ישראל לא תעניק לפלסטינים את חירותם לעולם.
בעבר, היו שטענו, בין אם בורותם ובין אם לאו, כי שלום בפלסטין ניתן להשיג רק באמצעות 'משא ומתן ללא תנאי'.
את המנטרה הזו דגל גם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, כאשר היה לו אכפת מספיק כדי לשלם מס שפתיים ל'תהליך השלום' ולפנטזיות אחרות שמקורן בארה"ב. אז הוא דיבר על נכונותו לנהל משא ומתן ללא תנאי, אם כי טען ללא הרף שלישראל אין שותף לשלום.
כל זה היה, כמובן, 'דיבור כפול'. מה שנתניהו וישראלים אחרים אמרו למעשה הוא שצריך להשתחרר מכל מחויבות לחוק הבינלאומי, שלא לדבר על לחץ בינלאומי. גרוע מכך, בהכרזה שלישראל אין פרטנר פלסטיני לשלום, ממשלת ישראל ביטלה בעצם את המשא ומתן ההיפותטי וה'בלתי מותנה' עוד בטרם התקיים.
במשך שנים - למעשה, במשך עשרות שנים - הותר לישראל להנציח שטויות כאלה, מוסמכת, כמובן, על ידי התמיכה המוחלטת והבלתי מותנית של וושינגטון ובעלות בריתה המערביות האחרות.
בסביבה שבה ישראל מקבל מיליארדי דולרים של סיוע אמריקאי-מערבי, ובמקום שבו היא הפכה למרכז טכנולוגי משגשג, שלא לדבר על אחת מיצואניות הנשק הגדולות בעולם, לתל אביב פשוט לא הייתה סיבה לסיים את הכיבוש שלה או לפרק את האפרטהייד הגזעני שלה בפלסטין.
אבל דברים חייבים להשתנות עכשיו. מלחמת העם הישראלית בעזה צריכה לשנות לחלוטין את ההבנה שלנו, לא רק את המציאות הטרגית המתחוללת בפלסטין אלא גם את אי הבנות העבר. יש להבהיר שלישראל מעולם לא היו כוונות להשיג שלום צודק, לסיים את הקולוניאליזם שלה בפלסטין, כלומר להרחיב התנחלויות בלתי חוקיות או להעניק לפלסטינים טיפה של זכויות.
להיפך, ישראל תכננה כל הזמן לבצע רצח עם בפלסטינים.
ישראל כבר ביצעה פשעי מלחמה איומים נגד פלסטינים במהלך המלחמה נקבה בשנים 1947-48, ובמלחמות עוקבות, מאז. כל פשע, גדול או קטן, היה מלווה תמיד במסע של טיהור אתני. למעלה מ-800,000 פלסטינים היו אתניים מְטוּהָר כשישראל הוקמה על חורבות פלסטין לפני 76 שנים. 300,000 נוספים היו ממוצא אתני מְטוּהָר במהלך הנקסה, המלחמה וה'נסיגה' של 1967.
לאורך כל השנים, התקשורת המערבית המרכזית עשתה כמיטב יכולתה להסתיר לחלוטין את הפשעים הישראלים, או למזער את השפעתם, או להאשים מישהו אחר לחלוטין בהם. תהליך זה של מיגון על ישראל נשאר במקומו עד היום, גם כאשר עשרות אלפי פלסטינים נהרגו מאז ה-7 באוקטובר וכאשר רוב עזה, כולל בתי החולים, בתי הספר, המסגדים, הכנסיות, בתי האזרחים והמקלטים שלה. מָחוּק.
בהתחשב בכל אלה, כל מי שעדיין מדבר על 'משא ומתן ללא תנאי' - במיוחד אלה שמתנהלים בחסות וושינגטון - עושה זאת, למען האמת, רק כדי לעזור לישראל להימלט מאחריות משפטית ופוליטית בינלאומית.
למרבה המזל, העולם מתעורר לעובדה זו, ובתקווה, ההתעוררות הזו תבשיל במוקדם ולא במאוחר, שכן מעשי הטבח הישראליים בעזה ממשיכים לגבות מאות חיי אדם חפים מפשע מדי יום ביומו.
ההבנה הקולקטיבית הזו שיש לעצור את ישראל באמצעים בינלאומיים מלווה גם בהבנה קריטית לא פחות שארה"ב אינה מתווך שלום ישר. למעשה, זה מעולם לא היה.
כדי להעריך את התפקיד ההורס של ארה"ב במה שנקרא סכסוך זה, פשוט תתפעל מהעובדה הזו. בעוד שלמעשה כל מדינה שהשתתפה עם חוות דעת משפטית ועמדה פוליטית בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) שימועים ציבוריים מה-19 בפברואר עד ה-26, גיבשה את עמדתה בהתבסס על החוק הבינלאומי, ארה"ב לא עשתה זאת.
"בית המשפט לא צריך לגלות שישראל מחויבת משפטית לסגת באופן מיידי וללא תנאי מהשטח הכבוש", מביכה היועץ המשפטי בפועל של משרד החוץ האמריקאי, ריצ'רד ויסק. אמר בפברואר 21.
76 שנים לאחר הנכבה ולאחר 57 שנות כיבוש צבאי, העמדה המשפטית של ארה"ב נותרה מחויבת להגן על אי-החוקיות של התנהגותה של ישראל ברחבי פלסטין.
השוו את העמדה לעיל לעמדה המעוגלת, האמיצה והמבוססת מבחינה משפטית של כמעט כל מדינה בעולם, במיוחד של למעלה מ-50 מדינות שביקשו לדבר בדיונים של ה-ICJ.
סין, שדבריה ומעשיה נראים הרבה יותר תואמים לחוק הבינלאומי מאשר מדינות מערביות רבות, במיוחד כעת, הלכה אפילו רחוק יותר. "במרדף אחר הזכות להגדרה עצמית, השימוש בכוח של העם הפלסטיני כדי להתנגד לדיכוי זר ולהשלים את הקמתה של מדינה עצמאית הוא זכות בלתי ניתנת לערעור המבוססת היטב בחוק הבינלאומי", אמר נציג סין מא שינמין לבית הדין הבינלאומי בפברואר. 22.
בניגוד לקלישאתי והלא מתחייב עמדה מבין אנשים כמו שר החוץ הבריטי, דיוויד קמרון, לגבי הצורך להתחיל "התקדמות בלתי הפיכה" לקראת מדינה פלסטינית עצמאית, העמדה הסינית היא ללא ספק הניסוח המקיף והמציאותי ביותר.
מא קישר בין הגדרה עצמית למאבק שחרור, לריבונות, לזכויות הבלתי ניתנות לערעור של אנשים, שכולן תואמות את החוקים והנורמות הבינלאומיות. למעשה, העקרונות הללו הם שהובילו לשחרורן של מדינות רבות בדרום הגלובלי. בהתחשב בכך שלישראל אין כוונה לשחרר את הפלסטינים מאחיזת האפרטהייד והכיבוש הצבאי, לעם הפלסטיני לא הייתה ברירה אלא להתנגד.
כעת נשאלת השאלה, האם הקהילה הבינלאומית תמשיך להתנגד לעמדת ארה"ב במילים בלבד, או שמא תגבש גישה חדשה לכיבוש הישראלי של פלסטין, ובכך תביא לקיצו בכל אמצעי הנדרש?
בהצהרתו ל-ICJ ב-19 בפברואר, עורך הדין הבריטי פיליפ סנדס, חבר בצוות פלסטין, מוצע מפת דרכים כיצד הקהילה הבינלאומית יכולה לאלץ את ישראל להפסיק את הכיבוש שלה: "זכות ההגדרה העצמית מחייבת את המדינות החברות באו"ם להביא את הכיבוש של ישראל לסיום מיידי. אין סיוע. אין סיוע. אין שותפות. אין תרומה לפעולות בכפייה. אין כסף. בלי זרועות. אין החלפה. אין שום דבר."
אכן, הגיע הזמן להפוך מילים למעשים, במיוחד כאשר אלפי ילדים נהרגים על לא אשמתם אלא על היוולדם פלסטינים.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו