האם הימין הרדיקלי שנאה טהורה וכל רגש?
ובכן, הם אולי מתחילים מזה, אבל בני אדם שהם, כמה מהם מנסים להגדיר את השנאה והפחדים שלהם לתיאוריות שאמנם מנותקות מהמציאות, אבל ממש מספקות את התחמושת שמאפשרת לעוקבים שלהם לזרוע הרס, כמו הבחור שעשה. ירד לחנות בה פוקדים אנשים שחורים בבאפלו לפני מספר חודשים כדי להרוג כמה שיותר אפרו-אמריקאים.
של מתיו רוז עולם אחרי ליברליזם (אוניברסיטת ייל, 2021) מפגיש ומנתח באופן ביקורתי את מחשבותיהם של אנשים שרובנו כנראה לא שמענו עליהם אבל הם מעריצים אותם ברשתות ימין קיצוני ברחבי העולם. רוז אומרת שעדיף שנקשיב למה שהחבר'ה האלה אומרים, גם אם נראה לנו שהם לגמרי לא טעימים, כי לרעיונות שלהם יש השלכות.
סטיב באנון, יועץ טראמפ המתלהם, אולי הפעיל הידוע ביותר של הימין הקיצוני הבינלאומי, אבל הוא שאב השראה מדמויות שפחות ידועות בשולי ההיסטוריה, מה שמדגיש את החוכמה בהתבוננות הידועה של קיינס: "משוגעים ב סמכות, ששומעת קולות באוויר, מזקקת את הטירוף שלה מאיזה שרבוט אקדמי של כמה שנים אחורה".
הראשון מבין המשרבטים הללו בגלריה של רוז הוא אוסוולד שפנגלר, אינטלקטואל מחוץ לאקדמיה ששבה את דמיונו של דור פסימי שלאחר מלחמת העולם הראשונה עם חגיגת התרבות ה"הרואית" של המערב. שפנגלר טען שהתרבות נמצאת בסכנה להיות המומה מבפנים על ידי חוסר ביטחון ואובדן תחושת זהות - ומחוץ על ידי "הגזעים המדוכאים של הטבעת החיצונית", שהחלו לנוע מהפריפריה למרכז, חמושים בטכנולוגיות שחלקו איתם המערב בשל מה שפנגלר אפיין כערכים ליברליים מוטעים.
לאנשי אירופה הייתה זהות משותפת, קולקטיבית המבוססת על מרכז אחד תיקון רעיונות - ה"חתירה אל האינסופי", המתבטאת באמנות, הרפתקאות וכיבוש. הזהות הקולקטיבית ה"פאוסטיאנית" הזו, אמר שפנגלר, הייתה מאוימת על ידי הרגישות המוסרית והספק העצמי שהליברליזם הוליד ועל ידי ההגירה העולמית. "דעיכת המערב" (גם הכותרת של יצירת המפתח שלו) הייתה בלתי נמנעת, אך הוא טען שניתן לדחות אותה אם עמי אירופה יכירו ויחבקו את זהותם התרבותית והגזעית המשותפת וידחו באופן נחרץ את ההשפעה המאכלת של הליברליזם. , עם דוקטרינות הרמה שלה של דמוקרטיה ושוויון.
אנשים החוקרים את הימין הקיצוני העכשווי, מציינת רוז, מופתעים לעתים קרובות לראות את ההשפעה המתמשכת של דמות בתחילת המאה ה-20 כמו שפנגלר על פעילי הימין הקיצוני של היום.
פיצוץ משפיע נוסף מהעבר הוא הפילוסוף האיטלקי יוליוס אוולה. אוולה אימצה את מה שהפך לתיאור הסטנדרטי של הסוציולוגיה של תחילת המאה ה-20 של אבולוציה חברתית מ Gemeinschaft ל חברה, מהחברה המסורתית ועד המודרנית. אבל במקום לראות את החברה המודרנית כחיובית, עם חלוקת העבודה, הפיתוח הכלכלי, השלטון הדמוקרטי והתפתחות החוק, הוא ראה בה נפילה מהחסד. מסורת, היררכיה, אי-שוויון, עליונותה של כיתת האמן - אלה היוו את המצב הטבעי של הקהילה שהליברליזם, הדמוקרטיה והסוציאליזם הרסו בהאדרת התבונה, שרוקנת את העולם מהמשמעות.
עבור אוולה, גזע הוא גורל, והוא הרעיף זעם אחר זעם על אפרו-אמריקאים ויהודים. עם זאת, חסידיו טוענים שהוא לא היה גזען גס, שכן מבחינתו הגזע היה לא רק ביולוגי אלא "רוחני", מה שזה לא אומר. אפשר לפטור את כל זה כקשקוש אבל אי אפשר לפסול את השפעתו, שכן אוולה זכתה לשבחים נלהבים בימין הקיצוני, מאלכסנדר דוגין הרוסי ועד גיום פיי הצרפתי ועד לאמריקני הימין האלטרנטיבי סטיב באנון וריצ'רד ספנסר.
שפנגלר ואבולה סיפקו לתיאורטיקנים מאוחרים יותר של תגובה מורשת נפיצה של רעיונות.
פרנסיס יוקי, אנטישמי אלים, טען ששליטה עולמית היא הדחף המהותי של התרבות המערבית, ואנשי המערב חייבים לעמוד בגורל הזה או לראות שהתרבות שלהם מאבדת את "החיוניות" שלה. הספק העצמי שנוצר מהליברליזם היה הצעד הראשון במדרון חלקלק להרס עצמי תרבותי.
אלן דה בנואיסט מצרפת מגנה את השוויון הגזעי, וחוגג במקום זאת את "ריבוי גזעי" כ"אוצר אנושי של ממש". נאמר כי בנואיסט שימש השראה לתיאוריית ההחלפה הגדולה, הגורסת שהגירה מייצגת "איום קיומי" על הקהילה הלבנה והיא חלק מקונספירציה להשפיל ולהחליף בסופו של דבר את הגזע הלבן כגזע הדומיננטי בחברות מערביות.
סמואל פרנסיס מת ב-2005 בגיל 58, אך השפעתו על הימין הקיצוני ממשיכה להדהד. כמו הסוציולוג המפורסם סי רייט מילס, פרנסיס ראה את עלייתה לשלטון והתגבשות של אליטה כוחנית. אבל במקום לזוז שמאלה עם התובנה הזו כפי שעשה מילס, הוא זז ימינה. פאנציסק תיאר אליטה ניהולית ליברלית הנחושה לקדם את האינטרסים של מיעוט על חשבון רוב לבן בסכנת הכחדה.
פרנסיס גם היה חלוץ בתיאור הליברלים והפרוגרסיביים כמקדם את מה שבסופו של דבר קיבל את התג הפופולרי "ביטול תרבות". כפי שרוז מציינת, פרנסיס ראה בליברליזם "פרויקט מתואם של נישול תרבותי מתמשך" ש"יכוון בסופו של דבר לכל סמל ומוסד של סדר חברתי ישן".
גם אם הרפובליקנים יזכו בבחירות, בתפיסה זו, מדיניות הליברלים תנצח בגלל התבססותם בעמדות מפתח לא נבחרות בבירוקרטיה הממשלתית - פרספקטיבה נוספת שחלקה עם חלק מהשמאל, שזכתה מאוחר יותר לפופולריות כ"מדינה העמוקה". שנגד לכאורה את הפעלת הכוח של טראמפ.
פרנסיס היה בין הראשונים שחשפו את הפוטנציאל הפוליטי של הדמוגרפיה של אמריקאים לבנים מהמעמד הנמוך והבינוני, אנשים שהוא כינה "רדיקלים באמריקה הבינונית (MARS). עבודתו האנליטית תתרום להפעלת הדמוגרפיה ההיא למסה הזועמת שהתחילה לבשה צורה של תנועת מסיבת התה ולאחר מכן עברה מוטציה לבסיס הטראמפיסט.
אבל למרות כל התיאוריות המתוחכמות שלו, פרנסיס היה אובססיבי לרעיון אחד, וזה היה ש"הציוויליזציה שיצרנו כילבנים באירופה ובאמריקה לא יכלה להתפתח מלבד ההקדשים הגנטיים של האנשים היוצרים, ואין שום סיבה מאמינים שהציוויליזציה יכולה להיות מועברת בהצלחה לעם אחר."
אף על פי שרוז מנסה כמיטב יכולתו להתייחס לרעיונות של נתיניו בזהירות, ספרו משמש כהוכחה לכך שפנגלר, אוולה וצאצאיהם עוסקים במשימה של שוטה, שהיא רציונליזציה של מה שמתנגד להיגיון. כי התבונה היא תמיד קריטית וקשורה לסוף מוסרי: למוסס או לפרק את המיתוסים, הערפולים, הטיפשות העממית, האגדות האורבניות והשקרים המוחלטים שעומדים בדרך להגשמתה והשגתה של אותה השאיפות היסודיות והראשוניות ביותר של השאיפות האנושיות: שוויון.
לרעיונות - אפילו המטופשים ביותר, למרבה הצער - יש השלכות.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו