הסיקור של ה"ניו יורק טיימס" של הקטל הישראלי בעזה, כמו זה של כלי תקשורת אחרים בארה"ב, הוא בושה לעיתונות.
קביעה זו לא צריכה להפתיע אף אחד. התקשורת האמריקנית לא מונעת על ידי עובדות או מוסריות, אלא על ידי אג'נדות, מחושבות ותאבות כוח. האנושות של 120 אלף פלסטינים הרוגים ופצועים בגלל רצח העם הישראלי בעזה היא פשוט לא חלק מהאג'נדה הזו.
בדיווח - המבוסס על תזכיר שדלף מהניו יורק טיימס - ה-Intercept לגלות כי מה שמכונה עיתון השיא האמריקאי מאכיל את העיתונאים שלו ב'הנחיות' מתעדכנות תדיר לגבי אילו מילים להשתמש, או לא להשתמש, בעת תיאור הטבח ההמוני הישראלי הנורא ברצועת עזה, החל מה-7 באוקטובר.
למעשה, רוב המילים המשמשות בפסקה לעיל לא יהיו ראויות להדפסה ב-NYT, על פי ה'הנחיות' שלה.
באופן מזעזע, מונחים וביטויים מוכרים בינלאומיים כמו 'רצח עם', 'שטח כבוש', 'טיהור אתני' ואפילו 'מחנות פליטים', היו ברשימת הדחייה של העיתון.
זה נהיה אפילו יותר אכזרי. "מילים כמו 'טבח', 'טבח' ו'קטל' משדרות לעתים קרובות יותר רגש מאשר מידע. תחשוב טוב לפני שנשתמש בהם בקול שלנו", על פי התזכיר, שדלף ואומת על ידי ה-Intercept וכלי תקשורת עצמאיים אחרים.
למרות שבקרת שפה כזו מכוונת, לפי ה-NYT, להגינות עבור 'כל הצדדים', היישום שלה היה כמעט חד-צדדי לחלוטין. לדוגמה, דוח יירוט קודם הראה שהעיתון האמריקני הזכיר, בין ה-7 באוקטובר ל-14 בנובמבר, את המילה 'טבח' 53 פעמים כשהתייחסה לישראלים שנהרגים על ידי פלסטינים ורק פעם אחת בהתייחסות לפלסטינים שנהרגים על ידי ישראל.
עד לתאריך זה, אלפי פלסטינים עשו זאת נספה, רובם המכריע היו נשים וילדים, ורובם נהרגו בבתיהם, בבתי חולים, בבתי ספר או במקלטים של האו"ם. למרות שמספר ההרוגים הפלסטינים היה לעתים קרובות נחקר על ידי הממשל והתקשורת של ארה"ב, זה התקבל מאוחר יותר כמדויק, אך עם סייג: ייחוס מקור המספר הפלסטיני ל"משרד הבריאות המנוהל על ידי חמאס בעזה". הניסוח הזה, כמובן, מספיק כדי לערער את הדיוק של הסטטיסטיקה שנערכה על ידי אנשי מקצוע בתחום הבריאות, שפגעו בהם בהשגת נתונים כאלה פעמים רבות בעבר.
המספרים הישראליים הועלו בספק לעתים רחוקות, אם בכלל, למרות שכלי התקשורת של ישראל עצמה חשפו מאוחר יותר שישראלים רבים שנהרגו כביכול על ידי חמאס מתו ב'אש ידידותית', כמו ביד הצבא הישראלי.
ולמרות שאחוז גדול מהישראלים שנהרגו במהלך מבצע שיטפון אל-אקצא ב-7 באוקטובר היו פעילים, מחוץ לתפקיד או מילואים צבאיים, עדיין נעשה שימוש במונחים כמו 'טבח' ו'טבח' בשפע. לא הוזכרה העובדה שאלו 'נטבחים' על ידי חמאס היו, למעשה, מעורבים ישירות במצור הישראלי ובמעשי הטבח הקודמים בעזה.
אם כבר מדברים על 'שחיטה', המונח, לפי ה-Intercept, שימש לתיאור אלו שנהרגו לכאורה על ידי לוחמים פלסטינים לעומת אלו שנהרגו על ידי ישראל ביחס של 22 ל-1.
אני כותב 'לכאורה', שכן הצבא והממשל הישראלי, בניגוד למשרד הבריאות הפלסטיני, עדיין לא להתיר לאימות עצמאית של המספרים שהם הפיקו, שינו ושחזרו, שוב.
הדמויות הפלסטיניות מקובלות כעת אפילו על ממשלת ארה"ב. כשנשאל, ב-29 בפברואר, על כמה נשים וילדים נהרגו בעזה, שר ההגנה האמריקני לויד אוסטין אמר: "זה יותר מ-25,000", מעבר למספר שסיפק אז משרד הבריאות הפלסטיני.
עם זאת, גם אם המספרים הישראליים ייבדקו ויבוססו במלואם על ידי מקורות עצמאיים באמת, הסיקור של ה"ניו יורק טיימס" של מלחמת עזה ממשיך להצביע על האמינות הלא קיימת של התקשורת המרכזית האמריקאית, ללא קשר לאג'נדות והאידיאולוגיות שלה. . ניתן להצדיק את ההכללה הזו על בסיס ש-NYT, באופן מוזר, עדיין הוגן יחסית מאחרים.
על פי מוסר כפול זה, פלסטינים כבושים, מדוכאים ונטבחים בשגרה מתוארים בשפה המתאימה לישראל; בעוד ישות גזענית, אפרטהייד ורצחנית כמו ישראל מטופלת כאל קורבן, ולמרות רצח העם בעזה, היא, איכשהו, עדיין במצב של 'הגנה עצמית'.
ה"ניו יורק טיימס" נושף בלי בושה וכל הזמן בקרן משלו של נווה מדבר של אמינות, איזון, דיוק, אובייקטיביות ומקצועיות. עם זאת, עבורם, הפלסטינים הכבושים הם עדיין הנבל: המפלגה שעושה את הרוב המכריע של הטבח והטבח.
אותו היגיון מלוכסן חל גם על ממשלת ארה"ב, שהשיח הפוליטי היומיומי שלה על דמוקרטיה, זכויות אדם, הגינות ושלום ממשיך להצטלב עם תמיכתה החצופה ברצח פלסטינים, באמצעות פצצות מטומטמות, בונקר בונקרים ועוד בשווי מיליארדי דולרים. נשק ותחמושת.
הדיווח על היירוט בנושא זה חשוב מאוד. מלבד התזכירים שהודלפו, חוסר הגינות של השפה שבה משתמש ה"ניו יורק טיימס" - רחמן כלפי ישראל ואדיש לסבל הפלסטיני - לא מותיר ספקות ש-NYT, כמו כלי תקשורת מיינסטרים אחרים בארה"ב, ממשיכה לעמוד איתן בצד של תל אביב.
בעוד עזה ממשיכה להתנגד לעוול של הכיבוש הצבאי והמלחמה הישראלים, כולנו, המודאגים מהאמת, הדיוק בדיווח וצדק לכולם, צריכים גם לאתגר את המודל הזה של עיתונות גרועה ומוטה.
אנו עושים זאת כאשר אנו יוצרים מקורות מידע מקצועיים חלופיים משלנו, שבהם אנו משתמשים בשפה נאותה, המבטאת את המציאות הכואבת בעזה מוכת המלחמה.
ואכן, מה שמתרחש בעזה הוא רצח עם, טבח מחריד ומעשי טבח יומיומיים נגד עמים חפים מפשע, שפשעם היחיד הוא שהם מתנגדים לכיבוש צבאי אלים ולמשטר אפרטהייד שפל.
ואם קורה שהעובדות שאין עליהן עוררין מייצרות תגובה 'רגשית', אז זה דבר טוב; אולי תבוא פעולה אמיתית לסיים את הקטל הישראלי בפלסטינים. נותרה השאלה: מדוע לעורכי הניו יורק טיימס זה ימצא מעורר התנגדות?
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו