Tמילים מתארות את מורשתו של דונלד טראמפ בנוגע לתפקידה של אמריקה בעולם: אי רציפות ואי סדר. אם לנשיאות טראמפ הייתה חתימה, זו הייתה זו: אף אחד לא ידע מה הוא הולך לעשות הלאה.
עם כניסתו לתפקיד היורש של טראמפ, לג'ו ביידן היו אפוא שתי ברירות: לשקם, או לחדש. הוא יכול לנסות להחיות את הסטטוס קוו לפני טראמפ. או שהוא יכול לנצל את ההזדמנות שהציגה דחייתו של טראמפ את התקדים לעצב גישה חדשה באמת למדינה אמריקאית.
נסיעתו האחרונה של הנשיא למזרח התיכון מבהירה ללא ספק את החלטתו: בעוד ביידן מתאר לעתים קרובות הרגע הנוכחי בהיסטוריה העולמית כ"נקודת פיתול" הדורשת שינוי מקיף, המטרה האמיתית של הממשל שלו בכל הנוגע לדיפלומטיה היא ללחוץ על כפתור החזרה לאחור.
למטרות יחסי ציבור, קובעי המדיניות בארה"ב - למעט טראמפ - התעקשו בדרך כלל שקידום דמוקרטיה וזכויות אדם ממלא תפקיד מרכזי בגיבוש המדיניות של ארה"ב. טענות כאלה יש לקחת במעט גרגר מלח - ואולי בשום מקום יותר מאשר במזרח התיכון. כבר עשרות שנים, מדיניות ארה"ב באזור זה מתמקדת באכיפת סדר בקרב חסרי הפרעות, משימה שכרוכה לעתים קרובות בכפייה, כאשר ארה"ב מספקת את האמצעים הדרושים.
אם במקרה בוושינגטון המפלגה הפוליטית שאתה מעדיפה מבצעת את היריות, זה נקרא ריאליזם. אם הצד השני בשלטון, זה ידוע בתור צביעות. בכל מקרה, חימוש "חברים" אמריקאים באזור - ללא קשר לשאלה אם הם תומכים בתפיסות הרווחות של ארה"ב בדבר דמוקרטיה וזכויות אדם - נחשב חיוני כדי להרחיק את כוחות הכאוס והאנרכיה. זה מתאר את המהות של מדיניות ארה"ב במזרח התיכון בעשורים האחרונים.
לאחר ה-9 בספטמבר, הממשלים של ג'ורג' וו. בוש וברק אובמה ערכו ניסויים בגישה חלופית: אולי נשק אמריקאי בידי כוחותינו שלנו יוכל אחת ולתמיד להרגיע את המזרח התיכון הגדול. הסכסוך שלאחר מכן, הידוע לתקופה מסוימת בשם המלחמה העולמית בטרור, נמשך 11 שנה, גבה עלויות עצומות והסתיים בכישלון.
עם זאת, כישלון זה הותיר על כנו את האמונה שנשק מחזיק את המפתח לקידום האינטרסים של ארה"ב (אם לא ערכים) באזור. נסיעתו של ביידן אישרה את ההרשעה הזו. הסר את התיאטרון וזה מתאר את מטרתו. זרימת הנשק המיוצר בארה"ב לאזור תימשך אפוא ללא הפוגה.
ביידן ביקר בישראל מספיק זמן להכריז על מערכת היחסים האסטרטגית של ארה"ב וישראל "יוצא דופן", "אין כמוהו", "חיוני", "בלתי מעורער", ומושרש ב"מחויבות בלתי מעורערת לדמוקרטיה, לשלטון החוק ולקריאה של 'תיקון עולם', תיקון העולם". אך כעניין מעשי, מה שהופך את מערכת היחסים בין ארה"ב לישראל ליוצאת דופן אינה מחויבות משותפת לתיקון העולם אלא 3.8 מיליארד דולר של נשק שמשלמי המסים האמריקנים מספקים מדי שנה לישראל כמעט ללא כל תנאי.
בניגוד לנשק והתחמושת שארצות הברית שולחת לאוקראינה הנצורה על בסיס חירום, "הסיוע הביטחוני" של ארה"ב לישראל הוא בעצם תמידי - למרות העובדה שישראל היא מבחינה צבאית המעצמה החזקה ביותר במזרח התיכון, עם תוצר לנפש בשווה לזה של גרמניה.
הטיול של ביידן במזרח התיכון כלל גם שיחה אחד על אחד עם נשיא מצרים עבד אל-פתאח אל סיסי. מצרים אינה דמוקרטיה ושלטון החוק שם נאכף באופן ספורדי אם בכלל. לגבי תיקון העולם, נראה הוגן לומר שזה לא נמצא בסדר העדיפויות של הגנרל אל סיסי.
למרות זאת, במשך עשרות שנים, ארצות הברית סיפקה נאמנה לצבא מצרים במיליארדי דולרים של מטוסי קרב, מסוקים, כלי רכב משוריינים וספינות מלחמה. מדי פעם חברי קונגרס יעשה רעש על הרקורד התהומי של ממשלת מצרים בנושא זכויות אדם. חירש לתלונות כאלה, ביידן השתמש בפגישתו עם אל סיסי כדי לאשר כי "שותפות ההגנה של ארה"ב-מצרים נותרה נדבך מרכזי של יציבות אזורית". מצרים תמשיך לקבל את השלמה השנתית של נשק אמריקאי.
כמובן, מרכז הטיול של ביידן היה התחנה שלו בערב הסעודית והמפגש שלו עם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, שליט דה פקטו של הממלכה. עבור חברי התקשורת בארה"ב, המפגש החל עם חבטה האגרוף שנשמעה מסביב לעולם. כמועמד לנשיאות, ביידן נשבע להפוך את ערב הסעודית לפריה, לא מעט בגלל הרצח האכזרי של וושינגטון פוסט בעל טור מאת מתנקשים סעודים. עכשיו, כאן בידן עשה נחמדות עם האדם שנחשב כמי שנתן את ההוראה להרוג את ג'מאל חשוגי.
למקצועות ההלם מכלי התקשורת היה יותר ממעט במשותף עם הגילוי של הימורים ב-Rick's Café Americain in קזבלנקה. במשך עשרות שנים, סעודיה הייתה הרחוקה הרוכשת מספר אחת של נשק אמריקאי. אף אומה עלי אדמות לא שיחקה תפקיד גדול יותר בשמירה על בריאותו של המתחם הצבאי-תעשייתי-הקונגרס האמריקאי. הפיוס בפועל של ביידן עם MBS מספק הבטחות שהזרימה של נשק היי-טק אמריקאי לערב הסעודית תימשך - ושהדולרים הסעודיים ימשיכו להעשיר את יצרני הנשק של אמריקה ואת המחזיקים בקונגרס שלהם.
לפי ניתוח ב וושינגטון פוסט, מטרת העל של טיולו של ביידן במזרח התיכון הייתה "להבטיח מחדש בעדינות את המנהיגות האמריקנית במזרח התיכון". טענה כזו היא פשוט דמיונית. המטרה הלא כל כך עדינה הייתה למעשה לאותת שלביידן אין כל כוונה להתעסק ביסודות הבסיסיים שמגדירים בפועל את מדיניות ארה"ב באזור. הראשון מבין אותם יסודות הוא לשמש כספק של נשק.
הזמנים עשויים להשתנות. אבל היסודות הבסיסיים של מדיניות ארה"ב במזרח התיכון לא. העדיפות המוקנית לעסקות נשק אומרת לנו את זה.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו