מלכתחילה, הבהרה מסוימת לגבי השפה המשמשת לתיאור האלימות המתמשכת בפלסטין הכבושה, וגם ברחבי ישראל. זה לא 'קונפליקט'. אין זו 'מחלוקת' או 'אלימות עדתית' ואפילו לא מלחמה במובן המסורתי.
זה לא סכסוך, כי ישראל היא מעצמה כובשת והעם הפלסטיני הוא עם כבוש. אין זו מחלוקת, כי אי אפשר להתייחס לחירות, צדק וזכויות אדם כאילו היו מחלוקת פוליטית בלבד. זכויותיו הבלתי ניתנות לביטול של העם הפלסטיני הן מעוגנת במשפט הבינלאומי וההומניטרי ובאי החוקיות של הפרות ישראליות של זכויות אדם בפלסטין מוכר על ידי האו"ם עצמו.
אם זו מלחמה, הרי שזו מלחמה ישראלית חד-צדדית, שזוכה להתנגדות פלסטינית צנועה, אך אמיתית ונחושה.
למעשה, מדובר בהתקוממות פלסטינית, אינתיפאדה חסרת תקדים בתולדות המאבק הפלסטיני, הן באופייה והן בהיצעתה.
לראשונה מזה שנים רבות אנו רואים את העם הפלסטיני מאוחד, מירושלים אל קודס, לעזה, לגדה המערבית ובאופן קריטי אף יותר, לקהילות, עיירות וכפרים פלסטיניים בתוך פלסטין ההיסטורית - ישראל של היום.
האחדות הזו חשובה ביותר, היא הרבה יותר תוצאתית מאיזה הסכם בין פלגים פלסטיניים. זה מאפיל על פתח וחמאס וכל השאר, כי בלי עם מאוחד לא יכולה להיות התנגדות משמעותית, לא חזון לשחרור, לא מאבק למען הצדק.
ראש ממשלת ישראל הימין בנימין נתניהו מעולם לא יכול היה לצפות שפעולה שגרתית של טיהור אתני בשכונת שייח' ג'ראח במזרח ירושלים. עוֹפֶרֶת להתקוממות פלסטינית, המאחדת את כל המגזרים בחברה הפלסטינית במפגן אחדות חסר תקדים.
העם הפלסטיני החליט לעבור על פני כל השסעים הפוליטיים מריבות סיעות. במקום זאת, הם מטביעים טרמינולוגיות חדשות, שבמרכזן התנגדות, שחרור וסולידריות בינלאומית. כתוצאה מכך, הם מאתגרים את הפלגוניות, יחד עם כל ניסיון להפוך את הכיבוש הישראלי והאפרטהייד לנורמליים. לא פחות חשוב מכך, קול פלסטיני חזק חודר כעת דרך הדממה הבינלאומית, ומחייב את העולם לשמוע שיר אחד לחופש.
מנהיגי התנועה החדשה הזו הם צעירים פלסטינים שנמנעה מהם השתתפות בכל צורה של ייצוג דמוקרטי, אשר כל הזמן נדחקים לשוליים ומדוכאים על ידי ההנהגה שלהם ועל ידי הישראלי הבלתי פוסק. כיבוש צבאי. הם נולדו לעולם של גלות, דלות ואפרטהייד, הובילו להאמין שהם נחותים, מגזע נמוך יותר. זכותם להגדרה עצמית וכל זכות אחרת נדחו ללא הגבלת זמן. הם גדלו בחוסר אונים כשהם צופים בבתיהם נהרסים, באדמתם נשדדת והוריהם מושפלים.
לבסוף, הם עולים.
ללא תיאום מוקדם וללא מניפסט מדיני, הדור הפלסטיני החדש הזה משמיע כעת את קולו, ושולח מסר חד משמעי, מהדהד לישראל ולחברה השוביניסטית הימנית שלה, שהעם הפלסטיני אינו קורבנות פסיביים; ש טיהור אתני של שייח' ג'ראח ושאר חלקי מזרח ירושלים הכבושים, המצור הממושך על עזה, הכיבוש הצבאי המתמשך, בניית התנחלויות יהודיות בלתי חוקיות, הגזענות והאפרטהייד כבר לא יישארו מעיניהם; על אף שפלסטינים עייפים, עניים, מנותקים, נצורים ונטושים, ימשיכו לשמור על זכויותיהם, על המקומות הקדושים שלהם ועל עצם קדושת בני עמם.
כן, האלימות המתמשכת הייתה מוסת על ידי פרובוקציות ישראליות בשכונת שייח' ג'ראח במזרח ירושלים. עם זאת, הסיפור מעולם לא היה על הטיהור האתני של שייח' ג'ראח בלבד. השכונה הנצורת היא רק מיקרוקוסמוס של המאבק הפלסטיני הגדול יותר.
ייתכן שלנתניהו קיוויתי להשתמש בשייח' ג'ראח כדרך לגייס סביבו את אזור הבחירה הימני שלו, בכוונה להקים ממשלת חירום או להגדיל את סיכוייו לזכות בבחירות חמישיות. התנהגותו הפזיזה, שנאלצה בתחילה מסיבות אנוכיות לחלוטין, הציתה מרד עממי בקרב הפלסטינים, וחשפה את ישראל למדינה האלימה, הגזענית והאפרטהייד שהיא ותמיד הייתה.
האחדות הפלסטינית וההתנגדות העממית הוכחו כמוצלחות גם בדרכים אחרות. מעולם לא ראינו את השפעת התמיכה הזו בחופש הפלסטיני, לא רק ממיליוני אנשים רגילים על פני הגלובוס, אלא גם מסלבריטאים - כוכבי קולנוע, כדורגלנים, אינטלקטואלים ופעילים פוליטיים מהמיינסטרים, אפילו דוגמניות ומשפיעני מדיה חברתית. ההאשטאגים #SaveSheikhJarrah ו #שחררו את פלסטין, בין רבים אחרים, נמצאים כעת קשורים זה בזה והם מגמתיים בכל פלטפורמות המדיה החברתית במשך שבועות. הניסיונות המתמידים של ישראל להציג את עצמה כקורבן תמידי של איזה עדר דמיוני של ערבים ומוסלמים כבר לא נותנים דיבידנדים. העולם יכול סוף סוף לראות, לקרוא ולשמוע על המציאות הטרגית של פלסטין ועל הצורך להביא את הטרגדיה הזו לקיצה מיידי.
כל זה לא היה אפשרי אלמלא העובדה שלכל הפלסטינים יש סיבות לגיטימיות והם מדברים ביחד. בתגובתם הספונטנית ובסולידריות קהילתית אמיתית, כל הפלסטינים מאוחדים, משייח ג'ראח, ועד ירושלים כולה, עד עזה, שכם, רמאללה, אלבירה ואפילו עיירות פלסטיניות בתוך ישראל - אל-לוד, אום אל-פחם, כפר כנא ובמקומות אחרים. במהפכה העממית החדשה של פלסטין, פלגים, גיאוגרפיה וכל חלוקה פוליטית אינם רלוונטיים. הדת אינה מקור לפילוג אלא לאחדות רוחנית ולאומית.
הזוועות הישראליות המתמשכות בעזה נמשכות, עם מספר הרוגים הולך וגובר. ההרס הזה יימשך כל עוד העולם יתייחס למצור ההרסני של הרצועה הקטנה והענייה כאילו לא רלוונטי. אנשים בעזה מתו הרבה לפני שהתקיפות האוויריות הישראליות החלו לפוצץ את בתיהם ושכונותיהם. הם מתו מה חוסר של רפואה, מזוהם מַיִם, המחסור ב חשמל והתשתית הרעועה.
עלינו להציל את שייח' ג'ראח, אך עלינו גם להציל את עזה; עלינו לדרוש את הפסקת הכיבוש הצבאי הישראלי של פלסטין ואיתו את שיטת האפליה הגזעית והאפרטהייד. ארגוני זכויות אדם בינלאומיים מדוייקים כעת והחלטיים בתיאור המשטר הגזעני הזה, כאשר ארגון Human Rights Watch – וקבוצת הזכויות של ישראל עצמה, בצלם, מצטרפים לקריאה לפירוק האפרטהייד בכל פלסטין.
דבר. השמע את קולך. הפלסטינים קמו. הגיע הזמן להתכנס מאחוריהם.
– רמזי בארוד הוא עיתונאי ועורך The Palestine Chronicle. הוא מחברם של חמישה ספרים. האחרון שלו הוא "השרשראות הללו יישברו: סיפורים פלסטינים על מאבק והתרסה בבתי הכלא בישראל" (Clarity Press). ד"ר בארוד הוא עמית מחקר בכיר שאינו תושב במרכז לאסלאם ועניינים גלובליים (CIGA) וגם במרכז האפרו-המזרח התיכון (AMEC). האתר שלו הוא www.ramzybaroud.net
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו