כאשר עיתונים שולחים כתבים למקום לדווח על אירועים בעולם, התפקיד טומן בחובו הזדמנויות ואחריות. הזדמנות לחלוק תובנה משמעותית לגבי אירועים עכשוויים, ואחריות לדווח עליהם במדויק.
במקרים רבים, למרבה הצער, מניעים אחרים גוברים. עבור הבעלים והעורכים של העיתונים הבודדים שמצטיידים בכתבים זרים, ההזדמנות לעצב את דעת הקהל נראית מפתה מכדי לוותר עליה, גם אם היא באה על חשבון התובנה והדיוק.
כתב "גלוב אנד מייל" למזרח התיכון, מארק מקינון, פרסם הודעות על המשבר הפוליטי המתמשך בלבנון באופן קבוע מביירות. יש לציין שהדיווחים של מקינון עדיפים לרוב על הדיווחים הגנריים של רשתות החדשות שמועברות על ידי עיתונים רבים. למרבה הצער, זה מדבר יותר על האיכות המעוותת של הדיווחים החוטים ופחות על היכולת של הכתב של הגלוב לקדם הבנה מדויקת של אירועים בלבנון.
זה לא סוד ש"גלוב אנד מייל" מעדיף שחקנים פוליטיים מסוימים בלבנון על פני אחרים. כאשר בשנת 2005, מאות אלפי לבנונים הפגינו בתגובה להתנקשות בראש הממשלה לשעבר רפיק חרירי, שבסופו של דבר הביא לנסיגת הכוחות הסוריים, תוך כדי לחץ אמריקאי אינטנסיבי על דמשק, הגלובוס פרסם סדרה של כתבות בעמוד הראשון, שציינו את " פרו-מערבי" "מהפכת הארזים" שסחפה את המדינה. עורכי "גלובס" שיבחו את רפורמות "השוק החופשי" של קרן המטבע הבינלאומית של כוחות "פרו-מערביים", שזכו ברוב פרלמנטרי בבחירות שלאחר מכן.
עם זאת, כאשר הפגנות רחוב גדולות יותר פגעו בביירות בשבועות האחרונים, ניתן היה למצוא את הסיקור בגלובוס במינונים קטנים, לא קרוב לעמוד הראשון. בהקשר זה מתפרסמים הדיווחים התכופים של מארק מקינון.
הדיווח של מקינון מביירות נשלט על ידי חלוקה מסודרת של הפוליטיקה הלבנונית למחנות "פרו-סוריים" ו"פרו-מערביים", נושא שחוזר על עצמו מספר פעמים בכל אחת מ-19 ההודעות שנבדקו לצורך ניתוח זה. מצד שני, מקינון בקושי מזכירה את המתקפה הישראלית בקיץ שהרסה את רוב התשתיות האזרחיות במדינה, והרגה אלפים, בעיקר אזרחים. מקינון מזכירה את ההתקפה בפחות ממחצית מהדיווחים שבדקנו, ולאחר מכן בדרך כלל רק בדרך אגב.
עיון בראיות מראה כי חלוקת סוריה-מערב של מקינון שגויה, בעוד שמתקפת הקיץ של ישראל היא הגורם המכונן במצב הפוליטי הנוכחי ברחובות ביירות.
מקינון מצטט את מישל עאון, המנהיג הנוצרי של מפלגת "התנועה הפטריוטית החופשית", כאחד מתומכי המפתח של ההפגנות בראשות חיזבאללה, אותן הוא מאפיין כל הזמן כ"פרו-סוריות". מקינון מתעלם מהעובדה שעאון הוצא לגלות בצרפת על ידי פלגים לבנוניים סוריים ובעלות בריתה ב-1990, וחזר רק עם נסיגת הכוחות הסוריים ב-2005. כתוצאה מכך, זה מביך לאפיין את עאון כפשוט "פרו- סורי."
חיזבאללה, לעומת זאת, מקיים ברית אסטרטגית עם הממשלה בדמשק, אם כי זה רחוק מהמוקד המרכזי של ההפגנות הנוכחיות.
מדוע בעלי ברית בלתי סבירים אלה מוצאים את עצמם דורשים נתח גדול יותר ממושבי הקבינט? מכיוון שכפי שמקינון מזכירה בשגגה בכתבה אחת (אך לא מזכירה בכלל ב-17 מתוך 19 דיווחים בנושא), "סקרי דעת קהל אחרונים מראים שחיזבאללה והגנרל עאון ישתלבו כדי לזכות ביותר מנדטים מהממשלה במהירות. בְּחִירָה."
למה זה? יש לזה כל קשר להפצצה הישראלית על לבנון שהרגה 1,100 בני אדם, עקרה רבע שלם מאוכלוסיית המדינה, והרסה באופן שיטתי את התשתיות המרכזיות שלה, כולל כבישים, שדות תעופה, תחנות כוח, בתי חולים, בתי ספר ומקלטים לפליטים.
הרס של שכונות שלמות על ידי ישראל במהלך מלחמת הקיץ, ומעמדו של חיזבאללה כמקור ההתנגדות הרציני היחיד במהלך מלחמת הקיץ, הם הנושאים המכריעים בפוליטיקה הלבנונית. הגלוב אנד מייל הגדיר את ההפגנות בין כוחות "פרו-סוריים" ו"פרו-מערביים". צילום: מוחמד שובלאק אינדימדיה ביירות
במהלך התקיפה הוביל חיזבאללה התקפות נגד עזות, שבסופו של דבר הגבילו את יכולתו של הצבא הישראלי לשמור על אחיזה בשטח בדרום לבנון, וזכו לתמיכה מסיבית מהלבנונים בהתנגדותם.
המוסדות הממשלתיים והממלכתיים הממומנים היטב יחסית של ראש הממשלה פואד סניורה – מנהיג המחנה הפרו-מערבי של מקינון – לעומת זאת, לא עשו כמעט דבר כדי לספק סיוע לרבים שנפגעו מהמלחמה, ולא הציעו הגנה צבאית מפני ההתקפות הישראליות למרות התקפות מרובות. הפצצות של בסיסי צבא לבנון.
בשיא ההפצצות הישראליות, ע'סאן מקרם מארגון הסיוע הבסיסי סמידון, אמר לרדיו CKUT כי "התמיכה הלבנונית העקורה פנימית בהתנגדות לא התערערה עקב רמת התוקפנות מצד ישראל".
"עד עכשיו, לא הייתה שום פעולה מצד הממשלה או מצד סוכנויות הממשל", הוסיף משכרם, "בעוד אנשים רבים באזורי לבנון שבאופן מסורתי אינם תומכים בחיזבאללה מעבירים את תמיכתם לכיוון ההתנגדות".
בניגוד גמור לשתיקה של מעצמות המדינה הלבנונית במהלך המלחמה, התנועה הפטריוטית החופשית [FPM], בסיס התמיכה הפוליטי של הגנרל מישל עאון, גייסה מאות מתנדבים לספק סעד רפואי והומניטרי בחזית לפליטים שעקורים פנימיים מדרום לבנון, בעוד שאלפים. יותר פתחו את בתיהם כמקלטים מאולתרים בלב מזרח ביירות, אזור נוצרי מסורתי.
על פי סקר דעת קהל שפורסם בהרחבה שנערך ברחבי המדינה בסוף יולי 2006 על ידי מכון הסקרים הראשי של לבנון, מרכז ביירות למחקר ומידע, 87 אחוזים מהלבנונים תמכו בחיזבאללה במהלך המלחמה.
למרות שהמציאות הזו מוכרת באופן נרחב בלבנון, לא מתאימה לתדמית של הגלוב והמייל של האזור. מקינון במיוחד יוצא מגדרו כדי להזהיר את הקוראים שלמרות הדרישות הפוליטיות הספציפיות [שדוחותיו אינם מזכירים], עימותים בין מפגינים ברחובות הם "סימן מבשר רעות לכך שהמאמצים של תנועת חיזבאללה השיעית להפיל את הסונים. ממשלה בראשות... יכולה להתגלגל במהירות לסכסוך עדתי כולו."
האזהרה הייתה מתמתנת, אילו הזכיר מקינון כי בנוסף למפלגה הנוצרית של עאון, גם כמה מפלגות פוליטיות סוניות ודרוזיות משמעותיות תומכות בהפגנות. האם המסר של המפגינים בלבנון יכול להיות מונע ממשהו אחר מלבד דת בהתחשב בכך שמפלגות מכל הכתות הדתיות בלבנון נמצאות ברחובות עם חיזבאללה?
אפילו מהדיווחים של מקינון לא ברור מה מניע את דרישות חיזבאללה, או מה מניע את אין ספור האלפים ברחובות ביירות. בירור נוסף העלה כי הסיבה לכך היא שהוא לא שאל.
בראיון שנערך לאחרונה לרדיו CKUT במונטריאול, נשאל מקינון האם ראיין מישהו מראשי ההפגנות.
"מאז זה התחיל... לא", הגיב מקינון, "מכיוון שהם אנשים די עסוקים ובמקרה הספציפי של [מזכ"ל חיזבאללה חסן] נסראללה הוא לא התראיין מאז מלחמת הקיץ עם ישראל".
עם זאת, מנהיגים פוליטיים של חיזבאללה שוחחו בקביעות עם העיתונות המערבית בהפגנות ביירות. רק השבוע נתן מחמוד קומתי, סגן ראש הלשכה המדינית של חיזבאללה, ראיון שפורסם בהרחבה ל-Associated Press.
"עכשיו אנחנו דורשים את זה [נתח ממשלתי גדול יותר], כי הניסיון שלנו במהלך המלחמה וביצועי הממשלה גרמו לנו לא בטוחים. בכמה הזדמנויות הם לחצו עלינו להניח את הנשק שלנו בזמן שנלחמנו במלחמה", צוטט קומאטי ב-Associated Press ב-15 בדצמבר, והציג טיעון פוליטי נגד הממשלה הנוכחית, לא עדתי.
למרות דוברי חיזבאללה הזמינים ומאות אלפי מפגינים שסותמים את מרכז ביירות, מקינון לא ציטט אף נציג חיזבאללה בזמן שהיה שם. מקינון, לעומת זאת, הצליחה להשיג ראיון עם שייח סובהי טופילי במזרח בקעת הבקעה של לבנון.
שייח תופילי, מזכ"ל חיזבאללה לשעבר, שאינו קשור עוד למפלגה, נעדר יחסית מהפוליטיקה הלבנונית בשנים האחרונות. תוילי, מתגורר במתחם ולצדו שומרי ראש, מבוקש על ידי השלטונות הלבנוניים. באמצעות ציטוטים מקוטעים, המוצגים כהודאות שחילץ מקינון, טופילי מוקיע את הנהגת חיזבאללה הנוכחית.
הדגשת שייח טופילי מבלי להציג אף אחד ממאות אלפי הלבנונים ברחובות ביירות היא תמוהה.
לא ברור שהאיכות הירודה של הסיקור שלו היא לגמרי מעשה ידי מקינון, אם כי קשה לדמיין שהוא לא מודע לכך שהסיקור שלו לא תואם את העובדות בשטח.
ואכן, הכתיבה של מקינון קשורה יותר למציאות ביומנו המקוון מאשר בדיווחים המופיעים בדפוס.
זמן קצר לאחר תיווך האו"ם להפסקת האש באוגוסט, ביקרה מקינון בדרום לבנון. "אף תמונה או 1,000 מילים שלי לא יוכלו לתעד איך המקומות האלה נראים. בעיירות שפעם לא היו שונות בהרבה ממקומות מסוימים ביוון או באיטליה, פשוט לא נשאר כלום", כתב מקינון. "רק ערימות של הריסות במקום שבו היו בתים וחיים של אנשים".
כיום, עיתונאי אחראי – או בעל כישורים מינימליים – יצטרך לשאול מדוע תושבי אותם כפרים שהופצצו על ידי ישראל ומתוארים על ידי מקינון לעיל מפגינים כעת למען שינוי פוליטי בביירות.
קשה לדמיין שמקינון לא יודע מהקשר הישיר הזה בין ההפגנות הנוכחיות למתקפה הישראלית האחרונה. הסבר סביר יותר הוא שהוא מודע לאינטרסים של הקריירה שלו, יודע מה העורכים שלו רוצים לשמוע, ומוכן להתפשר קשות על העיתונות שלו בשירות שניהם.
אם מקינון היה מוחלף, ייתכן שליורשו יהיה סגנון עיתונאי מעט שונה. עם זאת, הדרישות האידיאולוגיות והפוליטיות של מערכת הגלוב והמייל יישארו. אנו צופים שהתוצאה בקושי תהיה שיפור, ללא קשר למיומנות הכתב.
במאמר שפורסם לאחרונה ב"לה פרסה" של מונטריאול, פבריס בלנש לקח את הכתבים על המשימה לדיווח פשטני באותו קווים כמו זה של מקינון.
"מניצ'אניזם הוא דה ריג'ור", כותב בלנצ'ה. "בוודאי שקשה להבין את לבנון ולהסביר את זה בכמה דקות ל[קהל], אבל בכל זאת, בואו נעצור את הקריקטורות".
Balanche מצטט עובדות המראות כי סיפורם של כוחות פרו-סוריים הנלחמים פרו-מערביים הוא מזויף. אבל בעוד שהפנייה הצנועה של Balanche לשים לב למציאות היא משכנעת, לתקשורת ארגונית כמו הגלוב יש סיבות ארוכות ומשכנעות לא פחות להתעלם ממנה.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו