בני הנוער שמשחקים כדורגל ברחובות הקטנים ובסמטאות הצרות של בורג' אל בראג'נה מייצגים דור שלם של פליטים פלסטינים בלבנון שחיים במלחמה יומיומית בעצימות נמוכה. זוהי מלחמה שמנהלת ממשלת לבנון נגד פליטים פלסטינים. היא לא מתנהלת באמצעות מסעות צבאיים וקרבות גרילה כמו במלחמת האזרחים בלבנון, אלא באמצעות מדיניות וחוקים שחונקים אט אט את החיים ממחנות הפליטים הפלסטינים בלבנון.
לוחמה כלכלית זו מתבצעת באמצעות חוקים ותקנות ספציפיים התוקפים את יכולת ההישרדות של הפליטים הפלסטינים. נאסר עליהם להחזיק ברכוש, לעבוד בלמעלה מ-70 מקצועות המקבלים טיפול רפואי מתאים, ולנוע ולטייל בחופשיות. הם אינם מחזיקים באזרחות לבנונית, מה שנותן להם השפעה מועטה על ההחלטות הפוליטיות של המדינה שבה רובם חיים למעלה מ-50 שנה. רוב הפליטים הפלסטינים בלבנון חיים במחנות מוכי עוני ומלחמה שהושמדו, כאשר המאבק על זכות השיבה לפלסטין הוא האור היחידי שמאיר בעתיד אפל אחרת.
בעיקרו של דבר הייתה מלחמה נגד הפלסטינים בלבנון מאז הגעתם לאחר מלחמות ערב-ישראל של 1948 ו-1967. לאורך מלחמת האזרחים בלבנון הפכו מחנות הפליטים נתונים לאינספור התקפות צבאיות מצד כוחות ישראליים ומיליציות ימין לבנון. עד הפלישה הישראלית ללבנון ב-1982, הפכה ביירות למפקדה המדינית והצבאית של ארגון השחרור הפלסטיני (אש"ף). כך נוצר מצב פוליטי שבו פליטי המחנות היו מעורבים באופן עמוק וישיר בהגדרת המאבק הפלסטיני הרחב לשחרור.
כמו במקרה של נוכחות פלסטינים במדינות אחרות במזרח התיכון, ההתארגנות המדינית של הפליטים בלבנון לשחרור פלסטין הובילה לתחושת סולידריות בין הפליטים לגורמים חסרי זכויות אחרים בחברה הלבנונית. פעילים רבים בלבנון מתייחסים לתחילתה של מלחמת האזרחים כמהפכה הלבנונית. ראידה האטום, פעילה לבנונית בעיתון "אל-יסארי" (השמאלנית) הסבירה, "הפלסטינים והלבנונים נלחמו יחד בחזית אחת, לא רק במטרה לשחרר את פלסטין אלא גם לשחרר את כל האנשים המדוכאים. כולנו יודעים שהם נלחמו לשנות את כל המערכת למערכת צודקת יותר. זה היה איום לא רק על ישראל אלא על כל המשטרים הערביים כולל זה הלבנוני. הם לא רצו מהפכה שתוכל להגיע גם לאנשים שלהם".
במהלך מלחמת האזרחים ניסו תנועות פוליטיות ימניות לבנוניות רבות לרסק תנועות עממיות פלסטיניות ולבנוניות הנלחמות למען זכויות היסוד של הפלסטינים בלבנון ולמען זכות השיבה. תנועות חברתיות הנלחמות למען זכויות הפלסטינים בלבנון ממשיכות גם היום, שכן מצב החיים במחנות הפליטים השתפר מעט מאז תום מלחמת האזרחים. גורמים בממסד הלבנוני ממשיכים לתקוף את זכויות הפלסטינים ואת אותן תנועות הנלחמות על זכויותיהם. יש לראות את המשך ההתקפות על זכויות הפלסטינים בלבנון בהקשר היסטורי זה.
נכון לעכשיו, עמדות פוליטיות חשובות רבות בממשלת לבנון נשלטות על ידי פוליטיקאים הקשורים לחזיתות במלחמת האזרחים בלבנון, אשר עסקו בקמפיינים צבאיים שמטרתם למחוק את התנועות החברתיות הפלסטיניות בלבנון. נביה ברי, יושב ראש הפרלמנט הנוכחי, היה ראש צבאי של מיליציות אמל לאורך כל מלחמת האזרחים.
בשנת 1985 הובילו מיליציות אמל מתקפה צבאית בקנה מידה מלא על מחנות פליטים פלסטינים שונים בביירות, כולל סברה, שתילה ובורג' אל בראג'נה. מתקפה זו נמשכה עד שנת 1988, והפכה לכינוי "מלחמות המחנה", שהובילה לרעב המוני במחנות ביירות תחת מצור צבאי על ידי מיליציית אמל. פליטים פלסטינים בבורג' אל בראג'נה ובמחנה שתילה היו תחת מצור בשלב מסוים למשך תקופה של שישה חודשים. פליטים רבים בתוך המחנות עדיין מדברים על התקפות אמל במהלך המלחמה. פליט אחד מבורג' אל בראג'נה, שביקש לא להזכיר את שמו, סיפר על המצור על המחנה:
"הילדים רעבו, אנשים רבים מתו בכל שבוע והיה מעט אוכל. נאלצנו לאכול חתולים וכלבים כדי לשרוד בזמן המצור על מיליציות אמל".
אז זה לא מקרי שדמויות פוליטיות כמו נביה ברי תומכות בעקביות בחקיקה חדשה שממשיכה את ההתקפה על זכויות הפלסטינים. בשנת 2002 העביר הפרלמנט הלבנוני תיקון לחוק הקניין הלאומי, האוסר על "אנשים שאינם לבנונים, שאינם בעלי אזרחות שהונפקה על ידי מדינה המוכרת על ידי לבנון, לרשת או לקנות רכוש". אז משפחה של פליטים פלסטינים בלבנון לא יכולה להעביר את הבעלות על הדיור הבסיסי שלהם בתוך מחנות הפליטים לילדיהם. רכוש מועבר אוטומטית לרשויות בלבנון.
נביה ברי דחה את הדרישות של קמפיין פוליטי שנערך לאחרונה על ידי החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין (DFLP) שמטרתו לתקן מרכיבים של חוק הקניין הזה, ואמר כי שינויו "יעורר סכסוכים" בין אזרחי לבנון. במציאות תיקון החוק המפלה הבוטה הזה "יעורר סכסוכים" רק בין האליטות הפוליטיות והכלכליות הלבנוניות. אין זה באינטרס שלהם לקבוע חוקים שיעניקו לפליטים הפלסטינים את זכויותיהם הבסיסיות. עם השינויים שהוצעו על ידי DFLP אשר יעניקו לפלסטינים את היכולת להחזיק ברכוש בלבנון באופן חוקי, פליטים פלסטינים יהיו במצב חברתי וכלכלי טוב יותר להילחם על זכויותיהם בלבנון.
חוק הקניין הלאומי מסמל את המלחמה הכלכלית הגדולה יותר המתנהלת נגד קהילות פלסטיניות במטרה למחוק את נוכחותן מלבנון. למעשה, הסדרת הפליטים בלבנון תמחק שעיר לעזאזל פוליטי קל לממסד הלבנוני, שכן רבות מהבעיות החברתיות והכלכליות של ימינו בלבנון מואשמות שלא בצדק בנוכחות הפלסטינית.
המלחמה הכלכלית הזו נגד הפלסטינים מתקדמת על ידי שני צווים ממשלתיים שהתקבלו ב-1964 וב-1995, המתארים את תנאי העבודה של זרים המתגוררים בלבנון. מכיוון שפליטים פלסטינים החיים בלבנון נחשבים זרים למדינה, נאסר על פליטים פלסטינים לעבוד בלמעלה מ-70 מקצועות. היעדר הזדמנויות תעסוקה לפליטים פלסטינים בלבנון יצר מצב כלכלי הרסני ברחבי מחנות הפליטים. לפי אונר"א (סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם) יותר מ-60% מהפליטים הפלסטינים חיים מתחת לקו העוני.
כפי שהסביר סוהיל נאטור, מארגן פלסטיני בלבנון עם DFLP:
"האם אתה יכול לדמיין משפחת פליטים פלסטינית שחיה בלבנון למעלה מ-50 שנה שחיה ללא זכות לעבוד. לעתים קרובות אין לפלסטינים כל אמצעים לפרנס את עצמם או את משפחותיהם. זו הסיבה שאתה מוצא כל כך הרבה צעירים פלסטינים בורחים מלבנון, נוסעים למדינות שונות בתקווה שתהיה להם את היכולת לעבוד, כדי שיוכלו לשלוח כסף בחזרה אליהם. משפחות לקיים אותם".
לא רק טקטיקות כלכליות משמשות במלחמה של היום נגד הפלסטינים. צבא לבנון שומר על נוכחות מתמדת בפאתי רוב מחנות הפליטים. כאשר מנסים להיכנס למחנות פליטים ברחבי דרום לבנון, כמו עין אל-חלווה, נתקלים בשורה של מחסומים צבאיים לבנון השולטים בכל נקודת כניסה ויציאה מהמחנה. מחסומים אלה אוסרים בעצם את חופש התנועה של פליטים פלסטינים החיים במחנות.
ג'אבר סולימאן, פלסטיני המתגורר בלבנון, נעקר ב-1948, ופעיל בתנועת אל-עוואד (זכות השיבה) הבינלאומית הסביר:
"מתייחסים לפלסטינים בלבנון כאל איום על לבנון, ולכן צבא לבנון מנסה לבלום את הפליטים במחנות. יש תהליך של גטואיזציה. תנועת הפלסטינים ממחנות הפליטים בדרום לבנון נשלטת על ידי צבא לבנון. כל כניסה ויציאה למחנות נשלטת על ידי הצבא. כדי להיכנס או לצאת מהמחנה נבדקת המכונית שלך, המסמכים שלך נבדקים".
בעצם המלחמה של היום בפלסטינים על ידי הממסד הלבנוני, הניעה את תהליך הגטויזציה של המחנות, שבהם מתייחסים לפליטים כמו פושעים. הפשע שבו אשמים הפלסטינים הוא היותם פליטים, עקורים, שנאלצו מבתיהם בפלסטין על ידי מדינת ישראל לגטו כמו מחנות פליטים. הפללה זו נמשכת גם היום. כל פלסטיני שנולד למחנה, כל ילד פלסטיני שנולד בלבנון מגיע לעולם הזה כפליט, חסר אזרחות וללא כל זכויות בסיסיות.
מחנות הפליטים בדרום לבנון הם למעשה בתי כלא גדולים ונרקבים. בתי כלא לפליטים, שנותרו במצב מוזנח נורא מאינספור ההתקפות של מלחמת האזרחים בלבנון. המבנים בכל מחנה מצופים בחורי כדורים וכל המחנות מלאים באינספור מבנים שהופצצו. המחנות נותרו במצב מוזנח זה, בשל החקיקה הלבנונית שעברה זמן קצר לאחר תום מלחמת האזרחים, האוסרת על פליטים להיכנס למחנות עם חומרי בניין.
מחסומי צבא לבנון בפתחי המחנות אוכפים תקנה זו. מבחינה קונקרטית לפלסטינים המתגוררים במחנות אין יכולת לשפר את תנאי החיים בתוך המחנות וחיים עם תזכורות מתמדות לטרגדיות שנשאו קהילותיהם במהלך מלחמת האזרחים.
בהליכה דרך מחנות סברה ושתילה, מקום הטבח של המיליציות הפלנגות ב-1982 בהוראת אריאל שרון, חולפים על פני שוק סואן באותו רחוב שבו שכבו הגופות. קירות הבניינים ברחוב עדיין מכוסים בחורי כדורים של אקדחים שנורו לעבר הפלסטינים במהלך המלחמה.
במלחמת הפנים, מחנות הפליטים משמשים גם השראה לרוח האדם וליכולת של אנשים להיאבק בעוולות. מחנות לבנון מייצגים את הפנים החיות של המאבק הפלסטיני לשחרור ולזכות השיבה. בעוד הפלסטינים בלבנון ממשיכים לסבול את תנאי החיים הכלכליים והפוליטיים הנוראים במחנות הם ממשיכים להתארגן ולהילחם כחלק מהתנועה הפלסטינית הגדולה יותר.
מקצה מחנה רשידיה בדרום לבנון, על הים התיכון, נשפכים הרי דרום לבנון למדינה שנקראת היום ישראל, אך ילדי המחנה הקטנים מצביעים עליה בשמחה וקוראים "פלסטין!"
נכתב על ידי סטפן כריסטוף ינואר 2004 בביירות לבנון
סטפן כריסטוף הוא חבר בתנועת הסולידריות הבינלאומית. תנועת הסולידריות הבינלאומית היא תנועה בהובלת פלסטינית של פעילים פלסטינים ובינלאומיים הפועלים להעלאת המודעות למאבק למען החופש הפלסטיני ולסיום הכיבוש הישראלי. סטפן גם עובד עם "No One is Illegal Campaign" והוא עיתונאי עצמאי שעובד עם CKUT Radio Montreal & Free Speech Radio News.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו