מדוע ארה"ב סבלה את הדמוקרטיה בקוסטה ריקה, אפילו את הסוציאל-דמוקרטיה, דפוס שונה כל כך משאר האזור? זו שאלה שעניינה אותי מאוד בשנות ה-1980, בהקשר של מלחמות ארה"ב במרכז אמריקה, והלחצים החמורים על קוסטה ריקה לדבוק ביתר שאת במודל של מדינות הטרור בארה"ב ולפענח את הסוציאל-דמוקרטיה שלה. בעד עקרונות ניאו-ליברלים.
סקרתי את הרשומה שהוסרו, ואיזה מקורות נוספים יכולתי למצוא, וכתבתי עליו פרק (אחד הנספחים) ב-Necessary Illusions (1989). בקצרה, ארה"ב הייתה מוכנה לסבול את הסוציאל-דמוקרטיה בקוסטה ריקה כל עוד הממשלה מתייחסת בחומרה רבה לעבודה ולשמאל, ונשארה הידידה הטובה ביותר שהיה למשקיעים אמריקאים אי פעם, כפי שניסח זאת שגריר ארה"ב. יש פרטים. בשנות ה-1980, התפתחו כמה בעיות. אחד מהם היה מה שהזכרתי זה עתה לגבי קוסטה ריקה במסגרת התוכניות של ארה"ב לאזור. אחר היה שחוזה פיגרס, שהיה הדמות המובילה של הדמוקרטיה המרכזית באמריקה ומוערך מאוד בארה"ב (ברגע שנפל בשורה בשנות ה-50), אמר דברים לא מקובלים על ניקרגואה. הוא היה אנטי-סנדיניסטית בתוקף, אבל קרא לארה"ב לתת לניקרגוואים להתמודד עם הבעיות שלהם במקום לבצע נגדם מלחמת טרור אכזרית. הוא גם היה אחד מהמשקיפים בבחירות 1984, וכמו האחרים (כולל האיגוד המקצועי של חוקרים באמריקה הלטינית, משלחת ממשלתית הולנדית עוינת מאוד ואחרים) ראה בהן בחירות הוגנות בעצם. אבל כל זה היה בלתי מתקבל על הדעת. על פי תקלה דוקטרינרית, הבחירות לא התקיימו, והרעיון שבני ניקרגואה צריכים לנהל את ענייניהם בעצמם היה בלתי מתקבל על הדעת כמעט בכל הקשת. לכן היה צריך להקפיא את הקול המוביל של הדמוקרטיה המרכזית באמריקה מחוץ לתקשורת.
בעיות אחרות היו שקוסטה לא תמכה מספיק במלחמות הטרור של וושינגטון, ואף נקטה פעולה כלשהי נגדן.
לגמרי לא מקובל כמובן, אבל בהקשר של הזמן, זה היה בלתי אפשרי להרחיב את תוכניות הטרור של המדינה לקוסטה ריקה.
מאז יצאו עוד מחקרים ומידע, שאת חלקם העליתי פה ושם. אבל למיטב ידיעתי שום דבר לא בא לשנות את התמונה הכללית.
ב-CAFTA, יש הרבה התנגדות בכל האזור. קוסטה ריקה היא המדינה היחידה שיש בה משהו כמו דמוקרטיה מתפקדת. האחרים הם פחות או יותר כפי שתוארו על ידי החוקר המוביל של "קידום דמוקרטיה", במיוחד באמריקה הלטינית, המנהל הניאו-ריאגני של תוכנית ה-Carnegie Endowment על חוק ודמוקרטיה. כפי שהוא מציין בעבודה האקדמית הסטנדרטית על התקופה, ארה"ב הייתה מוכנה לסבול רק "צורות מלמעלה למטה של דמוקרטיה" שהותירו את השלטון בידי האליטות המסורתיות הקשורות לכוח האמריקאי בחברות מאוד לא דמוקרטיות. הוא לא מבקר, אלא תומך נלהב של המדיניות, וכותב גם מנקודת מבט של מקורבים, לאחר שעבד במחלקת המדינה של רייגן על "שיפור הדמוקרטיה". אבל הוא ישר מספיק כדי לתאר את העובדות. זה דומה מאוד ל"אירופה החדשה" המפורסמת של 2003, התקווה האמיתית לדמוקרטיה: כלומר, מדינות שדחו את רצון הרוב הגדול של האוכלוסייה ומילאו אחר הוראות מקרופורד טקסס.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו