ללורד גאנש – האלוהות בפנדל שבו האיש הרעב האומלל הובא למוות בגלל גניבת פראסאד לכאורה – יהיה מה לומר ל'בהקטים' כשהם יופיעו לשיפוט.
אדיקות היא עכשיו דבר פוליטי קטלני, אל תטעו.
שום תשתית שאולי הולידה במהלך השנים האחרונות לא מקרינה באכזריות את השריר של הלאומיות החדשה של הודו כמו תשתית דתית.
בתחזית זו טבועה טענה אכזרית של מעמד, גם אם על ידי אלה מקהילת הרוב שאין להם במה להתפאר כנכסים עמידים.
עצם ההשתייכות לקהילת הרוב מפיחה בהם את האמונה שהם שולטים בממלכה לא פחות מאלה שמחזיקים בכוח המדינה בפועל.
לפני כמה ימים, בבירה הלאומית, אדם עני (למקרה מוסלמי בשם איסר מוחמד?) נתפס כביכול גונב פראסאד (מנחה לאלוהות), קשור למוט ועשה לינץ' ללא רחם במשך כחמש שעות עד שמת.
כל זאת בזמן, לכאורה, האלוהות הסתכלה ולא לקחה את חלקו.
בתרבות התיאולוגית ההינדית הפופולרית, יש פתגם מהדהד: חאלי פאט בהאג'אן נא חובי, גופלה. בתרגום, זה אומר, 'סליחה, אדוני, לא יכול להתפלל על בטן ריקה'.
נראה שהמציאות הזו מצאה את ההיפוך הסמכותי שלו: אלה שיש להם יקבלו, אלה שלא ימותו בגלל שהם רוצים לקבל.
הייתה אותה תקופה שבה פרקטיקות דתיות קיבלו תוקף לפי התוכן האנושי שלהן: הן היו אכפתיות או לא אכפתיות מסבל קונקרטי בקרב יצורים חיים.
לא עוד.
האלים והממשלות המקבילות עוקבים כעת אחר העיקרון הקלוויניסטי של "בחירה": או שאתה בחסד עם האלים, או שאתה לא; ובכל מקרה, העניין אינו נתון לאיטרציה מנומקת במרדף אחר הצדק.
אכן, רק בעלי הרכוש יכולים להיות במצב של חסד, מעמדם הארצי הוא הוכחה לכך שאלוהים אוהב אותם, ויעשה זאת גם בהמשך.
ותשכח ממה שדווח שאללה אמר למולה ji שהוצג לפניו עם פטירתו הארצית: 'שלח את האיש הזה אל ג'האנום (לעזאזל),' נשמע שהוא אמר.
כשהכומר הנדהם התלונן שכל חייו מעולם לא התגעגע לנמאז, רוזה, חאג', מתן צדקה וכו', אללה השיב: "אבל מה עשית כשביקרתי אותך?'
"יא אללה, מתי עשית זאת?"
"איך התייחסת לילד היתום שהגיע לדלת שלך בשביל מנה?"
פניו של מולה המתחסד כל כך נפלו.
"אז עכשיו, לך לג'האנום, ואף אחד מהנאמנות הטקסית שלך לדת לא יציל אותך."
אני די בטוח שלורד גאנש - האלוהות בפנדל שבו האיש הרעב האומלל נמחק למוות בגלל גניבת פראסאד - יגיד משהו דומה ל'בהקטים' כשהם יופיעו לשיפוט.
ליקום ההינדי אין גיהנום אבל הם בוודאי יקבלו את התמורה שלהם בלידתם מחדש.
אולי הם ייוולדו מחדש כסנס-קולוטים רעבים, המנסים לגנוב את פראסד?
אנו נצפה, יחד עם לורד גאנש, בזמן שהממשלה צועדת במסלולה של קידוש הפיתוח בקול תרועה דרמטית שרירית כדי להניע את הנקודה שבהאראט היא מהאן וגורו וישווה.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו