מאז התמוטטות בסבב האחרון של המשא ומתן של ארגון הסחר העולמי (WTO) בקנקון, מקסיקו, בספטמבר 2003, קנדה וארה"ב חתמו במהירות על כמה הסכמי סחר דו-צדדיים.
דרום קוריאה, מעצמה כלכלית גדולה באסיה והרביעית בגודלה באזור, חתמה לאחרונה על הסכם דו-צדדי גדול עם ארה"ב ומנהלת כעת משא ומתן על הסכם דומה עם קנדה.
תנועות חברתיות בקוריאה התנגדו נמרצות להחלפת המדינה ל-WTO מאז אמצע שנות ה-1990 והתגייסו באופן פעיל בניגוד ליוזמות הסחר הבילטרליות האחרונות.
התנגדות של תנועות איכרים קוריאניות למדיניות 'סחר חופשי' זכתה לתשומת לב בינלאומית בפגישות בקנקון בספטמבר 2003, כאשר החקלאי הקוריאני לי קיונג האי נטל את חייו במחאה בעודו מחזיק שלט עם הכתובת "WTO הורג חקלאים".
מאות אלפים השתתפו בהפגנות הרחוב בסיאול בקיץ האחרון כדי להתנגד לשינויים האחרונים במדיניות הסחר של ארה"ב-קוריאנית שנועדה לאפשר לבשר בקר אמריקאי להיכנס מחדש לשווקים הקוריאניים. מכירת בשר בקר אמריקאי נאסרה בקוריאה מאז גילוי מחלת הפרה המשוגעת בכמה בקר בארה"ב. ההפגנות האחרונות בקוריאה נגד יבוא בשר בקר מארה"ב מסמנות את ההפגנות הגדולות ביותר נגד הממשלה מזה עשרות שנים.
ההתנגדות למדיניות הסחר של ארה"ב בקוריאה משתרעת על פני בשר הבקר של ארה"ב, עד להסכם הסחר הדו-צדדי של ארה"ב-קוריאה שנערך לאחרונה - לאחר הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA), הסכם הסחר האזורי הגדול ביותר שנחתם על ידי ארה"ב.
בדצמבר פרצו תגרות באסיפה הלאומית בקוריאה כאשר פוליטיקאים מהאופוזיציה ניסו להיכנס לישיבה נעולה של הוועדה הפרלמנטרית לסחר שדנה בהסכם הדו-צדדי של ארה"ב, שנותר שנוי במחלוקת בקוריאה.
במקביל לעסקת ארה"ב-קוריאה, גורמים בממשלה השמרנית בקנדה דחפו לחתום על הסכם דו-צדדי דומה. איגודי עובדים בשתי המדינות התנגדו לעסקה, כולל איגוד עובדי הרכב הקנדי (CAW). ה-CAW קבע, "אנחנו מסרבים להיכנס לתחרות עם עובדים קוריאנים על שגשוג עתידי. לאנשים עובדים בכל המדינות יש את הזכות לביטחון תעסוקתי, לסחר הוגן ולפיתוח כלכלי וחברתי".
בניסיון להבין את הדחף של פקידים אמריקאים וקנדיים להשיג עסקאות סחר דו-צדדיות עם קוריאה, שוחח סטפן כריסטוף עם כריסטין אהן קוריאנים אמריקאים למען סחר הוגן על הסכמי הסחר הבילטרליים והאופוזיציה הבסיסית בקוריאה.
סטפן כריסטוף: לגבי הסכם הסחר החופשי של קוריאה-ארה"ב וגם ה-FTA קנדה-קוריאה, האם תוכל לתאר כיצד הסכם זה ישפיע על תקני הסביבה והעבודה בדרום קוריאה, קנדה וארה"ב?
כריסטין אהן: ההשפעות על אנשים עובדים הנובעות מהסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA) בקנדה, מקסיקו וארה"ב מבהירות שהרחבת מדיניות סחר דומה לקוריאה רק תיצור נזק נוסף [עבור] כל המדינות המעורבות.
בעיקרו של דבר, מדיניות כלכלית וסחר שנדחפת על קוריאה באמצעות ארגון הסחר העולמי וההתאמה המבנית שהוטלה על ידי קרן המטבע הבינלאומית בעקבות המשבר הפיננסי באסיה בסוף שנות ה-1990, העבירו את קוריאה מכלכלה עצמאית יחסית, תעשייתית וחקלאית לכלכלה שתלויה יותר ויותר בייצוא ומגמות בשוק הבינלאומי. השינוי הכלכלי הזה, בהובלת התאמה מבנית, שבר את עמוד השדרה של תנועת האיגודים המקצועיים. כיום בקוריאה למעלה מ-50% מכוח העבודה הם עובדים לא סדירים.
איגודי עובדים בקוריאה הצליחו ליצור מצב שבו זכויות העובדים החלו להשתפר בקוריאה בתחילת שנות ה-1990, בעוד שבמשך עשרות שנים תחת משטרים אוטוריטריים עובדים דוכאים קשות; כעת שוב תחת מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית, זכויות העובדים מתערערות קשות.
ניסיון העבר של עובדים ברחבי צפון אמריקה תחת NAFTA והמצוקה של עובדים קוריאנים תחת מדיניות ניאו-ליברלית מבהירים מאוד שיש להתנגד להסכם הסחר של קוריאה-ארה"ב, הסכם הסחר השני בגודלו בארה"ב אחרי NAFTA.
כריסטוף: האם אתה יכול לתאר כיצד הסכם הסחר בין ארה"ב לקוריאה ישפיע על מרכיבים שונים בחברה הקוריאנית, למשל על מערכת הבריאות הלאומית וגם על האיכרים שיש להם היסטוריה ארוכה של התגייסות פוליטית בקוריאה?
Ahn: הוראות פרמצבטיות הכלולות תחת הסכם סחר חופשי זה של ארה"ב-קוריאה הן נוראיות. לקוריאה אין את מערכת הבריאות האוניברסלית הטובה ביותר, אך ישנה מערכת ציבורית שלמה. על פי הסכם הסחר של ארה"ב, הרשימה הנוכחית של תרופות הזמינות לאנשים באמצעות שירותי בריאות ציבוריים תהיה תיגר.
חברות תרופות אמריקאיות ניסו לדחוף לרשימת תרופות חדשה, שתערום את הרשימה עם תרופות עם פטנט בארה"ב, שהן הרבה יותר יקרות מתרופות גנריות, מה שמטיל עומס גדול על מערכת הבריאות של קוריאה ומבטיח רווחים לחברות התרופות האמריקאיות באמצעות מערכת הבריאות הלאומית של קוריאה.
ייצוא המודל האמריקאי לבריאות הוא רעיון אסון. בארה"ב, יש למעלה מ-45 מיליון אנשים שאין להם שירותי בריאות, וזה בהחלט תרחיש שאסור לעודד במדינות אחרות.
ברור שזכויות העובדים יושפעו לרעה מהסכם זה הן בצפון אמריקה והן בקוריאה. לפי הסכמים כאלה תאגידים יכולים פשוט להרים את הפעילות שלהם ולהעביר אותם למדינות אחרות שיש להן סטנדרטים סביבתיים ועבודה חלשים יותר, עלויות ייצור נמוכות יותר, בעוד של[לאותן חברות] יש את היכולת לשלוח את הסחורה המיוצרת שלהם ברחבי העולם מבלי לשלם כל מכס.
רק לפני 10 שנים, קוריאה הייתה פעם כלכלה אגררית ברובה עם כ-10 מיליון חקלאים וכיום יש רק כ-3.5 מיליון חקלאים. התרחשה הגירה המונית, אנשים עוברים מהכפר אל הערים, תורמים לגידול בשיעורי האבטלה, שכן התחרות העזה הורידה גם את השכר במדינה. כמו כן, ישנו שפל עצום בכלכלה הכפרית של קוריאה עקב הטיסה למרכזים עירוניים. הגירה פנימית המונית זו השפיעה קשות על כלכלת המרכזים הלא עירוניים של קוריאה.
במסגרת NAFTA, ארה"ב הבטיחה שעסקים חקלאיים מסובסדים במאות מיליונים כדי "להתחרות" בחקלאים הקטנים של דרום קוריאה. זה חיובי שאורז אינו כלול בהסכם זה מכיוון שבקוריאה חקלאי האורז מהווים את המספר הגדול ביותר של איכרים במדינה, שיושפעו קשות מייבוא של אורז זול מארה"ב. על פי תקנות ה-WTO, לעומת זאת, קוריאה תצטרך בסופו של דבר למחוק את המכסים על אורז מיובא בכל מקרה, כך שאפילו מגדלי האורז ייפגעו מייבוא זול.
הסכם הסחר הדו-צדדי בין קוריאה לארה"ב מחמיר את מצבם של אנשים בקוריאה ובארה"ב. ההסכם יבטל את התעריפים המגינים על תעשיות מקומיות תוך מתן זכויות נוספות לתאגידים להפרטה נוספת של תעשיות חברתיות וציבוריות רבות.
כריסטוף: האם אתה יכול לדבר על כמה מהנושאים העיקריים שאנשים הדגישו בשטח בקוריאה בנוגע להסכם הזה?
Ahn: נושא מרכזי הוא בשר בקר, שאינו כלול כרגע בהסכם, אולם [הוא] שימש ככלי מינוף על ידי ארה"ב.
מנהלי המשא ומתן בארה"ב דוחפים את קוריאה להסיר את האיסור משנת 2003 על יבוא בשר בקר מארה"ב, שהוטל לאחר שהתגלתה מחלת הפרה המשוגעת בארה"ב, והשפיעה קשות על יבוא בשר בקר של ארה"ב לקוריאה. במהלך תהליך זה נערכו מסעות חינוך גדולים בקוריאה וגם ביפן, שחינכו את הציבור לגבי הנזק הפוטנציאלי הנובע מבשר בקר אמריקאי.
כתנאי מוקדם למשא ומתן סביב הסכם הסחר החופשי של ארה"ב-קוריאה, מופעל לחץ על המשא ומתן בצד הקוריאני להחליש את החוקים הנוגעים לייבוא בשר בקר אמריקאי. בעיקרו של דבר, ארה"ב השתמשה בסוגיית בשר הבקר במסגרת המשא ומתן כחילופי דברים כדי לאפשר לתעשיות הקוריאניות לייצא כמויות גדולות יותר של מוצרי אלקטרוניקה, שבבי מוליכים ומכוניות לארה"ב.
בארה"ב ובקנדה, איגודי עובדי רכב מדגישים את חוסר האיזון הגדול בין מספר המכוניות המיוצאות על ידי קוריאה לארה"ב לבין המספר המצומצם של מכוניות שיצרני ארה"ב מייצאים לקוריאה; חוסר איזון מסחרי.
איגודי עובדי רכב בארה"ב ובקנדה אומרים שיש לחתום על הסכמים דו-צדדיים אלה רק אם מובטחת כמות מסוימת של יצוא רכב לקוריאה. למעשה, בצד הקוריאני יש דאגה לגבי יבוא מספר גדול יותר של מכוניות שיוצרו בארה"ב מכיוון שבדרך כלל המנועים פחות ידידותיים לסביבה. אז ההסכמים הבילטרליים הללו פגומים משני הצדדים מכיוון שהם ביסודם מונחי שוק, הסכמים שאינם נותנים עדיפות לנקודות קריטיות אחרות כמו איכות הסביבה, בריאות או תקני עבודה.
אנשים בקוריאה מודאגים מאוד מכך שארה"ב משתמשת בהסכם הזה כטריז לפירוק חוקי הבריאות, הסביבה והעבודה, וגם את מערכת הבריאות הלאומית. אלה הם דאגות אמיתיות בקוריאה כהתנגדות להסכם זה ונדחפים בצורה החזקה ביותר על ידי איכרים וחקלאים שיש להם ניסיון ישיר ממקור ראשון בהשפעות המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית בקוריאה.
האיכרים הקוריאנים באמת עוררו התנגדות עזה למדיניות הכלכלית והמסחר הניאו-ליברלית בתוך תנועות האיכרים במדינה, אך גם ברחבי העולם השלישי. התנגדות זו הורגשה מאוד בקנקון, מקסיקו, במהלך המשא ומתן של WTO ושוב בהונג קונג.
בעיקרו של דבר, ההסכמים הדו-צדדיים הללו נתפסים על ידי האיכרים הקוריאנים כעל [מובילים] לאובדן כבודם ואוטונומיה שלהם.
סטפן כריסטוף הוא עיתונאי ומארגן קהילתי. ראיון זה הופק במקור עבור פרויקט לחימה ב-FTA, פרויקט בינלאומי המספק תמונה עולמית על הסכמי סחר חופשי (FTA), ותובנה לגבי מאבקים המתנהלים על ידי תנועות חברתיות הנלחמות בחזרה.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו