אז עכשיו זה רשמי: ממשלת ישראל החליטה לרצוח את יאסר ערפאת.
לא עוד ל"גלות". לא עוד "לגרש או להרוג". פשוט "להסיר".
כמובן שאין הכוונה להרחיקו למדינה אחרת. אף אחד לא מאמין ברצינות שיאסר ערפאת ירים ידיים ויאפשר להצעיד את עצמו. הוא ואנשיו ייהרגו "במהלך חילופי האש". זו לא תהיה הפעם הראשונה.
גם אם ניתן היה לגרש את ערפאת למדינה אחרת, אף אחד בהנהגה הישראלית לא היה חולם לעשות זאת. איך יכול להיות? לאפשר לו לעשות את הסיבוב של פוטין, שרדר ושיראק? חלילה. אז התוכנית היא להוציא אותו לעולם הבא.
לא מייד. האמריקאים אוסרים את זה. זה עלול להכעיס את בוש. שרון לא רוצה לעצבן את בוש.
יש אנשים שמנחמים את עצמם במחשבה שזו רק החלטה ריקה מתוכן. זה אמור להיות מיושם בזמן ובצורה שטרם הוחלט. אבל זו משאלת לב, נחמה מסוכנת. ההחלטה המעניקה לגיטימציה לחיסולו היא כשלעצמה מעשה פוליטי מרחיק לכת. הוא נועד להרגיל את הציבור הישראלי והבינלאומי לרעיון. מה שנשמע בעבר כמו עלילה מטורפת של קנאים קיצוניים יש כעת אווירה של תהליך פוליטי לגיטימי, כשרק הזמן ודרך היישום עדיין פתוחים.
מי שמכיר את אריאל שרון יכול לראות איך הדברים יתפתחו מעתה ואילך. הוא יחכה להזדמנות שלו. זה יכול להגיע בכל רגע, או אחרי שבוע, חודש, שנה. הוא סבלני. כשהוא מחליט לעשות משהו, הוא מוכן לחכות, אבל הוא לא יחרוג מהמטרה שלו.
אז מתי יתבצע החיסול המתוכנן? כאשר פיגוע התאבדות גדול יתרחש בישראל, כזה גדול עד שתגובה קיצונית תובן גם על ידי האמריקאים. או כשמשהו קורה איפשהו כדי להסיט את תשומת הלב העולמית מהמדינה שלנו. או כשאירוע דרמטי כלשהו, משהו שדומה להרס של מגדלי התאומים, מעורר את בוש זועם.
מה יקרה אחר כך?
מנהיגים ערבים אומרים שיהיו "תוצאות בלתי ניתנות להערכה". אבל, למען האמת, ניתן לחשב את התוצאות די זמן מראש.
רצח ערפאת יביא לשינוי היסטורי ביחסים בין ישראל לעם הפלסטיני. מאז מלחמת 1973, שני העמים מקבלים את רעיון הפשרה בין שתי התנועות הלאומיות הגדולות. בהסכם אוסלו, לאחר תהליך שיזם יאסר ערפאת כמעט לבדו, ויתרו הפלסטינים על 78% מהמדינה שנקראה פלסטין לפני 1948. הם הסכימו להקים את מדינתם ב-22% הנותרים. רק לערפאת היה המעמד המוסרי והפוליטי הנחוץ לשאת את העם עמו, כשם שבן-גוריון הצליח לשכנע את עמנו לקבל את תוכנית החלוקה.
גם במשברים החריפים ביותר מאז, שני העמים נשארו איתנים באמונתם שבסופו של דבר תהיה פשרה.
רצח ערפאת ישים לזה סוף, אולי לנצח. נחזור לשלב של "הכל או כלום": ישראל השלמה או פלסטין השלמה, השלכת היהודים לים או דחיקת הפלסטינים אל המדבר.
הרשות הפלסטינית תיעלם. ישראל תשתלט על כל השטחים הפלסטיניים, עם כל הלחץ הכלכלי והאנושי הכרוך בכך. "כיבוש הדה לוקס", שאפשר לישראל יד חופשית בשטחים, כשהעולם משלם את החשבונות, יסתיים.
האלימות תשלוט בראש. זו תהיה השפה היחידה של שני העמים. בירושלים וברמאללה, בחיפה ובחברון, בטול כרם ובתל אביב, הפחד יעקוב אחר הרחובות. כל אמא שתשלח את ילדיה לבית הספר תהיה אכולת דאגה עד שיחזרו. טרור בצד זה ובצד זה, ספירלה מתרחבת של אלימות, הסלמה אוטומטית ובלתי פוסקת.
רעידת האדמה לא תוגבל לשטח שבין הים התיכון לירדן. כל העולם הערבי יתפרץ. ערפאת השאהיד, השהיד, הגיבור, הסמל, יהפוך לדמות מיתולוגית כלל-ערבית, כלל-מוסלמית. שמו יהפוך לזעקת קרב לכל המהפכנים מאינדונזיה ועד מרוקו, סיסמה לכל ארגוני המחתרת הדתיים והלאומיים.
האדמה תרעד מתחת לרגליהם של כל המשטרים הערביים. בהשוואה לערפאת, הגיבור האולטימטיבי, כל המלכים, האמירים והנשיאים ייראו לא גבריים, בוגדים ושכירי חרב. אם אחד מהם ייפול, אפקט הדומינו ייכנס לפעולה.
שפיכות דמים תהיה אוניברסלית. כל יעד ישראלי – כל מטוס, כל קבוצת תיירים, כל מוסד ישראלי, יהיו בסכנה מתמדת.
לאמריקאים יש את הסיבות שלהם להטיל וטו על ההתנקשות. הם יודעים שהריגת ערפאת תזעזע את מעמדם בעולם הערבי והמוסלמי עד היסוד. מלחמת הגרילה ההולכת ומתרחבת בעיראק תתפשט ברחבי מדינות ערב ומדינות מוסלמיות אחרות ובעולם כולו. כל ערבי ומוסלמי יאמין ששרון פעל בהסכמה ובעידוד אמריקאים, תהיה התנגדות מילולית קלושה אשר תהיה. הזעם יופנה נגדם. שורה של בן לאדן חדשים יזמו נקמה.
שרון לא מבין את כל זה? ברור שהוא כן. אולי הגנרלים הפוליטיים המהווים את הממשלה לא יוכלו לראות מעבר לקצה אפם, בדיוק כמו גנרלים ממצמצים, שהפתרון היחיד שלהם הוא להרוג ולהרוס. אבל שרון יודע מה צפויות להיות ההשלכות - והוא מתענג עליהן.
שרון רוצה לסיים את ההתנגשות ההיסטורית בין הציונות לעם הפלסטיני בהחלטה ברורה: שליטה ישראלית מוצקה בכל המדינה ומצב שיחייב את הפלסטינים לצאת. יאסר ערפאת הוא אכן "המכשול המוחלט", כפי שהוגדר בהחלטת הממשלה, ליישום התכנון הזה. ותקופה של אנרכיה ושפיכות דמים תהיה טובה ליישומו.
ועם ישראל? האנשים המסכנים, שטופי המוח, המיואשים והאפתיים לא מתערבים. הרוב הדומם והמדמם מתנהג כאילו כל זה לא נוגע להם ולילדיהם. הם עוקבים אחרי שרון כשהילדים הלכו בעקבות הצינורית, ישר לתוך הנהר.
השתיקה הרועמת הזו היא הרת אסון. כדי למנוע את האסון, מחובתנו לשבור אותו.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו