מקור: sabrang
אני שואל את עצמי, האם בהגוואן רם שלא חשב שום דבר לוותר על חובו המלכותי באיודהיה היה מוחא כפיים למתקפה הקנאית על מסגד בברי לשעבר?
האם ישוע היה מתלהב ממסעי הצלב שנלחמו בשמו?
האם הנביא מוחמד היה מאשר את עריפת ראשו של עיתונאי למען שמירת כבודו?
אני חושב שלא.
אלוהים נתן לנו את הנביאים למען שיפור האדם. הפכנו אותם לראשים עדתיים, דתיים.
השאלה שיש להרהר בה היא: האם כל שילוב כפוי של בני אדם בכתות ובעדות יכול אי פעם להיות תואם כוונותיהם של נביאים? האם כל רדיפה אחר אמונה שאינה נובעת מרצון חופשי, יכולה אי פעם להיות נשמתית או מקודשת באמת?
הוויכוח הנוכחי על הטענות המנוגדות לכאורה של הזכות לחופש ביטוי ומעמדן הרם של הדתות נראה אפוא כושל מלכתחילה.
אף נביא מעולם לא הורה להגדיר גנאי נגדם למקרים של איחוד המוני נלהבים שמפורטים כדי לחזק את מעמדם בקרב גברים, או לחטוף הסכמה מהסוררים.
נאמנות לאמונה כלשהי היא בקושי נאמנות שאינה ניתנת באופן חופשי, ושום שלילת אמונה, ככל שתבוא לידי ביטוי בגסות, עלולה לפגוע בנביאים שפנייתם הייתה תמיד לשינוי מרצון ומורגש של הנפש והנפש האישית.
בהקשרים הכלל-עולמיים הנוכחיים שלנו, טוב יהיה עבור חובבי דת להכיר בכך שהלאיקיט הוא אמונה כמו כל אמונה אחרת. ואם חובבי החילוניות לא עושים הבחנה בין אמונות אחרות שמתחרות בחילוניות, ההנחה של זדון רק מעידה על חוסר ביטחון של אמונות שמרגישות מאוימות מאמונות אחרות.
אחרי הכל, אף נביא מכל דת לא נחסך בהיסטוריה על ידי קריקטוריסטים ומבלים בניסיון שלהם לטעון את חופש הביטוי.
גם אין זה עובדה שדתות הן מונוליטים של מערכות אמונה. בתוך המחשבה הסנאטנית והבודהיסטית שוכנות מסורות רהוטות של אתאיזם; בתוך הנצרות קיימות עדות המתכחשות לאלוהותו של ישו; ובתוך עולמו של איסלאם יש מסורות שנשארות מתנגדות לדוגמה, המלמדות הומניזם לא מפלה שאינו משאיר איש בחוץ.
לפיכך, טוב יהיה להכיר בכך שחופש המחשבה והביטוי הוא אינטגרלי לאמונות הדתיות באשר הן האמיתיות והנאצלות ביותר כפי שהוא לחילונים הדוגלים בהפרדת כנסייה ומדינה למרות שרבים מהם עשויים בהחלט לשמור על צורות ניהול פרטיות. של שכנוע רוחני ואפילו צורות של תפילה אישית.
וכל מערכות האמונה חייבות להישאר חלולות למדי אם הן ירדו לאלימות במקום לפגוש מטרידות עם היגיון והרשעה בלתי מעורערת שאינה דורשת טענה מאולצת או גסה.
אלוהים, נאמר לנו, ברא איש ואישה. גברים יצרו דתות. בקושי אפשר לחשוב שכל דת יכולה להיות בסופו של דבר משכנעת שאינה מציבה את עקרונות ההומניזם מעל דוגמות כיתתיות ומנהגים פולחניים.
מכל הדברים בחיים, חופש הביטוי חייב להיות סלע המיטה של האמונות שאנו דוגלים בהן, אם באמת יש להבין ולהגשים את עבודת הנביאים.
אין עבדות גרועה מעבדות לאמונה שאינה מאומצת ברצון ומורגשת בעצם. וריבוי האמונות שלנו, כולל החילוניות, דורש שנכבד אמונות שאינן שלנו כפי שאנו עושים חוקים שנחקקו בצורה דמוקרטית ומשפיעים עלינו בצורה מגוונת.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו