מושג מכריע להבנת הפוטנציאל להיפטר מאופן הייצור הקפיטליסטי והחלפה באופני ייצור המנוהל על ידי עבודה הוא מושג היווצרות המעמדות. הרעיון הוא שמעמד פועלים שלמעשה פיתח את "תודעת המעמד", לכידות, סולידריות, ביטחון, חוזק ארגוני ושאיפות לשליטה בחייו כדי לאתגר את המעמדות הבעלים והמנהלים לשליטה בחברה, לא נכנס. קיום "אוטומטי" או "ספונטני" בשל היותו מעמד מדוכא ומנוצל, הכפוף לכוח הבוסים, שנאלץ לחפש עבודה מהמעסיקים המנהלים את משרדיהם כאוטוקרטיות ניהוליות.
כמה מביני שמאל מבלבלים את המצב של מעמד הפועלים עם "זהות" מסוימת. אבל "זהות" היא מושג סובייקטיבי, המבוסס על אמונות שיש לאנשים. המצב הפרולטארי, לעומת זאת, הוא מצב אובייקטיבי. למעמד הפועלים אין אמצעים משלנו לפרנסה. אם אנחנו מתכוונים להימנע ממצבים קשים כמו רעב, דחיקה מהדירה שלנו בגלל אי תשלום שכר דירה או אי יכולת לקנות תרופות נחוצות, אנחנו בדרך כלל צריכים למצוא עבודה, שבה אנחנו מקבלים שכר בתמורה להשקעה שלנו. יכולות עבודה לרשות המעסיק. זהו מצב אובייקטיבי של להיות תחת שליטה של הבוסים.
כמה אקדמאים שמאלנים טועים לחשוב ש"תודעה מעמדית" היא רק המודעות להיותנו במצב הזה. דוגמה לטעות זו היא הקטע הזה של ג'ון הולוואי:
"אנחנו לא נאבקים כמעמד פועלים, אנחנו נאבקים בהיותנו מעמד הפועלים...אין שום דבר טוב ב...להיות מסודר, מצוווה, מופרד מ[שליטה על] המוצר ותהליך הייצור שלנו. מאבק נובע לא מהעובדה שאנחנו מעמד הפועלים אלא מהעובדה...אנחנו קיימים נגד ומעבר להיותנו מעמד הפועלים... במובן הזה זהות מעמד הפועלים היא לא משהו טוב...אבל...משהו שצריך להילחם נגדו...מעמד הפועלים לא יכול להשתחרר עצמה במידה שהיא מעמד הפועלים. רק במידה שאיננו מעמד הפועלים ניתן אפילו להעלות את שאלת האמנציפציה..." (צוטט באישור כריס קרלסון ב"Nowtopia").
הולוואי מראה כאן שהוא לא מבין את מצב מעמד הפועלים או את "תודעת המעמד". מעמד הפועלים נשכר על ידי החברות כי יש להם את היכולות והכישורים לייצר את המוצרים. מצב הכפיפות והניצול מוביל ישירות להתנגדות עובדים. העובדים מתאגדים, מקימים ועדות מארגנים, יוצרים איגודי עובדים ועוסקים בפעולות ושביתות בעבודה. הם גם עוסקים בפעולות מחאה לפעמים ברחובות - בוזזים סופרמרקטים, מפגינים, מתנגדים לשוטרים. במידה שאיגודי עובדים ופעולות שביתה והתנגדות קולקטיבית בעבודה מצליחים, העובדים מקבלים תחושת כוח או מינוף שיש להם בשל העובדה שהם נחוצים לתהליך הייצור. באמצעות בניית ארגונים ומאבקים הם גם מפתחים הבנה של הצורך בתמיכה הדדית - בסולידריות. סולידריות לא מבוססת רק על חמלה כלפי האדם שנמצא במאבק, אלא גם מבוססת על ההבנה של הימצאות במצב דומה, ואולי תזדקק לסולידריות שלהם בשלב מסוים. כאשר תודעה מסוג זה מתפתחת, היא עוזרת לגרום לאנשים לתמוך באחרים שעשויים להיות שונים מהם בדרך כלשהי - מעמד מהגר שונה, חוויה "גזעית" שונה, מגדר שונה.
"תודעה מעמדית" מובנת לפיכך באופן מסורתי על ידי הסוציאליסטים כסוג של נטייה במעמד הפועלים, הנטייה להיות נכונות להיפגש עם אחרים כדי להתנגד לבוסים או לסמכויות הקיימות, הנטייה לתמוך באנשים אחרים במעמד הפועלים. מַאֲבָק. נטייה זו הולכת ופוחתת עם הזמן. בתקופות בהן התנגדות ופעולות המוניות נמצאות בשפל, נטייה זו פוחתת. אם אנשים לא יראו אחרים תומכים זה בזה בדברים כמו שביתות, אנשים יטו לחשוב "אני לבד." בתקופות שבהן המאבק נמצא במבול מלא ונפוץ, כאשר שביתות מתרחשות בכל רחבי העולם, החשיבה תטוה להשתנות, מכיוון שאנשים יהיו מודעים יותר לכוח הפוטנציאלי הזה העומד לרשותם.
לפיכך, היווצרות מעמדית היא התהליך הממושך שבו תודעת המעמדות צומחת ככל שמעמד הפועלים "יוצר" את עצמו יותר ויותר לכוח חברתי מאוחד יותר, באמצעות בניית איגודים, שביתות ופעולות המוניות אחרות, התגברות על פילוגים פנימיים במעמד הפועלים, כגון קווים של מגדר או גזע, קישורים ממשיים יותר כאשר ארגונים מבוססי מעמד הפועלים מתאחדים לקואליציות או לחזית מאוחדת. מחקר על ההיסטוריה של מעמד הפועלים בארה"ב מראה את התהליך הזה של בניית מעמדות מתחילת המאה ה-1900 ועד שנות ה-1930, עם גלי השביתה האדירים ומבנה האיגוד בתקופה ההיא כביטוי להתקדמות הגיבוש המעמדי.
בדיוק כפי שהיווצרות כיתה יכולה לקרות, תהליך של יצירת DE בכיתה יכול להתרחש. תהליך זה החל עם הביורוקרטיזציה של האיגודים לאחר מלחמת העולם השנייה והשליטה של שכבות ביורוקרטיות באיגודים ובמפלגות, והאתגר המצומצם יותר להון. בסופו של דבר זה הוביל להתמוטטות האיגודיזם בעידן הניאו-ליברלי, מסוף שנות ה-2 ואילך, ולקריסת ההתנגדות לשביתות של העובדים. אז זה בא לידי ביטוי בירידה ב"תודעה מעמדית" - שינוי בנטייה הכללית לסולידריות ופעולות התנגדות במעמד הפועלים שתיארתי לעיל.
ה"אוטונומים" מאז שנות ה-1990 ניסו להחליף את הביטוי "הרכב מעמדי" בגיבוש מעמדי ו"פירוק מעמדי" בדה-פורמציה. אבל אני חושב שזה לא מועיל כי "הרכב הכיתה" הוא מעורפל. אנו יכולים לדבר על הרכב מעמד הפועלים האמריקאי במונחים של הקבוצות השונות הקיימות במקומות עבודה - למשל נוכחות גוברת של עובדים שחורים ולטיניים ונשים בתעשיות ייצור ותחבורה. זהו מושג שונה מגיבוש מעמדות. הם מושגים קשורים מכיוון שהאתגר לבניית אחדות, איגודים ופעולות קולקטיביות משתנה ככל שהרכב כוח העבודה משתנה. איגודיות ובניית תנועת מעמד הפועלים צריכים לשקף, לנבוע מתוך, את התלונות של האנשים בפועל, שישתנו בין קבוצות שונות של אנשים.
עכשיו, בחזרה לג'ון הולוואי. למה הולוואי טועה? הוא טועה כי "תודעת מעמד הפועלים" היא לא רק מודעות להיות כפופה לבוסים, או שצריך לגרום למנהלים להעסיק אותך; זה גם על הצורך בהתנגדות וסולידריות נגד כוחם של המעסיקים והמנהלים. הולוויי אומר שאין גאווה בלהיות נשלט. אבל העובדים אכן מתגאים ביכולות שלהם, ובהשגת דברים בעבודה שהם עושים. משפחת הפועלים שלי בצווארון כחול לימדה אותי שצריך ללמוד מיומנויות, כדי שתוכל לתרום תרומה חברתית בדרך כלשהי. ורבים מסוגי העבודה שאנשים עושים הם הכרחיים חברתית.
אם מעמד הפועלים ינהל את התעשיות, היינו רוצים לנהל אותן אחרת ממה שבעלי ההון עושים, ליצור טכנולוגיות שונות, לספק יותר תמיכה חברתית לאנשים ויותר הגנה על הנחלות האקולוגיות. אבל עדיין היינו מנהלים אותן, עושים את עבודה, והיכולות שיש למעמד הפועלים יפותחו ויופעלו בצורה יותר מועילה מבחינה חברתית.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו