הגנרל הימי בדימוס ג'יימס מאטיס, שפרש מתפקיד ראש CENTCOM ב-2013, נודע לאחרונה בעמדתו נגד מה שהוא מכנה "איסלאם פוליטי".
"האם האסלאם הפוליטי הוא האינטרס של ארצות הברית?" אמר מאטיס בקרן למורשת הימין הקיצוני בשנת 2015. "אני מציע שהתשובה היא לא, אבל אנחנו צריכים לקיים את הדיון. אם אפילו לא נשאל את השאלה, איך נזהה בכלל מי הצד שלנו במאבק?"
היבט נוסף שנוי במחלוקת של בחירתו שחלק גדול מהתקשורת מתמקד בו הוא העובדה שכדי לקבל את התפקיד, מאטיס יצטרך שהקונגרס להעביר חקיקה חדשה לעקוף חוק פדרלי הקובע שחייבות לעבור שבע שנים מאז שרתי ההגנה היו בתפקיד פעיל. הקונגרס עקף את החוק הזה רק פעם אחת בהיסטוריה של ארה"ב, וזה התרחש לפני יותר מ-50 שנה.
חשוב מכך, מאטיס, המוכר לחלקם בכינוי "כלב מטורף", הראה התעלמות מחפירה מחיי אדם, במיוחד אזרחים, כפי שמעידה התנהגותו המובילה את חיילי הנחתים בעיראק, הערות שהוא העלה על ההנאה מהלחימה באפגניסטן כי "זה כיף לירות בכמה אנשים. אתה יודע, זה מטומטם", ועוד אינספור בעיות אחרות.
תפקידו של מאטיס בטבח חדיטה
בעוד שלמאטיס יש ניסיון צבאי רב - כיהן כמפקד בעלות הברית העליון של נאט"ו ועם יותר מ-40 שנה בחיל הנחתים, הכינוי שלו נראה מתאים.
He אמר גם, כאשר דיבר עם קבוצת חיילים על איך להתנהג בעיראק במהלך נאום משנת 2003, "תהיה מנומס, היה מקצועי, אבל תעשה תוכנית להרוג את כל מי שאתה פוגש".
אך חשוב מכך, ברור שהוא אחראי על ביצוע ו/או סיוע בכמה פשעי מלחמה.
בנובמבר 2005 נחתים אמריקאים בעיראק ביצעו טבח ב-24 אזרחים עיראקים לא חמושים. הטבח של גברים, נשים, ילדים וקשישים לא חמושים, שנורה מספר פעמים מטווח קצר, היה גמול על פיגוע תופת בכביש על שיירת נחתים. פשעי המלחמה תועדו היטב והזוועה זכתה לתשומת לב בינלאומית.
כשהגיע הזמן להביא את הנחתים האחראים לטבח לדין, מאטיס היה הסמכות המתכנסת על שמונה שהואשמו בפשעים בחדיתה.
מאטיס המשיך ודחה את כל האישומים שהוגשו נגד הנחתים שהואשמו בהריגת האזרחים ומבין שמונה הנאשמים במקור, רק אחד עדיין עומד בפני העמדה לדין אפשרי, אבל אפשר לנחש איך זה ייגמר.
תפקידו של מאטיס בפלוג'ה
מאטיס היה ראש חטיבת הנחתים הראשונה של מחנה פנדלטון בעיראק ושיחק תפקיד ראשי במהלך שני המצורים האמריקנים על פלוג'ה ב-1.
במהלך המצור באפריל 2004, יותר מ-700 אזרחים נהרגו על ידי צבא ארה"ב, לפי רופאים עיראקים בעיר שאותם ראיינתי לאחר התקיפה ההיא.
בזמן שדיווחתי מתוך פלוג'ה במהלך המצור ההוא, הייתי עדה אישית לנשים, ילדים, קשישים ואמבולנסים שהוכוונו על ידי צלפים אמריקאים בפיקודו של מאטיס. מיותר לציין שכל אלה הם פשעי מלחמה.
במהלך המצור בנובמבר על פלוג'ה מאוחר יותר באותה שנה, שגם אותו סיקרתי ממקור ראשון, נהרגו יותר מ-5,000 אזרחים עיראקים. רובם נקברו בקברי אחים בעקבות המצור.
מסגדים היו מטרה מכוונת על ידי צבא ארה"ב, בתי חולים הופצצו, עובדים רפואיים נעצרו, אמבולנסים נורו, הפסקת אש הופרו, התקשורת דוכאה והשימוש באורניום מדולדל היה נרחב. כל אלה הם, שוב, פשעי מלחמה.
באותה תקופה אני שבר את הסיפור על השימוש של צבא ארה"ב בזרחן לבן, נשק מבעיר הדומה לנפאלם ביכולתו להישרף כל הדרך עד העצם. השימוש בזרחן לבן היווה הפרה של החוק הבינלאומי, בהתחשב בכך שהוא שוחרר בעיר בתקופה שבה הפנטגון עצמו הודה שלפחות 50,000 אזרחים עדיין נוכחים.
יותר מ-200,000 אזרחים נעקרו מבתיהם במהלך המצור בנובמבר, ולמעלה מ-75% מהעיר נהרסו.
המורשת הנוראה של זיהום אורניום מדולדל נמשכת, עם לידות מת ומומים מולדים עדיין מתרחש בקצבים אסטרונומיים, יצירת מצב כל כך קיצוני שכמה רופאים עיראקים קוראים לזה רצח עם.
חיים תחת התקפה של כוחות בהנהגת מאטיס
ברגע זה, כשאנו רואים את עלייתו המתוכננת של מאטיס כשר ההגנה, ברצוני לחלוק קטע מהספר שלי מעבר לאזור הירוק. נלקח מתוך פרק על המצור האמריקני על פלוג'ה באפריל 2004, דו"ח זה מציע מבט ברור על פשעי המלחמה שבהם ניהל מאטיס, כולל הכוונת מכוון של אזרחים חפים מפשע, ענישה קולקטיבית נרחבת ועוד:
***
התגלגלנו לעבר המרפאה הקטנה האחת שבה היינו אמורים לספק את הציוד הרפואי שלנו. המרפאה הקטנה נוהלה על ידי מאקי אל-נזאל, שהתקבל לעבודה רק לפני ארבעה ימים. הוא לא היה רופא. המרפאה המאולתרת האחרת בפלוג'ה הייתה במוסך של מכונאי. הוא בקושי ישן בשבוע האחרון, וגם לא אף אחד מהרופאים במרפאה הקטנה.
במקור, במרפאה היו רק שלושה רופאים, אבל מכיוון שצבא ארה"ב הפציץ את אחד מבתי החולים וכרגע צלף לעבר אנשים כשניסו להיכנס או לצאת מבית החולים הראשי, למעשה, היו רק שתי מרפאות קטנות אלה שטיפלו בעיר כולה.
קופסאות הציוד הרפואי שהכנסנו למרפאה נקרעו מיד על ידי הרופאים הנואשים. אישה נכנסה, סוטרת בחזה ובפניה, ומייבבת כשבעלה נושא את גופתו הגוססת של בנה הקטן. דם זלג מאחת מזרועותיו, שהשתלשלה מזרועות אביו. כך החלה עדותי לזרם אינסופי של נשים וילדים שנורו על ידי חיילי ארה"ב ועכשיו נדהרו למרפאה המלוכלכת, המכוניות דוהרות מעבר לשפת המדרכה בחזית ובני משפחה בוכיים נושאים את הפצועים שלהם. ילדה אחת בת 18 נורתה דרך הצוואר. היא השמיעה קולות גרגור נושמים כשהרופאים עבדו עליה בטירוף בתוך הגניחות העמומות שלה. זבובים התחמקו מידיהם העובדות של הרופאים כדי לחזור לכתמי הקיא שלה שהכתימו אותה בשחור עבאיה.
אחיה הצעיר, ילד קטן בן 10 עם פצע ירי בראשו מצלף ימי, עיניו מזוגגות ובוהות בחלל, הקיא ללא הרף כשהרופאים מיהרו להציל את חייו בזמן שבני המשפחה בכו מאחורי. "האמריקנים ניתקו לנו את החשמל לפני ימים, אז אנחנו לא יכולים לשאוב את הקיא מגרונו", אומר לי רופא זועם. שניהם הועלו לאמבולנס ומיהרו לכיוון בגדד, רק כדי למות בדרך.
ילד קטן נוסף שכב על מיטה מכוסה דם, גם הוא נורה על ידי צלף. סבתו של הילד שכבה בקרבת מקום, נורתה כשניסתה לשאת ילדים מביתם ולברוח מהעיר. היא שכבה על מיטה גוססת, עדיין אוחזת בדגל כניעה לבן עקוב מדם. מאות משפחות נלכדו בבתיהם, מאוימת על ידי צלפים אמריקאים יורים מגגות ומצריחים של מסגדים בכל פעם שראו מישהו חולף על פני חלון.
שקיות דם נשמרו במקרר מזון, התחממו מתחת למים זורמים לפני שניתנו לחולים. לא היו חומרי הרדמה. האורות כבו כשהגנרטור התייבש מדלק, אז הרופאים, שעבדו ימים על גבי ימים, עבדו לפי האור שסיפקו גברים שהרימו מציתים או פנסים עם שקיעת השמש. מיותר לציין שלא היה מיזוג אוויר ב"מרפאה" המהבילה.
קורבן אחד אחר של תוקפנות צבא ארה"ב הוכנס למרפאה, כמעט כולם נשים וילדים, נישאים על ידי בני משפחה בוכים. אלה שלא נפגעו מפצצות ממטוסי קרב נורו על ידי צלפים אמריקאים. האמבולנס המתפקד היחיד שנותר במרפאה הזו ישב בחוץ עם חורי כדור בצדדים וקבוצה קטנה של יריות ממש בצד הנהג של השמשה הקדמית. הנהג, ראשו חבוש מכדור של צלף, סירב ללכת לאסוף עוד מהרוגים ופצועים.
כשעמדו ליד האמבולנס בתסכול, מאקי אמר לנו, "הם [חיילים אמריקאים] ירו באמבולנס והם ירו בנהג לאחר הם בדקו את מכוניתו, בדקו את מכוניתו וידעו שהוא לא נושא כלום. ואז ירו בו. ואז הם ירו באמבולנס. ועכשיו אין לי אמבולנס שיפנה יותר מ-20 פצועים. אני לא יודע מי עושה את זה ולמה הוא עושה את זה. זה נורא. זה מעולם לא קרה בעבר. ואני לא יודע למי להתקשר כי נראה שאף אחד לא מקשיב".
זרם החולים הואט לזרימה ספורדית עם רדת הלילה. מאקי ישב איתי כשחלקנו סיגריות במשרד קטן בחלק האחורי של המרפאה. "כל חיי האמנתי בדמוקרטיה אמריקאית", הוא אמר לי בקול מותש. "במשך 47 שנים קיבלתי את האשליה של אירופה וארה"ב טובות לעולם, נושאות הדמוקרטיה והחופש. עכשיו אני רואה שלקח לי 47 שנים להתעורר לאמת הנוראה. הם לא כאן כדי להביא משהו כמו דמוקרטיה או חופש.
"עכשיו אני רואה שהכל היה שקרים. לאמריקאים לא אכפת מדמוקרטיה או זכויות אדם. הם יותר גרועים אפילו מסדאם". שאלתי אותו אם אכפת לו אם אצטט אותו בשמו. "מה הם הולכים לעשות לי שהם עוד לא עשו כאן", אמר.
מכונית נוספת דילגה על המדרכה בחוץ ואדם שנכווה מכף רגל ועד ראש הובל על אלונקה. הוא בוודאי מת תוך זמן קצר, מכיוון שלא הייתה שום דרך שהמרפאה הזו יכלה לטפל בכוויות מסיביות. מאקי, מתוסכל ובהלם, אמר: "אומרים שיש הפסקת אש. אמרו 12, אז אנשים יצאו לעשות קניות. כל מי שיצא נורה והמקום הזה היה מלא, וחצי מהם היו מתים".
יותר מ-20 גופות הובאו למרפאה זו במהלך 24 השעות האחרונות של "הפסקת האש". זמן קצר לאחר מכן החליקה מכונית נוספת לעצירה, ואדם שנפגע בפצצות מצרר פורק. "האמריקנים השתמשו כאן לעתים קרובות בפצצות מצרר," אומר לי מאקי בעגמומיות. "וכמובן שהם אוהבים את ה-DU שלהם [אורניום מדולדל]."
***
ברור שבחירת שר ההגנה של טראמפ במאטיס, פושע מלחמה שלא הועמד לדין, היא עוד מעשה בוטה נגד הצדק ושלטון החוק הבינלאומי.
מאטיס היה מפקד ימי בדרג גבוה שפיקח על שני המצורים על פלוג'ה, ולאחר מכן מילא תפקיד פעיל בווידוא ששמונה נחתים שהיו מעורבים בטבח יצאו מכל עונש מתאים.
אלו הם רק כמה מנקודות השיא שלו מעיראק.
תארו לעצמכם מה הוא יכול לעשות לשאר העולם.
Dahr Jamail, כתב צוות Truthout, הוא המחבר של הרצון להתנגד: חיילים המסרבים להילחם בעיראק ובאפגניסטן (Haymarket Books, 2009), ו מעבר לאזור הירוק: הודעות מעיתונאי לא משובץ בעיראק הכבושה (Haymarket Books, 2007). ג'מייל דיווחה מעיראק במשך יותר משנה, כמו גם מלבנון, סוריה, ירדן וטורקיה במהלך 10 השנים האחרונות, וזכתה בין היתר בפרס מרתה גלהורן לעיתונות חוקרת.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו