שיחה ביריד הספרים האנרכיסטי בלוס אנג'לס
- אִסטרָטֶגִיָה
כדי להתחיל את הדיון הזה, אני הולך לדבר על אסטרטגיה.
במקרה זה הנושא הוא "אסטרטגיה גדולה" - אסטרטגיה שתאפשר לרוב המדוכא והמנוצל לשחרר את עצמו, ולהחליף את הקפיטליזם בסוג כלשהו של אקו-סוציאליזם בניהול עצמי. אסטרטגיה היא "קו צעדה" או נתיב, המבוסס על פעולות מוצעות ושיטות ארגון. בפיתוח אסטרטגיה עלינו להסתכל על שאלות כגון, היכן נמצאים קווי השבר המרכזיים בחברה? אילו תת-קבוצות באוכלוסייה צפויות להיכנס לתנועה, להיות חלק מתקופה של התנגדות גוברת למערכת? על אילו צורות פעולה וארגון אנו מציעים לבסס את האסטרטגיה שלנו?
מאז ה- 19th המאה השמאל הרדיקלי פיתח תפריט של אסטרטגיות שונות. בתקופה האחרונה היו תומכים באסטרטגיות כמו בניית קואופרטיבים (כמו עם אנשי רשת Solidarity Economy בימינו), סוציאליזם אלקטורלי או "סוציאליזם דרך הקלפי" (כפי שמועדף על ידי הרוב בסוציאליסטים הדמוקרטיים של אמריקה). ואז יש את הקבוצות ה"מרקסיסטיות-לניניסטיות" עם האסטרטגיה שלהן לבנות מפלגת אקטיביסטית או חלוצה כדי "לנהל" תנועות חברתיות במטרה לקפוץ לעצמן לשלוט במדינה, לרכז את כל הכלכלה בידי המדינה . ולבסוף, יש איגודנות ליברטריאנית מהפכנית או סינדיקליזם, וזו האסטרטגיה שאני הולך להגן עליה.
- גיבוש כיתתי
כיצד נוכל להחליט בין האסטרטגיות השונות המוצעות? אני הולך להציע קריטריון. מה שאנחנו צריכים לעשות זה להסתכל על התהליך שנקרא "היווצרות כיתה". זה יספק קריטריון מכיוון שנרצה לשאול עד כמה אסטרטגיה מקלה על התהליך הזה.
הרעיון המרכזי כאן הוא שלמעמד הפועלים - הרוב המדוכא והמנוצל - אין בכל עת ובכל מקום את היכולת בפועל לאתגר את המעמד השליט החזק לשליטה בחברה. בתקופה שבה המאבק נמצא כבר שנים בשפל - כמו במדינה זו בתקופה האחרונה - הפעולות העוצמתיות נגד המעסיקים מועטות, מעמד הפועלים פחות מאורגן, והתודעה הרדיקלית אינה רווחת, מעמד הפועלים למעשה לא. יש את היכולת - הכוח החברתי - להיפטר מהקפיטליזם. אבל יש זמנים ומקומות אחרים שבהם מעמד הפועלים מתרוצץ ומתרחשים גלים גדולים של שביתות, ונבנים איגודים חדשים, והסולידריות המעמדית גוברת. לדוגמה, בתקופה שבין 1914 ל-1921 מיליון עובדים בנו איגודי תעשייה חדשים מחוץ לפדרציה האמריקאית השמרנית של העבודה. היו כמה אלפי שביתות מדי שנה, והתודעה הסוציאליסטית התפשטה במעמד הפועלים האמריקאי. מספר החברות באיגוד בארה"ב הוכפל באותה תקופה. שוב, בין 1933 ל-1937 היה גל שביתות עצום נוסף - אלפי שביתות מדי שנה, ואלף השתלטות על מקום עבודה. ב-1932 סקר גילה שרביעית מהאוכלוסייה בארה"ב חשבה שצריך מהפכה. מ-1930 עד 1940 התרחבה מספר החברות באיגוד מ-2 מיליון ל-14 מיליון.
אלו סוגים של תקופות שבהן אנו יכולים לראות את היווצרות הכיתה בעבודה. היווצרות מעמדות היא התהליך הממושך יותר או פחות שבו מעמד הפועלים מפתח תמיכה הדדית רחבה יותר בקרב תת-קבוצות, התודעה והביטחון המעמדי גדלים, ומעמד הפועלים מתגבר על פטליזם ומחלוקות כשורות ארוכות של גזע או מגדר, וארגונים. הכוח הולך וגדל, ויש קשרים רחבים יותר של סולידריות ולכידות רבה יותר בקרב הרוב המדוכא והמנוצל.
כך הוא מעמד הפועלים טביעה עצמה לברית או "גוש נגד-הגמוני", כפי שכינה זאת גראמשי, עם הכוח לדחוק הצידה את המעמדות הבעלים והמנהלים, ולהשתלט על השליטה הדמוקרטית בתעשיות ובחברה.
- בעיית השכבה הבירוקרטית
מאז מלחמת העולם השנייה תהליך היווצרות המעמדות נחסם על ידי שתי התפתחויות. השינוי המרכזי היה ההתפתחות האינטנסיבית של מה שאני מכנה "השכבה הבירוקרטית" - שכבת הפקידים והעובדים בשכר באיגודים, והפוליטיקאים המקצועיים והצוות הקשור בתחום הפוליטיקה האלקטורלית.
אנשים המכהנים לאורך זמן באיגודים עובדים נוטים להיות עסוקים מראש בהגנה על הכדאיות המשפטית והפיננסית של הארגון. זה הופך אותם לאלרגים לרמות גבוהות של סכסוך עם המעסיקים הקפיטליסטים והמדינה. הם לא מתנגדים לחלוטין לכל פעילות משבשת כמו שביתות. הם זקוקים לרמה מסוימת של מאבק כדי להשיג מינוף למשא ומתן עם המעסיקים. אבל הם ייטו להציב גבולות לכך.
כאן עלינו להסתכל על תכונה של מצב העבודה מאז מלחמת העולם השנייה, שאני מכנה "הכלוב המשפטי". בעידן זה פסיקות וחוקים של בתי המשפט הפכו את הצורות האפקטיביות ביותר של פעולת עובדים לבלתי חוקיות - כגון כלונסאות המונית או שביתות על תלונות כאשר חוזה בתוקף. המשמעות היא שסוגי המאבק ההמוני הנדרשים כדי לבנות מחדש את תנועת העבודה בפועל - ולהרחיב את כוח העובדים - ידרשו לעבור על החוק. והרובד הבירוקרטי יתנגד לכך בשל הסיכונים לארגונים ולנכסיהם הפיננסיים. יתרה מכך, פעולות שביתה גדולות ובריתות חוצות מגזרים הן עבודה רבה והקצינים בשכר לא יקבלו יותר על כך.
בעיות דומות עולות גם בתחום הפוליטיקה האלקטורלית. הפוליטיקאים המקצועיים וצוותי החשיבה המפלגתיים יחששו מרטוריקה רדיקלית ויתנגדו לשיבוש מעבר לרמה מסוימת מחשש שהם יפחידו את קולות המעמד הבינוני ויפסידו בבחירות.
והנה המסקנה שלי: אם אנחנו רוצים לקדם את תהליך היווצרות המעמדות, עלינו לנקוט באסטרטגיה שנמנעת מהסתמכות על הרובד הבירוקרטי. וזוהי התנגדות גורלית להסתמך על פקידי איגוד מקצועיים ביורוקרטיים או פוליטיקה אלקטורלית להמשך דרכנו.
- סינדיקליזם
וכאן הסינדיקליזם נותן פתרון. הסינדיקליזם מציע אסטרטגיה שנמנעת מהסתמכות על השכבות הבירוקרטיות של פקידי איגוד בשכר ופוליטיקאים מקצועיים.
סינדיקליזם היא אסטרטגיה המבוססת על צורות פעולה וארגון לא רפורמיסטיות. המשמעות היא שאנו מציעים לבנות איגודים וארגוני מאבק המוניים אחרים שאינם שמים את השליטה בידי רובד ביורוקרטי בתשלום אלא בנויים לניהול עצמי של החברים. ארגון איגוד בניהול עצמי נשלט על ידי החברים באמצעות תפקיד מרכזי של האסיפות ובחירת צירים הניתנים לביטול, כגון מועצת נאמנים. זה מציב את ההנהגה הפורמלית במקום העבודה, לגייס מאבקים ולתאם פעולה על פני ההתנגדות יום-יום.
עבור מקומות עבודה שבהם מושרשים איגודים מקצועיים בביורוקרטיה, אנו מציעים לבנות ארגוני עובדים מקבילים עצמאיים שיכולים לצפר את הפקידים ולהציע דרכי פעולה - ארגונים כמו Railroad Workers United.
כאשר שיטת הפעולה מבוססת על פעילות ישירה של עובדים ביחד, אז זה מציב את העובדים בשליטה. זה יכול להתחיל בהתנגדות בקנה מידה קטן במקום העבודה, אבל יכול גם להסלים לפעולות שביתה בקנה מידה גדול יותר - עד לשביתה כללית. אבל שביתות כלליות לא הולכות להתרחש "באופן ספונטני". הם מאורגנים ומניחים התפתחות חזקה של ארגון עובדים ומיליטנטיות.
היבט נוסף לכך הוא פיתוח קשרים רוחביים בין איגודי עובדים, ובין מגזרים, ועם ארגוני תנועה חברתית אחרים. הסינדיקליזם מציע איגוד מעמדי המבוסס על קישורים אופקיים חוצי מגזרים ברחבי מעמד הפועלים באזור, כך שעובדים אינם מקושרים פשוט על ידי כך שהם נתונים לאותה בירוקרטיה עליונה, כמו באיגודי AFL-CIO.
המטרה היא לפתח ברית תנועה חברתית כלל-מעמדית שבה מעמד הפועלים מתגבש ל"גוש נגד-הגמוני" בעל הכוח לשנות את החברה ולדחוק הצידה את המעמדות הבעלים והמנהלים.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו