זה משך את תשומת לבך?
סדרה חדשה של נטפליקס על ג'ון גוטי, המנהיג המנוח הידוע לשמצה של משפחת הפשע גמבינו של הקוזה נוסטרה (של המאפיה) היא מבט יוצא דופן על עלייתו ונפילתו של אחד הפושעים הידועים ביותר בזמננו. בין אם עקבת אחר הקריירה של גוטי ובין אם לא, תמצא את הסרט התיעודי מרתק בפירוט שלו על עלייתו האכזרית וההשתלטות שלו - באמצעות התנקשות - על אחת מהחשובות מבין "חמש המשפחות" הידועות לשמצה של הקוזה נוסטרה.
עם זאת, מה שהכי בולט בסדרה הוא לא הדרך האגדית שגוטי הצליח להתחמק מהכלא, אלא תשומת הלב ואפילו ההערצה שתפס במהלך השנים, משפט אחד אחרי השני. "דפר דון" ו"טפלון דון" היו שניים מהמונחים שהומצאו על ידי התקשורת כדי לתאר את יכולתו של גוטי לברוח עם... רצח.
גוטי נבנה על ידי התקשורת לדמות גדולה מהחיים - והוא כנראה אהב את זה. חליפותיו היקרות ושיערו הגזוז היטב הפכו אותו לדמות מרהיבה. הוא לא נזקק לראיונות נרחבים עם התקשורת כדי לזכות בסוג תשומת הלב שקיבל. הוא היה זקוק רק לתמונה שלו, עם מבטו הערמומי, שפורסמה בכל עיתון ובכל תחנות הטלוויזיה.
ולמרבה הפלא, אנשים זללו את זה. סלבריטאים רבים גילו חיבה לגוטי. בקטע טלוויזיה אחד, שחקן ג'ון עמוס (מהסדרה זמנים טובים) הגיב על כך שהוא אוהב את הסגנון של גוטי. הסגנון שלו? האיש עמד מאחורי רציחות מרובות, מחבטי סחיטה, מעשי שוד וכו'.
עם זאת, כמו עבריינים רבים אחרים, גוטי היה מרתק עבור רבים בתעשיות התקשורת והבידור, ובאמצעותם, לציבור חצי מעריץ. גוטי היה "הילד הרע" שנתן אצבע אמצעית ל"מערכת". וכשהמערכת הזו ניסתה כל שביכולתה להרחיק אותו, הוא שרד איכשהו, בין השאר בגלל התחרותיות וחוסר היכולת של סוכנויות ממשלתיות שונות. לגוטי אכן היה בסיס חברתי בין חלקים מסוימים בשכונה שלו. אבל חשוב מכך, התקשורת העילית היא שהעניקה לו נראות רחבה והציגה אותו כמשהו שהוא לא. מה שהוא היה, כמובן, היה רוצח וכפי שהתברר, מנהיג פחות מבריק של משפחת הפשע גמבינו.
התקשורת אכלה את עניין "הילד הרע". הם עקבו בשקיקה אחר גנגסטרים כמו "קרייזי ג'ו" גאלו, שלכאורה היה מעורב בהתנקשות בבוס האספסוף ג'וזף קולומבו ושאהב להתרועע עם מפורסמים. אפשר לראות סוג כזה של תשומת לב תקשורתית משנות השלושים של המאה הקודמת, עם שחקנים כמו ג'ורג' ראפט. עם זאת, תופעת הגוטי חרגה מעבר לסלבריטאים. זה נגע בעצבים בציבור... עד שלא.
במהלך הצפייה בסרט התיעודי של נטפליקס, מצאתי את עצמי תוהה - ושואל את אשתי - מה הפך את גוטי לאטרקטיבי כל כך? האם אנשים לא היו מבינים בדיוק מי הוא? התשובה פשוטה: כן, הם הבינו מי הוא, ולא היה אכפת להם - עד שקרו שני דברים. ראשית, הוא יצא מהאופנה. ושנית, עם הרשעתו הסופית, האכזריות המלאה של האיש הפכה לבלתי ניתנת להכחשה.
עם הביוגרפיה הפלילית הזו בחשבון, בואו נחזור לדונלד טראמפ. טראמפ משמש כגוטי הלאומי שלנו. אני לא מתכוון להיקף ההתנהגות הפלילית לכאורה או כל מעורבות ישירה ברצח (לטראמפ מעולם לא נטען כי היה מעורב ברצח). טראמפ הוא ילד רע: הוא ממשיך להרים את שתי האצבעות האמצעיות ל"מערכת" ובו בזמן בוכה על היותו קורבן. למעשה זה האחרון שעלול להפוך לביטול שלו, כי הוא כל כך ילדותי וחלש. בינתיים הוא יוצא מזה. תומכיו של טראמפ מתעלמים משלל ההאשמות נגדו משום שהוא אומר את מה שהם רוצים לשמוע ובגלל שהם מאמינים שהוא קורבן של המערכת, או "המדינה העמוקה" כביכול. תדמית הפלייבוי הראוותנית שלו וגילויי המזג הופכים אותו למה שחלק (בעיקר לבן, בעיקר גברי) במדינה הזו רוצה. אם הם באמת רוצים שייבחר שוב זה כבר עניין אחר, אבל לעת עתה נראה כי תעלוליו מבטאים את חוסר שביעות הרצון הקולקטיבית שלהם, ללא קשר למקור האמיתי של חוסר שביעות רצון כזו.
לקראת סוף המקור פרשת תומס קראון, סטיב מקווין, בתפקיד הראשי, מסביר לחוקרת שהפכה למאהב ויקי אנדרסון (פיי דאנאווי) מדוע הוא הולך לבצע שוד שני: הוא רוצה "להדביק את זה למערכת". בֶּאֱמֶת? תומאס קראון הוא איש עסקים מיליונר. הוא הרוויח את כספו באמצעות המערכת הזו ובשביל אותה. אז, על איזו מערכת הוא בעצם מדבר?
במילים אחרות, יש צד ליברטריאני, מתמסר לפעילות פלילית, רצון לשבור את כל האילוצים. הסלידה לכאורה של טראמפ מהמערכת אינה שונה, ביסודה, מזו של תומס קראון או ג'ון גוטי. המערכת מפריעה להם להרוויח יותר כסף, וחשוב מכך, לעשות מה לעזאזל שהם רוצים לעשות.
לפינוק העצמי החופשי הזה יש צד מושך, במיוחד לאלה שדרסו על ידי המערכת, אנשים שחלומותיהם על ניידות כלפי מעלה ו"החיים הטובים" הושמדו או, במקרה הטוב, התכווצו. יש כאלה שרוצים לחיות באורח חילוני דרך תעלולי הבנים הרעים, להדביק את זה למפלצת חסרת הפנים שמונעת מהם את היכולת לעשות מה לעזאזל שהם רוצים. למרבה הצער, במקרה של רוב האוכלוסייה, המערכת הקפיטליסטית הזו היא שמונעת מרובנו את החיים הטובים שאליהם אנו מייחלים. אז אם אנחנו לא יכולים לחיות את החיים שאנחנו רוצים, נוכל לפחות ליהנות מהצפייה כשאנשים כמו גוטי יוצאים לחופשי. וזה נכון למי ששמח על טראמפ כועס ומטורף שלכאורה לוקח על עצמו מערכת שדרך אגב, הפכה אותו ואת אביו לעשירים מטונפים.
ל"נטילת המערכת" אין כאן משמעות קונקרטית מלבד שעיר לעזאזל. בדיוק כפי שהסוציאליסט של המאה התשע-עשרה אוגוסט בבל תיאר בצורה מבריקה את האנטישמיות כ"סוציאליזם של שוטים", אנו יכולים היום לומר שעבודת האלילים של גוטי וטראמפ והאתוס הילד הרע שלהם של השתלטות על המערכת היא לא יותר מאשר פופוליזם של טיפשים.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו