בשנה וחצי האחרונות הייתה יוון קלחת של מלחמת מעמדות. בדצמבר 2008 התרחש בכל רחבי המדינה האתר של אנרכיסטים שנלחמו במשטרה ברחובות, במטרה לעצור את חילוץ הבנקים וקיצוץ בהוצאות החינוך הציבורי. באותו חודש הוקמו גם אסיפות כלליות של עובדים, מהגרים, סטודנטים ועניים כדי לתאם התנגדות ולתכנן פעולות מחאה. תלמידים ברחבי יוון כבשו גם את בתי הספר והאוניברסיטאות שלהם והפכו אותם למרכזי רדיקליזם
[אני]. אולם למרות העימותים ברחובות, המרד לא התפשט בהצלחה למקומות העבודה. זה היה חלקית בגלל שפקידי האיגודים הגדולים ביותר היו עוינים כלפי המפגינים. בהזדמנויות שונות הם קראו לחבריהם לעזוב את הרחובות ולחזור לעבודה וגינו את המעורבים בפעולות
[Ii]. התוצאה הייתה שעד סוף ינואר המרד החל לאבד את המומנטום שלו.
אולם הכעס הגובר שחש העם היווני כלפי המדינה והקפיטליזם לא נעלם. במהלך שנת 2009 נמשכו עימותים ספורדיים בין פעילים למשטרה. כמו כן התקיימו פעולות מחאה סדירות, למשל במספר מקרים חקלאים קטנים חסמו כבישים ברחבי הארץ
[Iii]. בפברואר השנה, הזעם שאנשים חשו שוב התפוצץ. במהלך החודשיים האחרונים המדינה היוונית והעשירים התמודדו עם הפגנות מסיביות, שאם ימשיכו לצמוח עלולות להתחרות או אפילו להאפיל על המרד בדצמבר 2008.
הסיבה לכך שהסבב החדש של הפגנות מסיביות זה התרחש היא בגלל שממשלת יוון הכריזה שהיא הולכת לתקוף את העובדים והעניים כדי להפיל את החוב של המדינה - שנבע בעיקר בגלל חילוץ חוזר לעשירים. במסגרת זאת, פורסם כי תחול ירידה בשכרם של עובדי המגזר הציבורי, יועלה המע"מ ויקוצץ תקציב הביטוח הלאומי. תגובת העובדים והעניים להתקפה זו הייתה כמעט מיידית. שעות לאחר שראש הממשלה הסוציאליסטי ג'ורג' פאפנדראו הכריז על צעדים אלה בסוף פברואר, אנרכיסטים הסתערו על ועידה בין שר הכלכלה הלאומית לתעשיינים והביאו לעצירת הליכים מרהיבה. כמה ימים לאחר מכן יצאו עובדי המגזר הציבורי, כולל גובי מיסים, רופאים, אחיות, מורים ובקרי תנועה אווירית, בשביתה של 24 שעות. בתקופה זו יוון כמעט נעצרה. בהפגנה שליוותה את השביתה התעמתו העובדים עם המשטרה וניסו לפרוץ את הקווים באמצעות משאית אשפה
[Iv]. אכן, מעשיהם של המפגינים היו מפתיעים, שכן הפגנות האיגודים ביוון הן בדרך כלל עניינים קשים יחסית, ובאמת סימנו את ההתחלה של מה שעתיד לבוא.
ב- 24
th בפברואר, שביתה נוספת הוזעקה על ידי האיגודים הגדולים ביוון. עם זאת, מה שפקידי האיגוד לא ציפו היה אכזריות ההפגנות שילוו את השביתה. במהלך אחת ההפגנות, למעלה מ-40 אנשים צעדו דרך אתונה, וקרבות רחוב פרצו בין המפגינים למשטרה. יחד עם זה, סמלים של קפיטליזם, כמו בנקים רב לאומיים, היו גם מטרות של מפגינים שניפצו את החלונות והחזיתות שלהם. לאחר מכן, כמה פעילים כבשו לזמן קצר את הבורסה יחד עם משרד האוצר. באופן דומה, עובדים גם כבשו את בית הדפוס הלאומי בניסיון לעצור את הדפסת חקיקת הצנע; בעוד עובדים מפוטרים מאולימפיק איירווייס כבשו את משרדי המדינה הכללית לחשבונאות במשך מספר ימים
[V]. במקביל, אנרכיסטים בעיר יננה כבשו גם את המטה המקומי של מפלגת השלטון, PASOK, במחאה נגד צעדי הצנע ומעצורים של מפגינים ברחבי המדינה
[Vi]. לאחר מכן, צעדה של 10 איש לפרלמנט ב-000
th במרץ. מחוץ לפרלמנט החלו עימותים קטנים בין המפגינים לבין משטרת המהומות. במהלך זה, מנוליס גלזוס, לוחם התנגדות אנטי-נאצי שהנמיך את הדגל הנאצי מהאקרופוליס במהלך מלחמת העולם השנייה, ירה גז מדמיע ישירות אל פניו על ידי משטרת המהומות. כתוצאה מכך, המפגינים נקמו והוקמו בריקדות בוערות בחלק מהרחובות
[Vii].
ברור שמדינת יוון נבהלה מעוצמת ההפגנות הללו. בימים שלאחר מכן הודיע פקיד משטרה כי "האיחוד האירופי וממשלת יוון מוכנים לשלוח 7000 כוח משטרה אירופאי חזק כדי לדכא את מה שעשוי להיראות כמו מרד קרוב".
[Viii]. לדבריו של הפקיד, לעומת זאת, הייתה השפעה מועטה וההתנגדות נמשכה עם סבב נוסף של צעדות מחאה מסיביות שהתקיימו ב-11
th במרץ. זה ראה יותר מ-150 אנשים יוצאים לרחובות וצעדו על הפרלמנט. בדרך לפרלמנט תקפה המשטרה בלוק אנרכיסטי גדול והתפתחו עימותים עם החלפת גז מדמיע ובקבוקי תבערה. עד מהרה התפשטו קרבות על פני אתונה ועד הערב הוקמו בריקדות בשכונה האנרכיסטית של אקסרכיה. יחד עם זה הוכרזה שביתה כללית של 000 שעות בה השתתפו למעלה מ-24 מיליון בני אדם, כמעט שליש מהאוכלוסייה.
[Ix]. כמה ימים לאחר מכן בעקבות זאת צעדה נוספת על הפרלמנט, שהותקפה מיד על ידי המשטרה. רבים מהצעירים בצעדה נקמו ביידוי בקבוקים ואבנים לעבר השוטרים. בנוסף לכך, עובדים בתאגיד האנרגיה הממלכתי פתחו בשביתה של 48 שעות, והותירו הרבה יוון שחווה הפסקות חשמל מתגלגלות. לאחרונה, נקראה שביתה כללית נוספת, והיא אמורה להתקיים מתישהו בסוף מרץ או בתחילת אפריל.
למרות עוצמת ההפגנות והפעולה המתמשכת, הפעילים והעובדים המעורבים מתמודדים עם מספר אתגרים. אולי האתגר הגדול ביותר שעומד בפניהם הוא שהפקידים בתוך שתיים מהפדרציות הגדולות של האיגודים, המגזר הפרטי GSEE והמגזר הציבורי ADEDY, קשורים קשר הדוק למפלגה בשלטון, PASOK הסוציאליסטית, שהיא הכוח המניע מאחורי תוכניות הצנע. . למעשה, GSEE ופקידי ADEDY השתמשו לעתים קרובות באיגודים כשסתומי בטיחות שדרכם יכולים העובדים לפרוק את כעסם, אך אף פעם לא באמת לערער על המערכת. בעבר, כאשר ההפגנות ביוון הסלימו, הפקידים הללו הסירו את תמיכת GSEE ו-ADEDY. שוב נראים סימנים לכך שפקידים אלה מתכננים לחזור על כך כעת. לדוגמה, בתחילה הייתה אמורה להתקיים שביתה כללית נוספת ב-16th במרץ. פקידי GSEE ו-ADEDY, לעומת זאת, דחו זאת במסווה שזה קרוב מדי לשביתה הכללית הקודמת וכי האיגודים יהיו מעורבים בקונגרסים במהלך תקופה זו. לפיכך, הם קבעו מחדש את השביתה הכללית הבאה לאפריל בצעד שנראה כי הוא יכול להיות מתוכנן לעצור את המומנטום של ההפגנות.
אם יש לשמור על המומנטום של המחאות אז צריך לשבור את כוחם של פקידי האיגוד לקבוע את סדר היום. בטווח הארוך, הדבר עשוי להיעשות באמצעות עובדים שיפתחו במאבק נגד פקידי האיגודים על מנת להפוך את האיגודים לארגונים בניהול עצמי, רדיקלי ולא היררכי שנשלט על ידי העובדים עצמם. כבר עכשיו יש סימנים לכך שתהליך כזה אולי התחיל. במהלך ה-5
th בהפגנות מרץ, ראש ה-GSEE הותקף על ידי מפגינים והואשם בכך שהוא סולד אאוט. הוא נזר על אוכל ואבנים ובסופו של דבר נאלץ למצוא מקלט בפרלמנט היווני מאחורי צבא של משטרת המהומות
[X]. אכן, פעולות אלו של העובדים עשויות להוות סימן מוקדם לכך שהם מתכוונים לנסות לנהל מאבק כדי להניע את האיגודים לכיוון רדיקלי יותר, ולהפוך אותם לארגונים רדיקליים מלמטה למעלה. אולם המאבק על הפיכת האיגודים לארגונים מלמטה למעלה הוא תהליך ארוך טווח והאם ניתן לנצח בקרב כזה, בהתחשב בהיקף הביורוקרטיזציה של האיגודים, היא שאלה פתוחה. בכל מקרה, מה שבטוח הוא שקרב או ניצחון שכזה כנראה לא יושג בקרוב - מה שמתורגם למצב שבו הפקידים המקושרים ל-PASOK בהחלט יישארו אחראים בתוקף על האיגודים הגדולים ביותר מתישהו. משמעות הדבר היא שכדי לקיים את ההפגנות, עובדים, מהגרים ופעילים כנראה יצטרכו לנסות ולעקוף את פקידי האיגוד הללו באמצעות יצירת אסיפות כלליות או מועצות עובדים, כפי שקרה בדצמבר 2008. האסטרטגיה הזו אכן מציעה תקווה מסוימת כבר כמה סטודנטים פעילים ואנרכיסטים החלו לנסות ולהקים אסיפות כלליות במהלך סבב ההפגנות הנוכחי.
אתגר נוסף שנראה כי יעמוד בפניו הוא גם כיצד להרחיב את המאבקים הנוכחיים למקום העבודה. אולי אחת החולשות הגדולות לכאורה של ההתקוממות בדצמבר 2008 היא שהיא לא הצליחה להתפשט למקומות העבודה וכמעט שלא התרחשו כיבושים במפעלים, מה שאומר שהאינטרסים של העשירים נותרו בטוחים יחסית. אם ההפגנות הנוכחיות עלולות להתפשט לכיבוש מפעלים, אז יש סיכוי ממשי שהמדינה היוונית והמערכת הקפיטליסטית יהיו מאתגרים באופן יסודי. עם זאת, רחוק מלהיות בטוח שזה אכן יקרה. עם זאת, הוודאות האמיתית היחידה היא שהעם היווני אינו שוכב ופשוט מקבל את צעדי הצנע, ולפחות בעתיד הנראה לעין הוא עומד להתנגד להם בתקיפות.
[Iv] www.libcom.org/news/public-sector-strike-paralyzes-greece-10022010 10 בפברואר 2010
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו