעזאזל הגירה קנדה!"
חזרה למחנה עין אל-חילווה:
לאחר הגירוש מקנדה, חזר אחמד לעין אל-חילווה, חולם לברוח ממציאות המחנות בלבנון שנמחצה על ידי המדינה הקנדית. כיום כשפליטים פלסטינים בקנדה ממשיכים להיאבק נגד הגירוש, אחמד חי ונושם חיים של רדיפות, שמהן נמלטו גם מי שעומד בפני גירוש היום. כיום יותר מ-100 פליטים פלסטינים עומדים בפני גירוש מקנדה הן למחנות הפליטים של לבנון והן לפלסטין הכבושה.
בעוד פליטים פלסטינים ממשיכים להיאבק בקנדה ארגוני זכויות אדם פלסטינים שונים בלבנון פתחו לאחרונה בקמפיין פוליטי לדרישת זכויות חברתיות ואזרח בסיסיות מהממשלה. ארגוני התנגדות פלסטיניים כמו DFLP - החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין - מילאו תפקיד פעיל בקמפיין הפוליטי הזה.
תנועות סולידריות פלסטיניות ברחבי העולם ממשיכות להצביע על הרדיפה איתה מתמודדים הפליטים בלבנון, בראש סדר העדיפויות של מאבק הסולידריות הפלסטינית. תוך המשך דרישה ליישום מלא של החלטת האו"ם 194, המעגנת בחוק הבינלאומי את הזכות של כל העקורים הפלסטינים לחזור הביתה.
גירושו של אחמד מקנדה והמאבק המתמשך בחוסר אזרחות בלבנון נחרט כעת בהיסטוריה הפלסטינית. סיפורים אנושיים של אלה שנאבקים למען הצדק בנסיבות הקשות ביותר, כמו זה של אחמד, מהווים השראה למי שעומד בסולידריות עם העם הפלסטיני ברחבי העולם. ממחנה הפליטים עין אל-חילווה בדרום לבנון ועד לרחובות מונטריאול, הפליטים הפלסטינים הם דוגמה חיה לעם הנושא זהות המוגדרת ברצון להתנגד לדיכוי.
אחמד, יושב על חוף הים התיכון בדרום לבנון, הרהר במאבקו המתמשך בחוסר אזרחות ובניסיונו במונטריאול. "היום בלבנון אני ממשיך להילחם למען הצדק. אנחנו מתארגנים במחנה עין אל-חילווה למען זכויותינו האזרחיות והחברתיות בלבנון בדיוק כפי שהייתי בקנדה. אני מקווה שהפלסטינים בקנדה ממשיכים להיאבק על הצדק".
-> לצפייה במאמר תמונה של מחנה הפליטים עין אל-חילווה שצולם על ידי חברי מרכז התקשורת העצמאית בביירות בקר בכתובת: http://gallery.cmaq.net/Ein-el-Hilweh
{מאמר זה נכתב עבור האינתיפאדה האלקטרונית בביירות, לבנון ביולי 2005. סטפן כריסטוף נמצא כעת בלבנון ככתב המיוחד של האינתיפאדה האלקטרונית, ומדווח על מאבקים של ימינו למען צדק חברתי. סטפן הוא חבר בתנועת הסולידריות הבינלאומית ופעיל גם במרכז המדיה העצמאית של ביירות. אתה יכול ליצור קשר עם סטפן בכתובת: christoff(at)resist.ca }
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו