הכותרת של ספרו שלא פורסם של ויליאם ריברס פיט על המגיפה היא: בבקשה קח את זה, כי אני אוהב אותך ואני עלול למות. יומן COVID. הוא שלח לי את כתב היד לא מזמן כדי שאוכל לקרוא אותו, ולתת לו מידע על היכן הכי הגיוני לפרסם אותו.
עם המגיפה, כפי שהוא היה מסוגל לעשות באופן עקבי, וויל ראה מה מגיע, ידע שההשלכות עשויות להיות קטסטרופליות, והתנהג בהתאם. כל אחד מהדברים האלה הוא מתנה אמיתית. היכולת (והנכונות) לראות מה עומד לפני רוב האנשים, לדעת בליבו מה יכולות להיות ההשלכות, ואז לנקוט בפעולות מתאימות להתכונן. במקרה של COVID-19, וויל היה זהיר במיוחד כדי להגן על אמו המזדקנת שסובלת מבעיות ריאות, בתו הצעירה לולה, ואולי עם הודעה לא מודעת למוות שלו, הוא עשה הכנות למה שעתיד לבוא.
ספרו שלא פורסם של וויל מוקדש ללולה.
עיראק
פגשתי את וויל במהלך השנים הראשונות של הכיבוש האמריקני בעיראק. התעמולה שהובילה לפלישה, שהתעלמה כמובן מתריסר שנים של סנקציות שהוטלו על ידי ארה"ב שחנקו את המדינה והרגו לפחות חצי מיליון ילדים, השפיעה עמוקות על שנינו. וויל כבר כתב ספר (מלחמה על עיראק: מה שצוות בוש לא רוצה שתדע) שפירק לחלוטין את השקרים על נשק להשמדה המונית, שעליהם הושתתה ההצדקה כולה לפלישה ולכיבוש הבלתי חוקיים. הוא עשה מה שהוא יכול. עם זאת, הוא לא התכוון להפסיק לקחת את ממשל בוש למשימה. למעשה, וויל רק התחמם.
נפגשנו בבוסטון כמה שנים לאחר הכיבוש. וויל כבר היה אחד הגיבורים שלי, אחד הקולות הבודדים של הגיון, שפיות ואמת בתקשורת בארה"ב. קראתי את מילותיו האמיצות, האציליות והלוהטות לקראת מטרה זו במשך שנים, והוא קרא את המאמרים שלי מעיראק על המוות וההרס הנרחבים שהתפתחו אז - מוות והרס שהוא עשה כל שביכולתו למנוע, ידידות עמוקה ומתמשכת נולדה במקום, כזו שתניב גם ספר משותף שיצא לאור על ידי אתר זה, ההרס ההמוני של עיראק: התפוררותה של אומה, למה זה קורה ומי אחראי.
בזמן שהמשכתי לעשות את הנסיעות שלי בעיראק וממנה במהלך השנים הבאות, וויל המשיך לכתוב את חומרי האמת שלו על מה שממשלי בוש ואז אובמה עושים בעיראק, סיקר את המצב הפוליטי הפנימי, וכותב על כך בחירוף נפש ובנחישות. כאילו חייו תלויים בזה. הפעמים הרבות שהייתי מדוכדך כשהייתי בחזית הכיבוש האכזרי, הייתי קורא את הטור האחרון של וויל על כל מה שממשל בוש עושה כדי להצדיק את הזוועות המתמשכות שלהם בעיראק, והאש שלי להמשיך בעבודתי תוזנה שוב.
באמת אחד מאנשי הרוח, הכותבים והפרשנים הציבוריים החשובים ביותר של זמננו, באיבוד וויל, איבדנו קול שאין לו תחליף, ואיבדתי את אחד הגיבורים שלי.
כבישים
בסוף אוגוסט, וויל ואני החלפנו מיילים על ספרו שלא פורסם. כתבתי לו את זה:
אני רק בחלק מהספר שלך. לפני חודשיים איבדתי את בן זוגי לטיפוס זה 25 שנים בתאונת נפילת אבנים... היינו בחבלים... הגוף שלו ממש נתלה ממני... אז הייתי בתהליך אבל עמוק הקיץ, אחרת הייתי כבר קרעתי את הספר שלך.
תודה שהיית שם בחוץ נושא את האח לפיד.
אוהב,
דאהר
ויל השיב לו:
מה לעזאזל
הו ישו דאהר, אני כל כך מצטער.
אני מאמין שהיקום הנוצץ שם את חותמו על אנשים מסוימים מדי פעם, ואוי לאדם הזה. המשמעות של החותמת היא שאתה צריך לסבול: לסבול מכוחות חיצוניים, ולסבול מצורך פנימי להכניס את הסבל הזה להקשר כלשהו, להסביר אותו, או לעשות בו שימוש כלשהו אם לא אחר. זו יבלת הנשמה, הבול הזה. הבודהיסטים קוראים להם בודהיסטוות, אלה שחוצים את מצוק ההארה אך חוזרים בשביל אחרים, כדי להדריך אותם במקום לעבור על עצמם. זהו גורל מייסר לחלוטין, כי הוא מביא חוכמה, וחוכמה היא הדבר הנורא מכולם.
תזדיין עם הספר שלי. הישארו על ההר. הרוח יודעת את שמך.
בעוד שחשבתי שהוא הרחיק לכת עם הקטע של הבודהיסטווה, כתבתי לו בחזרה והודיתי לו, מלבי, על דברי הנחמה האדיבים שלו. המילים הללו שלו, כמו כל מה שכתב, באו מהלב שלו, מהנשמה שלו, מהניסיון שלו. וויל היה, לפי הגדרתו שלו, בודהיסטווה, כאן כדי להדריך את כולנו בחוכמתו ובראייתו.
"אנחנו עומדים היום על נקודת המשען של ההיסטוריה, צומת דרכים בחצות עם ירח דם עולה", וויל כתב בפברואר 2019. "בדרך אחת מסתתרים אש, שיטפון, רעב, כישלון והניצחון האחרון של תאוות הבצע. מה שמחכה בכביש השני אינו ידוע, טרה אינקוגניטה, תעלומה שיש לפתור צעד עדין בכל פעם... הדרך בה עברנו זרועה עצמות וצער. הדרך שעלינו ללכת היא מוזרה, חדשה, ומסוכנת וקשה. אין הבטחות, מלבד זה יהיה - מכוח הרצון הקולקטיבי שלנו - טוב יותר מהדרך שנכשלת לנגד עינינו. צומת הדרכים הזה הוא חופש מזוקק, והזמן לבחור הוא עכשיו".
וויל נמצא כעת בדרך שכל אחד מאיתנו ייקח בהכרח. הוא הראה לנו איך לחיות חיים אצילים. הוא התפרנס מלדבר אמת לשלטון. הוא עשה את הדברים האלה עבור כולנו, והוא עשה אותם כי הם היו שלו לעשות. הוא עשה אותם כי הוא יכול.
והכי חשוב, הוא עשה אותם כי ידע בכל ליבו שהם הדברים הנכונים לעשות.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו