הבחירות באוסטריה מראות בבירור שהתקשורת ויתרה על הקונטקסטואליזציה של אירועים.
לשם כך, דרוש אזהרה לגבי עתידה של אירופה, שכן נדרש רכב בעל ערכים אירופיים.
אירופה נחלשה בכל הבחירות האחרונות, למעט צרפת.
המשותף לכולם, כולל צרפת, היו כמה מגמות ברורות, שנבחן בחיפזון, ולכן אולי בצורה לא מושלמת.
דעיכת המפלגות המסורתיות.
בכל מערכת בחירות, מאז המשבר הפיננסי של 2009, המפלגות שהכרנו מנהלות את ארצן מאז תום מלחמת העולם השנייה, נמצאות בדעיכה (או כמעט נעלמות, כמו בבחירות האחרונות בצרפת).
באוסטריה, מפלגת החירות הימנית הקיצונית של אוסטריה (FPO) השיגה 26% מהקולות, רק כמה קולות מאחורי הסוציאל-דמוקרטים שלקחו 26.9% מהקולות. הסוציאל-דמוקרטים היו בשלטון כמעט מאז תום המלחמה.
והמפלגה המסורתית האחרת, מפלגת העם האוסטרית השמרנית (OVP), ניצחה בבחירות עם 31.5 אחוזים. יחד היו לשתי המפלגות בעבר יותר מ-85% מהקולות.
בבחירות בהולנד שנערכו במרץ, מפלגת הימין הקיצוני לחופש PVV של חירט וילדר, הגיעה למקום השני אחרי מפלגת העם השלטת לחופש ודמוקרטיה VVD, על חשבון כל המפלגות האחרות.
ובספטמבר בגרמניה, מפלגת הימין הקיצוני נגד המהגרים אלטרנטיבה לגרמניה (AfD) זכתה להצלחה היסטורית, והפכה למפלגה השלישית בעוד שתי המפלגות המסורתיות, האיחוד הנוצרי-דמוקרטי של גרמניה CDU של מרקל והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה SPD, סבלו. התוצאות הגרועות ביותר מזה יותר מחצי מאה. על פי סקרים, בשנה הבאה בבחירות באיטליה תופיע תנועה פופוליסטית, כאשר 5 הכוכבים ישתלטו על הממשלה.
אוסטריה היא הדוגמה הטובה ביותר להבין כיצד השתנתה הפוליטיקה הלאומית האירופית. חשוב לציין שאף מפלגת ימין לא נראתה באמת באירופה, (חוץ מלה פן בצרפת), לפני המשבר הפיננסי של 2009.
המשבר הזה הביא חוסר ביטחון ופחד, ובאותה שנה קיבל הימין הקיצוני האוסטרי, בהנהגתו הכריזמטית של יורג היידר, את אותו אחוז קולות כמו היום. וראש הממשלה השמרני של אז, וולפגנג שלוסל, שבר טאבו בכך שהכניס את מפלגת החירות לממשלה.
כולם באירופה הגיבו באימה, למעשה בודדו את אוסטריה. וה-FPO, איבד את כל הזוהר שלו בממשלה, ירד ל-5%, ועם מותו של היידר עוד יותר למטה. אין עכשיו התנשפויות של אימה באירופה בגלל מפלגות ימין קיצוני כלשהן שנכנסות למשול.
מה הניע את דעיכת המפלגות המסורתיות
המפלגות המסורתיות כבר עמדו בפני אובדן השתתפות ואמון מצד האלקטורים בסוף המאה הקודמת, אך ב-2009 ייבאה אירופה את המשבר הפיננסי שפקד את ארה"ב ב-2006. וב-2009 היו קשיים ואבטלה בכל רחבי אירופה.
ובאותה שנה הפכה יוון לשדה הקרב של שני חזיונות באירופה. מדינות הדרום רצו להיחלץ מהמשבר באמצעות השקעות והקלות חברתיות, בעוד שגוש מדינות הצפון, בראשות גרמניה, ראה בצנע את התגובה היחידה.
גרמניה רצתה לייצא את הניסיון שלה: הם הצליחו היטב הודות לרפורמת צנע פנימית שהחלה שרדר ב-2003, והם לא רצו לקחת על עצמם רפורמות אחרות בכל מחיר.
יוון הייתה רק 4% מהכלכלה האירופית וניתן היה להציל אותה ללא בעיות. אבל הקו הגרמני ניצח וכיום יוון איבדה 25% מנכסיה; הפנסיה ירדו ב-17%, ויש אבטלה מסיבית. הצנע היה התגובה למשבר של אירופה כולה, וזה החמיר את הפחד ואת חוסר הביטחון.
חשוב גם לזכור שעד לפלישות ללוב, עיראק וסוריה, שבהן אירופה מילאה תפקיד מרכזי (2011-2014), היו מעט מהגרים וזו לא הייתה בעיה.
בשנת 2010 מנו העולים 215.000, באזור של 400 מיליון. אבל במהלך הפלישות קרס מאזן שביר מאוד בין השיט לסוני, שני הענפים הדתיים העיקריים של האסלאם. מלחמת אזרחים, ויצירת דאעש ב-2015 דחפו רבים לנסות להגיע לאירופה כדי לברוח ממלחמות האזרחים.
אז בשנת 2015 הגיעו לאירופה יותר מ-1.2 מיליון פליטים, רובם ממדינות בעימות, שלא הייתה מוכנה לזרימה כה מסיבית. ואם נלמד את הבחירות לפני כן, נוכל לראות שמפלגות הימין הקיצוני לא היו רלוונטיות כמו עכשיו.
לכן צריך להיות ברור שהצנע וההגירה היו שני הגורמים העיקריים לעליית הימין.
סטטיסטיקה ונתונים מראים זאת בבירור. הסטטיסטיקה גם מראה שהמהגרים, כמובן עם יוצאים מן הכלל, (שהתקשורת והפופוליזם מתנפחים), בעצם רוצים להשתלב, לקבל כל סוג של עבודה, שומרי חוק ומשלמים את התרומות שלהם, וזה כמובן האינטרס שלהם.
כמובן שרמת ההוראה משחקת תפקיד מכריע. אבל הסורים שמגיעים לכאן היו בעצם מעמד הביניים. וכמובן אמת לא נוחה שאם אירופה לא הייתה מתערבת בשם הדמוקרטיה, המצב היה שונה. נאט"ו מעריכה שיותר מ-30 מיליארד דולר הוצאו על המלחמה בסוריה. יש כעת שישה מיליון פליטים, ו-400.00 הרוגים.
ואסד עדיין שם. כמובן שלדמוקרטיה יש ערך שונה במדינות סגורות ועשירות בנזין. אם היינו רציניים לגבי הדמוקרטיה, יש כל כך הרבה מדינות אפריקאיות שצריכות התערבות.
בוקו חראם הרג פי שבעה יותר אנשים מדאעש; ומוגאבה שוקל להתמודד לבחירה מחדש לאחר ששלט בזימבבואה במשך כמעט ארבעה עשורים. אבל לעולם לא תשמע הרבה על הנושאים האלה בוויכוח הפוליטי הנוכחי.
איך הימין הקיצוני משנה את אירופה
נייג'ל פרג' הוא הפופוליסט שהוביל מפלגת ימין קיצוני, מפלגת העצמאות של בריטניה (UKIP) שנלחמה למען עזיבת אירופה. UKIP קיבלה את מספר הקולות הגדול ביותר (27.49%) מכל מפלגה בריטית בבחירות לפרלמנט האירופי 2014 וצברה 11 חברי פרלמנט נוספים בפרלמנט האירופי, בסך הכל 24.[55]
המפלגה זכתה במושבים בכל אזור של בריטניה הגדולה, כולל הראשון שלה בסקוטלנד.[56] זו הייתה הפעם הראשונה מזה למעלה ממאה שנה שמפלגה שאינה הלייבור או השמרנים זכתה במספר הקולות הרב ביותר בבחירות ברחבי בריטניה.
אבל פרג' הפסיד בבחירות שנערכו רגע לפני הברקזיט, ביוני 2016. הצהרתו לתקשורת הייתה: למעשה, אני המנצח האמיתי, כי האג'נדה שלי נגד אירופה כעת היא הבסיס לפוליטיקה בכל המפלגות המסורתיות. הברקזיט אכן הגיע בעקבותיו.
וזה מה שקורה עכשיו בכל מקום. בבחירות באוסטריה לא רק ה-FPO עלתה. הם גם ראו את OVP השמרני לוקח הגירה, ביטחון, גבולות ואחרים חלק מאג'נדה הימנית הקיצונית של האג'נדה הפופוליסטית במסע הבחירות. 58% שלמים מהמצביעים הלכו על הימין הקיצוני או הימין, כאשר גם הסוציאל-דמוקרטים עברו יותר למרכז.
הממשלה ההולנדית החדשה פנתה ימינה, על ידי הפחתת המסים על האנשים העשירים ועל חברות. את אותה פנייה ימינה יכולה לצפות הקואליציה החדשה בראשות מרקל, כשהליברלים שואפים להשתלט על משרד האוצר.
מנהיגה, כריסטיאן לינדנר, הוא מועמד לאומי והכריז מספר פעמים על סלידה מאירופה. במובן הזה, הוא יהיה גרוע יותר משאובל חסר הגמישות, שרק רצה להפוך את אירופה לגרמנית, אבל היה אירופאי משוכנע.
ומעניין שההצבעה העיקרית למפלגת הימין הקיצוני AfD הגיעה ממזרח גרמניה, שבה המהגרים מעטים. אבל למרות השקעת הסכום המדהים של 1.3 טריליון אירו בפיתוח מזרח גרמניה, נותרו הבדלים חשובים בתעסוקה ובהכנסות עם מערב גרמניה.
לא פלא שנשיא דרום קוריאה הזהיר את הנשיא טראמפ להימנע מכל סכסוך. הם החליטו מזמן, בהסתכלות על איחוד גרמניה מחדש, שלא יהיו להם המשאבים הנדרשים על ידי סיפוח עם הצלחה של צפון קוריאה.
איש הטילים, כפי שטראמפ מכנה קים, לאחר ביטול האישור של איראן, יכול לטעון שהדרך היחידה להיות בטוח שארה"ב לא תתערב, היא להראות שיש לו יכולת גרעינית בין יבשתית, כי ארה"ב לא מכבדת אמנות.
השיקולים האלה שנעשו, דפוס ברור בכל מקום. סדר היום של הימין השתלב במפלגות המסורתיות; הם מביאים את הקואליציה השלטת, כמו שעשתה נורבגיה, או שהם מנסים לבודד אותם, כמו שוודיה.
זה לא משנה את העובדה שכולם זזים ימינה. אוסטריה תטוה כעת לקבוצת ויסגראד, שהוקמה על ידי פולין, הונגריה, צ'כיה וסלובקיה, אשר מאתגרות בבירור את אירופה ומסתכלות על פוטין כמודל פוליטי (כל מה שעושה הימין).
הקול האירופי הפעיל היחיד הוא מקרון, שברור שגם הוא לא בחור פרוגרסיסט. הפרוגרסיסט האמיתי, קורבין, מעורפל לגבי אירופה, כי למפלגת הלייבור יש הרבה יורוסקפטיים.
ממשלת גרמניה החדשה כבר הבהירה שרבות מההצעות שלה לאירופה חזקה יותר אינן על הפרק, והצנע נותר בדרך. אם לא תגיע בקרוב צמיחה חזקה (וקרן המטבע הבינלאומית מפקפקת בכך), הבעיות החברתיות יגדלו. הלאומיות מעולם לא סייעה לשלום, פיתוח ושיתוף פעולה.
כנראה שאנחנו צריכים איזו תנועה פופוליסטית שתהיה בממשלה כדי להראות שאין לה תשובות אמיתיות לבעיות. ניצחון של 5 כוכבים באיטליה כנראה יעשה את זה. אבל זו הייתה התיאוריה גם לגבי מצרים.
תן לאחים המוסלמים לקחת את הממשלה, וזה יהיה כישלון. חבל שהגנרל אל סיסי לא נתן לזה לקרות. התקווה שלנו היא שלא נקבל שום אל סיסיס באירופה.
אם רק צעירים יחזרו להצביע, זה ישנה את המצב באירופה... זה ההפסד ההיסטורי האמיתי של השמאל באירופה.
*המאמר של רוברטו סאביו פורסם ב שב"ס. לך ל מְקוֹרִי.
---
* מחבר: רoberto Savio הוא המייסד והמנהל הכללי לשעבר של סוכנות הידיעות הבינלאומית שירות שירות העיתונות (שב"ס).
בשנים האחרונות הוא גם הקים חדשות אחרות, שירות המספק 'מידע שהשווקים מחסלים'.
רוברטו סאביו: [מוגן בדוא"ל]. http://www.robertosavio.info.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו