ההיסטוריה, כך הורו לנו, היא כעת סיפור המלחמה, כעת של המאבק על הקיום, כעת של התפתחות המין, כעת התגלגלות של רעיון אלוהי, של זוהר הדתות, של הפטריארכיה, של מאבק המעמדות המיועד. דרך האחדות של סתירות מתפתחות כדי להגיע למלוא הצדק למין האנושי, התקדמות המצאות וטכנולוגיות המשחררות את המודרניות, וכן הלאה.
לאחר הרעיון של המודרניות, זה נראה על ידי כמה אחרים רק כמשחק שפה חולף - פתוח לנצח, לעולם לא מגיע לשום החלטה או משמעות סופית.
האידיאולוג, שפנגלר, הציע את המטאפורה של גלגל עגלה להיסטוריה, וקבע שכמו שהיו מחזורי כדור הארץ אקלימיים, יש גם מחזורים פוליטיים בהיסטוריה האנושית.
לפיכך, כשם שבסיבוב של גלגל עגלה, הנקודה שנוגעת בקרקע ואז מתקדמת כלפי מעלה חוזרת בהכרח לגעת שוב בקרקע, כך גם להסדרים מערכתיים שונים של ההיסטוריה יש חיים, ממשיכים הלאה וחוזרים כשאנחנו חושבים מה נעלם לעולם לא חוזר.
אז, קחו זאת בחשבון: הופעתו של המדע האינדוקטיבי הביאה עמה שטף של חקירה ואפשרות במגוון של מחשבה אנושית ומאמץ חומרי.
בעקבותיו, המדע פתח שוק של רעיונות וגם סחורות ושירותים להון לפעול בו.
הקפיטליזם בהתפתחותו דרש הרס של אילוצים פיאודליים ישנים על פני כל הלוח, ולכן הוליד את רעיון הדמוקרטיה כרעיון, המושרש בפוטנציאל היצרני ובכבודו של הפרט האנושי. אבל כשהיא הגיעה לעלייה מלאה, קפיטל ראה שהמדע, שהביא אותו לעולם הוא עכשיו האויב שלו.
מה שהוא דרש זה טכנולוגיה, לא מדע, או אם תרצו, מדע שכעת כיוון את כל כושר ההמצאה שלו לא לחקור אמיתות נוספות, או להטיל ספק בקפיטליזם ובסדר החברתי שהוא בא להוליד, אלא להמציא מכשירים חדשים יותר ליצירה ולצבירה. עוֹשֶׁר.
עד מהרה, המאמץ הזה התחיל לראות שיחד עם המדע, גם הדמוקרטיה היא אנטגוניסט פוטנציאלי.
כשהעושר הפך למונופול, רעיונות של שוויון חברתי, כלכלי ופוליטי היוו סכנה לכוחו המושרש של ההון בכל רחבי הלוח.
עד מהרה ראו גיבורים חכמים שההגנה והקידום של מה שהם השיגו ידרשו כעת אסטרטגיות לדיכוי הסוכנות הנפשית החופשית של אנשים בכלל.
שום דבר לא יכול להשיג את פרויקט ההשתקה הזה טוב יותר מאשר פריסת גזע, דת ולאומיות, שהופצה באכזריות בקרב המוני האנשים באמצעות הקלות שהטכנולוגיה זמינה.
היטלר השתמש ברדיו להשפעה רבה.
מאז ראינו את השימוש הבלתי פוסק במדיה האלקטרונית, וכעת מה שמכונה באופן מוזר למדי 'המדיה החברתית' כדי להתנות את 'המוח הפופולרי' לקבל ללא עוררין את כל מה שהמציאים מגישים ב"אינטרס לאומי".
עם זאת, גלגל העגלה התהפך לאחר תבוסת הפשיזם באירופה, ונראה היה כי ליברליזם מחודש שוב סוחף את האקלים הפוליטי של העולם.
ההרס שנגרם על ידי המלחמה הקל על כניסתה של תוכנית מרשל הנדיבה לבנות מחדש את אירופה כמובלעת דמוקרטית, ויותר לעניין, "שוק חופשי" המוכן לקבל את כוחות היצרן האמריקאים.
דה-קולוניזציה על פני יבשות שיחררה שטף של חירות אנושית וחלומות חדשים בקרב העמים המדוכאים של מדינות עבדים לשעבר, כביכול, ליצור עתיד חדש משלהם לפי מיטב העקרונות של הליברליזם הפוליטי והכלכלי.
הדמוקרטיה שוב הפכה להיות שפחה מבוקשת, וחוקות חדשות ואמנציפטוריות נוצרו בכל כך הרבה טריטוריות שהן דה-קולוניזציה.
אבל, מתנחלים ילידים ערמומיים חיכו בכנפיים כדי לשחזר רבות מהאסטרטגיות החברתיות, התרבותיות והפוליטיות של זרים שהחזיקו את הממלכות הללו בדוחק.
אז עכשיו תסתכל סביבך. הדמוקרטיה בשפע של מדינות שוב מתקדמת ומחזירה את גלגל העגלה לגעת באדמה שהותירה אחריה בעשורים של שנות השלושים והארבעים.
בכל מקום שבו הדמוקרטיה עדיין נשמרת באופן רשמי, זה, ככפיל הספר של היטלר ביצירת המופת של צ'רלי צ'פלין, הדיקטטור הגדול, משמיע באותו נאום אלמותי שהוא נואם להמונים, זה נעשה כדי להסיט את הבושה העממית בצורה עוקצנית, כמו עלה התאנה, תוך שהוא מתכוון להרוס אותו ברגע שיושג כוח פוליטי.
אז, בימינו, ישנם שני סוגים של דמוקרטים - אלה שהרעיון של דמוקרטיה הוא עיקרון בלתי ניתן למשא ומתן שכולל את הצעדה לאורך הזמן ההיסטורי של השאיפות הצודקות והמוסריות ביותר של המין האנושי, ואלה שעבורם הוא מסכה להיזרק ברגע שהוא שימש את מטרתו.
למען האמת, יש כאלה מאיתנו שחושבים שה 15 מיליון אלקטורים בלוק סבהה (ועוד, 18 מיליון בראג'יה סבהה) ש-146 חברי הפרלמנט ההודי המושעים מייצגים, הם אזרחים שווים של הרפובליקה שהטילו על נציגיהם שהושעו כעת את המשימה להחזיק בממשלת היום. לתת דין וחשבון על כל שלב בדרך, ואלו האחרים שחושבים שהאזרחים והאלקטורים הלגיטימיים היחידים הם אלה שהצביעו למפלגת השלטון לפני חמש שנים.
ישנם כאלה מאתנו שעדיין מאמינים שגינוני התנהגות פרלמנטריים, רעיון המושלך כיום על נציגי ציבור מפגינים חסרי אונים, מחייב יותר מכל שכאשר הפרלמנט יושב, הרשות המבצעת חייבת תחילה להתייעץ בבית הנבחרים בנושאים בעלי עניין לאומי לפני שהם. המשך לתעמולה בקרב התקשורת השבויה, ויש כאלה שחושבים שהנימוס הפרלמנטרי מוגבל רק לאופן שבו חברים צריכים לשבת או לעמוד בבית, או אילו מסמכים או שלטים הם נושאים גם אם מתוך ייאוש מכך שלעולם לא נתנו להם לפתוח את הפה. בנושאים שהכי צריכים להיות משודרים למען "האינטרס של האנשים".
יש כאלה מאיתנו שמתחילים לראות שבסופו של דבר הימין רוצה פרלמנט חד מפלגה, וכאלה שחושבים למה לא.
והאינדיאנים ה"למה לא" הם גם אלה שלא מפסיקים לקלל את המפלגות הקומוניסטיות על כך שהם רוצים שלטון חד-מפלגתי. לא משנה לאירוניה שבמהלך חמישים השנים האחרונות לערך, המפלגות הקומוניסטיות הפרלמנטריות של הודו אכן פעלו בצורה יותר אמיתית מאחרות לשימור הדמוקרטיה הרב-מפלגתית.
אז, אם נחזור לגלגל העגלה, נראה שמדינה אחר מדינה שהייתה דמוקרטיות גאות מתעוררות כעת הדיקטטור הגדול שוב, בכוח, גם פעם נוספת של אתנו-גזענות, קנאות דתית, התחדשות לאומית וכן הלאה, כולל אלימות מאושרת נגד מי שנחזה כמתנגד לרעיונות כאלה.
נותר לראות אם גם ימי האאוגניקה עשויים לחזור.
במקרה שלנו, נראה שנציגים של כ-60% מציבור הבוחרים התעוררו לתפנית המאיימת של גלגל העגלה.
אבל נותר לראות אם המודעות שלהם תמצא ייסורים תואמים של מחויבות לדחוף את גלגל העגלה ממקומו.
כפי שאנו כותבים, זו הטלה, קשה להמר עליה.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו