במהלך השנים, כולנו בשמאל עסקנו במגוון רחב של תנועות המונים - אנטי-מלחמה, עבודה, איכות הסביבה, זכויות אזרח, זכויות נשים ומגדר ועוד. כמו כן, כולנו השתתפנו בקמפיינים ציבוריים מסוגים שונים, במיוחד בזירת הבחירות - לפעמים כמארגנים, פעמים אחרות כמצביעים או תומכים בבסיס, ופעמים אחרות בהפגנות גדולות נגד המלחמה, בין אם במרכזן אחת או שתיים גדולות. ערים, או מתקיימים בערים, עיירות וקמפוסים ברחבי הארץ ביום אחד.
אנחנו יודעים שהתנועות והקמפיינים קשורים זה בזה, לעתים קרובות בדרכים עמוקות. אבל לעת עתה, בואו נסתכל כיצד הם שונים בקיצוניות. תנועות, קודם כל, מתקיימות על קרקע של עוולות ארוכות שנים - אנשים משועבדים המוחזקים בעבדות, נשים מונעות סוכנות ואוטונומיה נגד הפטריארכיה, עובדים לחוצים עד כדי תשישות ואכזריות למשפחותיהם, איכרים וחקלאים שנלחצו לייצר על יכולתם. להתרבות, ועוד רבים. אלה יכולים להתבשל לתקופות ארוכות, בעיקר מחוץ לתחום השיח הציבורי.
אבל בנקודות ספציפיות מתרחשים אירועי הפעלה. הם יכולים לבוא מלמעלה, שנגרמו על ידי המעמדות הגבוהים או הסוכנים שלהם. הריגתו של ג'ורג' פלויד היא מקרה חדשני. לא היה יוצא דופן בהריגתו. רציחות כאלה התרחשו פעמים רבות בקהילות צבעוניות עניות. כשכולם קמו באותו בוקר, איש לא תיאר לעצמו מה יראו עד הערב. תוך שבוע ראינו את ההתקוממות הרב-גזעית הגדולה ביותר נגד אלימות משטרתית ועליונות לבנה בהיסטוריה שלנו. לא כל העליות מצליחות בדיוק כך. לפעמים, אירוע מפעיל יכול להאיר את השמיים לרגע, ואז להתפרץ החוצה במהירות, מחולק מבפנים או לנגוע בניצן מבחוץ.
בין אם בשל או ירוק, האירוע המפעיל מתחיל בדרך כלל מלמטה ומתפשט באמצעי התקשורת ההמוניים של היום. ארבעה סטודנטים צעירים אפרו-אמריקאים ב-1960 ישבו בדלפק של וולוורת' בגרינסבורו, NC, והתעקשו על שירות שחצה את קו הצבעים. הם התייסרו במשך ימים, אבל סיקור טלוויזיה ארצי הפיץ את הבשורה מעיירת קולג' אחת לאחרת. אם להשתמש בביטוי ההולם של מאו דזה-דונג, "ניצוץ בודד יכול להצית אש ערבה". התקפות הנער הפרוורטיות על תלמידי גרינסבורו הלא אלימים ומותו המחניק המצולם של ג'ורג' פלויד פתחו גל אחר גל של הפגנות נזעמות.
מה שבא אחרי אירועי טריגר כאלה הוא בעיקר בלתי צפוי, לפחות בהיקפו: לידתה של תנועה המונית כעלייה יסודית, אירוע שאיש לא תכנן מראש או ציפה לפרוץ באותו יום. תנועות המונים נוטות להיות פחות היררכיות ויותר מבוזרות במבנה הארגוני שלהן. הם עשויים לכלול מגוון רחב של יחידים, קבוצות וארגונים עם רמות שונות של תיאום. שם טמון הבדל אחד משמעותי בין תנועות חברתיות המוניות לקמפיינים פוליטיים.
מסעות פרסום מתוכננים ומאורגנים זמן רב מראש, לרוב בקפדנות ובעלות מסוימת. מצד אחד, עבודת הקמפיינים נמשכת בהתמדה לאורך שבועות, חודשים ושנים. מצד שני, תנועות כמו עליות יסוד עוברות דרך מספר שלבים או נטיות. במהלך העלייה, אנו רואים את התלכדותן של קבוצות, קואליציות ורשתות, ולאחר מכן ביורוקרטיזציה, כשהן הופכות לממומנות היטב ו"מקצועיות". בשיא, הם מתמודדים עם הישגים חלקיים של ניצחון או סכנת שיתוף פעולה.
במקרים המתקדמים ביותר שלהם - ממשלות השיקום בדרום שנות ה-1870, הקומונה של פריז, ה'סובייטים' הרוסים של 1905 ו-1917, מועצות המפעל האיטלקיות של 1919, שביתות הישיבה בצור, מישיגן של 1937, ועוד. עליות אלו היוו את עתידו של סדר חדש, כמו גם שבר רדיקלי ומחאה נגד הישן. למרות זאת, התהפוכות עדיין הגיעו לשיא וגלשו לדעיכה. הסיבה? עליות אלמנטים פועלות כגלים, תחילה זורמים, אחר כך עולים, ואז יורדים - לפחות עד שהמחזור חוזר והגל זורם ושוב עולה.
בניגוד לתנועות המוניות, קמפיינים הם לעתים רחוקות ספונטניים. קמפיין הוא מאמץ ממוקד וספציפי להשגת מטרה מסוימת. מסעות פרסום הם בדרך כלל ממוקדים יותר ועשויים לכלול קבוצה מצומצמת יותר של משתתפים בהשוואה לתנועות המוניות. הם מתוכננים על ידי מיעוט מיליטנטי לעתים קרובות עם מגוון אמצעים כדי לגייס רוב פרוגרסיבי משמעותי יותר או כמעט רוב כדי לזכות בשביתה, בבחירות או בשינוי אחר בסדר המשפטי והחברתי. הם מתחילים בארגון, תחילה עם גרעין פנימי, ואז מוסיפים מערך של מכשירים: תקשורת ופרסום, עצומות, הסברה, גיוס כספים, גיוס צוות נוסף, חלוקת עבודה, פריסת מתנדבים ובניית קואליציה עם בעלי ברית. הם יכולים לגדול בהיקפים מאזור או אזור אחד ולהגיע לרוחב מדינה או אפילו כדור הארץ. אבל הם יכולים גם להסתיים בפתאומיות כאשר הם זוכים ביעד או מאבדים את המימון שלהם.
כפי שצוין, קמפיינים מפותחים בצורה הטובה ביותר בתוך תנועות. אבל אם רק נגיד, "אנחנו חייבים לבנות תנועה" כדי להגדיר את המשימה שלנו קדימה, אנחנו מפספסים משהו מהותי. בהיעדר מקורות עיקריים לכסף גדול או לתפקידים מבוססים, מעמד הפועלים והמדוכאים דורשים ארגון כנשק העיקרי שלהם. אנחנו אכן יכולים "להדליק את הלהבות", מה שבמידה מסוימת יכול להאריך או להפיץ תנועה. אבל בעיקר על ידי בניית קמפיינים אנחנו בונים את הארגונים שיכולים לעבור את עלייתה ונפילתה של עלייה המונית אחת ולחבר אותה מחדש עם הגל הבא שיעלה.
אנחנו צריכים לא רק לנצח ברפורמות חלוקה מחדש או לסיים מלחמה. אנחנו צריכים לשנות את יחסי הכוח והממשל כדי שהארגונים שלנו יתחזקו עם כל גל ובסופו של דבר ישיגו את היכולת לקחת את השלטון לגמרי. על אחת כמה וכמה, נצטרך 'ארגונים מסוג מיוחד' שיסייעו להכניס סדר חדש ולהגן עליו מפני אלה שיערערו או יחבלו בו ויובילו אותנו אחורה.
הימנעות מוולונטריות
סכנה גדולה אחת בשמאל הייתה היסטורית "וולונטריות". התנדבות היא נטייה להאמין "...אם יש רצון, יש דרך" ולהתעלם מכל מה שמתקרב לניתוח קונקרטי של התנאים הנוכחיים, כולל משאבים ומצב הפעילות. ישנם רגעים שבהם, במצב נתון, "העץ רטוב מדי" מכדי להדליק אותו. במילים אחרות, התנאים לקמפיין או לתנועה אינם קיימים. המשמעות היא שאנשי שמאל חייבים לשים לב למתרחש בקרב העם ולא להניח שמעשיהם שלהם יכולים להחליף את הפעולות של המנהיגים האמיתיים של מחוזות בחירה שונים.
למה אנחנו מתכוונים ב"מנהיגים אמיתיים?" זו לא קטגוריה מוסרית או מוסרית. "מנהיגים אמיתיים" מתייחס לאנשים שיש להם עוקבים ממשיים, ללא קשר אם הם חושבים על עצמם כמנהיגים או בעלי תואר. "מנהיגים אמיתיים" במעמד הפועלים ובתנועות חברתיות מתקדמות עשויים להיות פעילים. או שהם אולי אלה שאנשים הולכים אליהם כדי לקבל עצות. המנהיגים האמיתיים הם שהופכים קריטיים בהבנה אם התנאים בשלים לשיפור התפתחותה של תנועה, כי הם - המנהיגים האמיתיים או המנהיגים עם "l" קטן - יהיו מרכזיים בכל סוג של התפרצות.
מסעות פרסום יכולים לעזור להצית תנועות
קמפיינים אינם פועלים בחלל ריק, והם אינם רלוונטיים בסיוע לעורר תנועה ו/או בתרומה לפיתוח תנועה. מאמץ ה-"כפול V" במהלך מלחמת העולם השנייה (ניצחון על הפשיזם בחו"ל; ניצחון על ג'ים קרואו בבית!) שילב קמפיין ותנועת ניצנים. הוא קודמו בעיקר על ידי עיתונים שחורים ונתפס כמו אש בשדה קוצים. זה תרם לפיתוח שלב זכויות האזרח של מאבק החופש השחור, שיופיע בעשור הבא. משהו דומה יכול להיאמר כנראה על "מצעד על וושינגטון Movement" שיזם א. פיליפ רנדולף ב-1941, כלומר, זה היה מסע שהפך, אחר כך נתקע, אבל עדיין תרם לאבולוציה של מאבק החופש השחור.
תנועת התמיכה נגד האפרטהייד בארה"ב עברה עליות ומורדות מאז שנות ה-1940 המאוחרות (כאשר האפרטהייד הונהג בדרום אפריקה). במהלך אותה תקופה, היו קמפיינים ספציפיים, למשל, שקראו לתאגידים שונים בארה"ב להפסיק לעשות עסקים עם דרום אפריקה. היו תקופות שבהן היה תנועה של גלגול, למשל, לאחר השבתות ה-SDS ב-1964 בבנק צ'ייס מנהטן, לציון יום השנה החמישי לטבח שארפסוויל, ואחרי הישיבה ב-1984 בשגרירות דרום אפריקה בוושינגטון, זֶרֶם יָשָׁר.
תנועות חברתיות יצוצו; אנחנו פשוט לא יכולים לחזות מתי
בשל המציאות של קפיטליזם ודיכוי, אנו יודעים שתנועות חברתיות פרוגרסיביות יתעוררו ו/או יתחדשו. ההיסטוריה מוכיחה זאת שוב ושוב. מה שלא ניתן לחזות זה מתי. כפי שצוין לעיל, היו אינספור דוגמאות לרציחות משטרתיות במהלך עשרות השנים. לא הייתה סיבה מיוחדת להאמין שרצח ג'ורג' פלויד יצית את התנועה שהיינו עדים לה. כדי להבין מדוע זה קרה, עלינו תמיד להביא בחשבון את מכלול הרגע או, אם לשאול מהפילוסוף המרקסיסטי הצרפתי לואי אלתוסר, להכיר בכך שהרגע נקבע יתר על המידה. אין מצב ליניארי. לפיכך, הרצח של ג'ורג' פלויד התרחש בקצהו של ממשל טראמפ, ברגע בו מגיפת ה-COVID-19 הרסתה גם את המדינה (ואת העולם), וגם במזג אוויר חם. כל אחד מאלה, יותר מסביר, תרם לסוג הפיצוץ שבו היינו עדים בשנת 2020.
לכן, לשבת ולנסות לחזות את העלייה הבאה או תנועה חברתית חדשה היא אקדמית ובזבזנית. מה שחיוני הוא להיות מיצוב ארגוני כדי לעסוק ברגע. בין היתר, המשמעות היא להבטיח שאנשי שמאל מאורגנים נטועים עמוק במאבקים מתקדמים כך שיוכלו להתאחד עם ה'מנהיגים-עם-"ל-קטן"' בקרב ההמונים כדי לא רק לקדם תנועה או התקוממות, אלא גם לפעול לאיחוד ניצחונות. ואכן, אחד הלקחים השליליים העיקריים מהעלייה של ג'ורג' פלויד ב-2020 הוא שהיעדר דרגות ארגון משמעותיות בעיצומה של עלייה פותח את השער לימין להתקפת נגד כאשר התנועה החברתית המתקדמת או העלייה מתדרדרת. ובהיעדר ארגון, למדוכאים אין מה לקדם הרבה הגנה.
לסיכום, תנועות המונים וקמפיינים כרוכים שניהם בפעולה קולקטיבית מאורגנת, אך הם שונים במונחים של קנה מידה, משך, יעדים, ארגון, טקטיקות והשפעה. תנועות המונים שואפות לשינוי חברתי רחב יותר, בעוד שמסעות פרסום מתמקדים בהשגת יעדים ספציפיים בתוך מסגרת זמן מוגדרת. אבל היזהרו מכל הקריאות הפשטניות שהמשימה הדחופה שלנו היא 'לבנות תנועה'. רק זה יגרום לנו להיבלע בביצה של ספונטניות. אנו זקוקים לארגון בכל רמה - קהילה ועבודה, בחירות או נושא יחיד, ולעולם לא נשכח ארגון סוציאליסטי. זה המודרך על ידי כוכב צפון שידריך אותנו לעולם חדש.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו