רוח רוח חדשה רודפת את העולם. זה לא רוח הרפאים של הקומוניזם, כפי שהכריז המפורסם של המניפסט של מרקס. זה רוח הרפאים של הפחד, שהפך יותר ויותר לרציונל מאחורי הפוליטיקה. וכפי שאומר הפתגם הישן, פחד הוא לא יועץ טוב.
ניקח, למשל, את הבחירות האחרונות בפיליפינים. במדינה שבה הזיכרון של הדיקטטורה של מרקוס עדיין לאחרונה יחסית (מרקוס נאלץ על ידי מהפכה עממית לפרוש ב-1986), אנשים בחרו בפער גדול כנשיא שלהם רודריגו דוטרטה, שקבע את המוטו שלו בקמפיין: "תן אנחנו הורגים את כולם". הוא התכוון לעבריינים, גנבים, סוחרי סמים ואחרים אותם העמיד לדין באמצעות כנופיות חצי-צבאיות, כשהיה ראש עיריית דבאו סיטי. בקמפיין שלו, הוא אמר שפעם נשיא הוא יהרוג חלק מהם בעצמו. הנשיא היוצא, בנינו ס. אקינו השלישי, ניסה לעצור אותו, ואמר שזה בגדר חזרה לדיקטטורה של פרדיננדו מרקוס. הוא ביקש משאר המועמדים להתאחד כדי להביס את דוטרטה, אך איש לא הסכים.
למרות צמיחה כלכלית חזקה, בפיליפינים עדיין יש רמה גבוהה של עוני ואבטלה, מלחמה משתוללת בחלק הדרומי של המדינה נגד מורדים וכנופיות חוטפות. סקרים מצאו כי ישנה תחושת פחד כללית: ממובטלים ומחפשים עבודה, ועד לאלו שכבר עבדו אך דאגו להצליח לשמור על מקום עבודתם. נהוג היה להאמין שדווקא תחושת אי הוודאות הזו באוכלוסייה היא מרכיב חשוב בהצבעה הסופית.
בצד השני של העולם, בברזיל, הנשיאה דילמה רוסף, שנבחרה לפני פחות משנתיים על ידי 50 מיליון מצביעים, הודחה על ידי הקונגרס. היא לא הואשמה בגניבה (בשערוריית שחיתות ענקית), אלא בזיוף התקציב, נוהג נפוץ בכל מקום. סקר שנערך על ידי חברה ברזילאית מתמחה, מצא שמאות אלפי האנשים שיצאו לרחובות וקראו להדחתה, היו ממעמד הביניים, והם ידעו שלמעלה מ-50 אחוז מהסגנים והסנאטורים הפרלמנטריים שהצביעו בעד הדחתה היו תחת פלילי חקירה, ועל פשעים הרבה יותר גרועים מאשר זיוף תקציב. בעוד הדבק המאחד את המפגינים היה למגר את השחיתות (אם כי רוסף לא הואשם בכך), האזרחים נסערו מהמשבר הכלכלי הגובר, שהעמיד את ברזיל במצב דרמטי, שבו הממשלה לא מסוגלת להתמודד עם המשבר.
חשוב לדעת שמפלגת הפועלים (PT) תחת נשיאותן של לולה דה סילבה ודילמה רוסף, הסירה 30 מיליון מעוני למעמד הביניים. אותם מיליונים חוששים שהם יחזרו למקום ממנו הם באים, והם הרוב הגדול של אלה שיצאו לרחוב. מה שמרשים הוא שסקר אחר מצא שקרוב ל-32 אחוז מהמפגינים באמת חלמו על התקופה תחת המשטר הצבאי, (1964-1985) כשהסדר מובטח.
כשמסתכלים כעת על המצב הנוכחי בארצות הברית, מדינה שרבים מחשיבים אותה כ'דוגמה' לדמוקרטיה, הספר האחרון של שני מדענים חברתיים ידועים, ג'ון היבינג ואליזבת תיס-מורס, "דמוקרטיה התגנבות", משתמש בתוצאות מתוך סקר Gallup שנערך בשנת 1998, ומעדכן אותו היום. באופן לא ייאמן, מספר מפתיע של אמריקאים לא אוהבים את הבלגן של הדמוקרטיה. שישים אחוז מהנשאלים האמינו שהממשלה "תנהל טוב יותר אם ההחלטות ינוהלו כמו עסק". 31% היו משוכנעים שממשלת ארה"ב "תנהל טוב יותר אם ההחלטות יוותרו בידי אנשי עסקים מצליחים", XNUMX% האמינו שהיא תפעל טוב יותר אם ההחלטות יוותרו במקום זאת ל"מומחים שאינם נבחרים".
לפני זמן מה פרסם ה-NY Times תוצאות של סקר בולט, שבו שליש מהנשאלים היו מקבלים ממשלה צבאית, אם זה היה יעיל יותר. שני המחברים חושבים שהנתונים הללו הם הסבר טוב להצלחתו של טראמפ. אבל הם גם מסכימים שבסיס התמיכה העיקרי בדונלד טראמפ מגיע מאנשים שמרגישים שהם נשארו מאחור על ידי המערכת ויש להם פחדים מהעתיד.
לא פלא: מעמד הביניים האמריקני הצטמצם בפחות מ-50% מהאוכלוסייה הבוגרת, לעומת 61% בסוף 1960. מרכז המחקר Pew, יחד עם הפייננשל טיימס, הגיעו למסקנה מדהימה. החברה מתפצלת, כשהסלע של הכלכלה שלאחר המלחמה "מחולל" - מעמד הביניים האמריקאי הצטמק בחצי. בפעם הראשונה, מספר משקי הבית בעלי ההכנסה הנמוכה והגבוהה עלה על אלה שבמעמד הביניים. רק כדי לתת דוגמה, מספר המבוגרים בשתי השכבות העליונות גדל ב-7.8 מיליון, בעוד אלו שבמעמד הביניים ב-3 מיליון. אלו בשתי השכבות התחתונות, גדלו ב-6.8 מיליון. במגמה זו, הטריז החשוב ביותר היה החינוך. בעלי השכלה אוניברסיטאית היו בסבירות גבוהה פי שמונה לחיות בשכבות ההכנסה העליונות, מאשר מבוגרים שלא סיימו תיכון, וסיכוי פי שניים ממבוגר בעל תעודת בגרות בלבד. לכן, מי שאינו יכול להרשות לעצמו השכלה גבוהה הופך כעת להדרה משוק עבודה מצליח. רבים שעובדים בעבודות בשכר נמוך, אינם מרוויחים מספיק לפרנסה רגילה.
בואו נלך עכשיו לאירופה. המדינה היחידה שעשתה מחקר על מה שקורה למעמד הביניים שלה היא ספרד: אבל היא בהחלט מייצגת מדינות רבות באירופה. בין 2007 ל-2013, (שנות המיתון הגדול, שממנו אירופה טרם נמלטה), גדל המעמד הנמוך מ-26,6 אחוזים מהאוכלוסייה ל-38.5 אחוזים. מחקר של הקרן BBVA מצא שלוש מגמות חיוניות: 1) ההכנסה לנפש ולמשפחות חזרה כעת לרמות שלא נראו מאז סוף המאה הקודמת; 2) חלוקת ההכנסה הוחמרה, והגדילה את אי השוויון הכלכלי; ו-3) העלייה הבלתי ניתנת לעצירה של אי השוויון הזה בשילוב עם הירידה בהכנסה" יצרו מצבים של עוני והדרה חברתית שלפני כמה שנים נראה כאילו נעלמו מהחברה שלנו".
בסין, מעמד הביניים מנסה בטירוף להציב חסכונות בחו"ל; סין הוציאה 600 מיליון אנשים מהעוני, אבל אותם אנשים מודאגים כמובן מהגלישה לאחור. הכלכלה הסינית נמצאת בעיצומו של שינוי מודל כלכלי, מהיצוא לשוק הפנימי. הדבר מלווה בסגירה של מפעלים וחברות לא יעילות רבות, רק תחילתו של תהליך קיצוני. אנשים פרטיים וחברות עברו כטריליון דולר מהמדינה בשנה וחצי האחרונות. חוסר ביטחון כלכלי מוסיף לרשימת הדאגות היומיומיות הכוללות זיהום, מזון ומים נגועים, מיליוני חיסונים פגומים, היעדר מערכת פרישה אמיתית, יחד עם היעדר תמיכה רפואית. הרשתות החברתיות מציגות כעת מאמרים על "חרדת מעמד הביניים", "האם מעמד הביניים יהפוך לעני החדש?". הפייננשל טיימס מצא ש-1% מבעלי ההכנסה הבינונית רצו לקחת לפחות 45.5% מהחסכונות שלהם לחו"ל, ועוד 10% כבר עשו זאת. בשנת 29, 2014 סינים קיבלו תושבות קבע יחד עם דרישות כספיות מוצקות, לעומת 76.089 בשנה הקודמת. בשנת הלימודים 4.291-2014 למדו בארה"ב 15 סינים, לעומת 304 בשנים 040-110. בינתיים, על פי נתונים רשמיים, היו יותר מ-000 הפגנות פומביות בשנה שעברה.
כל הכלכלנים מסכימים שאנחנו נכנסים לעולם פוסט-תעשייתי, שבו חלקה של העבודה בערך המוסף למוצרים ימשיך לרדת. האוטומציה תעלה מ-12% מהייצור התעשייתי הנוכחיים ל-40%. תוך עשר שנים. המספר הכולל של פליטים הוא כעת קרוב ל-20 מיליון, על פי האו"ם והוא ימשיך לגדול. שריפת הענק בקנדה, שכמעט הרסה עיר שלמה, היא אחד מהסימנים הרבים לשינויי אקלים. עיתונים בכל מדינה מקדישים מקום הולך וגדל לשחיתות, למסמכי פנמה, לאבטלת צעירים ולאיום בטרור, רק כדי לצטט כמה אלמנטים שמובילים אנשים לחוש פחד. לכן, הטראמפ, הדוטרטים, ה-Le Pens, הארדוגנים הם תגובה מכנית לפחד. אבל האם פחד הוא יועץ טוב?
רוברטו סאביו, מייסד ונשיא אמריטוס של סוכנות הידיעות Inter Press Service (IPS) ומוציא לאור של Other News.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו