עברו 16 שנים מאז אירועי ה-11 בספטמבר 2001 בארצות הברית. כמעט 3,000 בני אדם מתו בהתקפות, ויותר מ-6,000 נפצעו באלימות המרהיבה ברחבי ניו יורק, פנסילבניה וושינגטון הבירה.
ממשל בוש/צ'ייני השתמש באירועים הנוראיים האלה כדי להצדיק הקרנת האימפריה האמריקאית עמוק יותר לתוך המזרח התיכון על ידי פלישה לעיראק, כמו גם שיגור לאפגניסטן שסועת המלחמה. הם גם ניצלו את ההזדמנות להעביר את מה שנקרא מעשה PATRIOT, שהסתכם בהתקפה מרושעת על חירויות האזרח וזכויות האדם בבית.
כל העמדת פנים שלפיה ארה"ב התכוונה לחפש צדק או להגביר את היציבות העולמית באמצעות מה שנקרא "מלחמה בטרור" הוכפלה באופן דרמטי על ידי הטינה העולמית המוגברת כלפי ארה"ב, שלמעשה יצרה פיגועי טרור נוספים ברחבי העולם.
בדיוק המורשת הזו נמשכת גם היום: אלימות מתמשכת של צבא ארה"ב בחו"ל, הגברת המעקבים והדיכוי בבית, ועולם אלים יותר ופחות בטוח לכולם.
המספרים
לאחר שדיווחתי מעיראק, לסירוגין בין 2003 ל-2013, הייתי עד לפגעי האימפריאליזם האמריקאי בחו"ל ממקור ראשון.
דיווחתי מתוך פלוג'ה במהלך המצור הצבאי האמריקני על אותה עיר באפריל 2004, צפיתי בנשים, ילדים וקשישים מובאים, מתים או חיים, למרפאה מאולתרת קטנה. רובם נורו על ידי צלפים של צבא ארה"ב, בעוד מל"טים זמזמו מעל ומטוסי קרב אמריקאים שאגו מרחוק.
כאשר צבא ארה"ב לא הצליח לכבוש את העיר באותו חודש, הוכרזה הפסקת אש כאשר ארה"ב חיכתה שבוש ייבחר מחדש מאוחר יותר באותה שנה. ימים לאחר הבחירות, צבא ארה"ב הטיל מצור על העיר הזו, וביצע פשעי מלחמה תוך טבח באלפי אזרחים.
שישה חודשים לאחר מכן, כתבתי יחד עם ג'ונתן סטיל יצירה עבור ה-Guardian, וכיניתי את פלוג'ה "אנדרטת אכזריות" של האימפריה האמריקאית. "בשנות ה-1930 העיר הספרדית גרניקה הפכה לסמל של רצח והרס רצוף", כתבנו. "בשנות ה-1990 גרוזני הושטחה באכזריות על ידי הרוסים; הוא עדיין מונח בהריסות. האנדרטה הבלתי נשכחת של העשור הזה לאכזריות ולהרג יתר היא פלוג'ה, מקרה ספרי לימוד של איך לא להתמודד עם התקוממות, ותזכורת לכך שעיסוקים לא פופולריים תמיד ידרדרו לייאוש וזוועות".
ככל שהכיבוש האמריקני בעיראק התקדם, מספר האזרחים שנהרגו על ידי צבא ארה"ב ואלימות אחרת שהרסה את המדינה הגיעו לסכומים אפוקליפטיים.
מחברי דו"ח שכותרתו "ספירת גופות: מספר נפגעים לאחר 10 שנים של 'המלחמה בטרור'" אמר לי אמת מספר ההרוגים בעיראק ובמדינות אחרות עליהן ניהלה ארה"ב מלחמה מאז אירועי ה-11 בספטמבר הגיע ל"ממדים של רצח עם" ו"יכול להיות גם יותר מ-2 מיליון, בעוד שנתון מתחת למיליון הוא לא סביר ביותר".
באפגניסטן לבדה, טוב יותר מ-31,000 אזרחים מתו מקרי מוות אלימים מהמלחמה, ומספרים בלתי נספרים סבלו - וממשיכים לסבול - מפצעים והשפעות בריאותיות ומחוסר יכולת לקבל טיפול או סיוע.
אפגניסטן, כבר מדינה מוכת מלחמה, נעשתה קשה עוד יותר לחיות בה בגלל הכיבוש האמריקני, שארה"ב זה עתה הגביר שוב על ידי שליחת כמעט 4,000 חיילים נוספים. נושאים כמו חוסר תברואה, עוני קיצוני, חוסר בשירותי בריאות בסיסיים, זיהום ותת תזונה כולם הלכו והחמירו, לא השתפרו, עם הנוכחות האמריקאית שם.
עוד בארה"ב, הערכות מלפני שש שנים קבעו את תג המחיר של מה שנקרא מלחמה בטרור 3 עד 4.4 טריליון דולר כאשר מחושבים עלויות ישירות ועקיפות, והנתון הזה ממשיך לעלות על בסיס יומי. א מחקר 2016 גדל הסכום הכולל לכמעט 5 טריליון דולר.
בלתי מוחשי
בעוד שהנשיא דאז בוש ראה עלייה זמנית בדירוג האישור שלו על ידי שיגור ארה"ב למלחמות בחו"ל, הם צנחו במהירות ובמידה רבה נשארו נמוכים עד סוף הממשל שלו.
בעוד שהנשיא אובמה רכב על הגל הזה של רגשות אנטי-בוש ואנטי-אימפריה של ארה"ב לתפקידו על ידי הבטחה של "תקווה" ו"שינוי", הוא לא הביא קץ לאף אחת מהמלחמות הללו.
אובמה פשוט עקב אחר מדיניות ממשל בוש על ידי נסיגה איטית מעיראק תוך כדי שמירה על נוכחות ארה"ב שם בצורה של "יועצים", מעקבים, תקיפות אוויריות, ארטילריה, מל"טים ומאוחר יותר, חיילים. כל זה ממשיך תחת ממשל טראמפ, אבל עם יותר חיילים בשטח.
הכיבוש האמריקני מילא תפקיד עצום בהקצנה של בני נוער עיראקים ודחף רבים מהם לתוך דאעש (הידוע גם כדאעש), שממשיך להציק לחלקים בעיראק שסועת המלחמה כיום.
הכיבוש וההרס האמריקני של המדינה העיראקית גם מילאו תפקיד מרכזי בערעור היציבות בסוריה, שהיא כעת מדינה כושלת נוספת, עם מאות אלפי הרוגים ומיליוני פליטים מתרבים ככל שמרחץ הדמים נמשך.
כל אותו זמן, נסיגה מוחלטת מאפגניסטן מעולם לא נידונה ברצינות.
בהתחשב בכך שהפלישה והכיבוש של עיראק היו, לפחות חלקית, על השגת שליטה על הנפט של אותה מדינה, הכיבוש האמריקאי נכשל גם בחזית זו. בעוד ש-ExxonMobil החזיקה באחד משדות הנפט הגדולים בעיראק בעקבות הכיבוש, סין, מבלי להציב חייל אחד או לירות ירייה אחת, נעה לאט אך בשיטתיות לתוך התמהיל, ומחפשת שליטה רבה יותר בנפט העיראקי, בנוסף להיותה צרכן הנפט הגדול ביותר שלה.
דניס נטלי, מומחית למזרח התיכון מאוניברסיטת ההגנה הלאומית בוושינגטון הבירה, אמר לניו יורק טיימס ב-2013, "הסינים הם המרוויחים הגדולים מהתנופה הנפט שלאחר סדאם בעיראק."
עוד לפני ה-9 בספטמבר, ממשל בוש התקיים זכה לביקורת חריפה ברחבי העולם לעמדות ממשלת ארה"ב בנושאים מקומיים ובינלאומיים כאחד. מדיניות ארה"ב שעודדה עוני, אי שוויון, סכסוך גיאופוליטי, הידרדרות סביבתית וגלובליזציה היו כולן נושאים חמים, שהוחרפו בעקבות תגובתה של ארה"ב ל-9 בספטמבר.
בארצות הברית, אמנסטי אינטרנשיונל אפילו טען כי מה שמכונה המלחמה בטרור, "'רחוק מלהפיכת העולם למקום בטוח יותר, הפכה אותו למסוכן יותר על ידי צמצום זכויות האדם, ערעור שלטון החוק הבינלאומי והגנה על ממשלות מביקורת. זה העמיק את המחלוקות בין אנשים בעלי דתות ומקורות שונים, וזרע את הזרעים לעימותים נוספים. ההשפעה המוחצת של כל זה היא פחד אמיתי - בקרב אמידים כמו גם בין עניים".
ארגון Human Rights Watch, בדו"ח משנת 2004 שכותרתו, "מעל לחוק: כוח ביצוע לאחר ה-11 בספטמבר בארצות הברית", קבע, "שיטות המלחמה בטרור של ממשל בוש מייצגות התקפה מדהימה על עקרונות בסיסיים של צדק, אחריות ממשלתית ואחריות ממשלתית. תפקידם של בתי המשפט".
כל אותו זמן, צבא ארה"ב שומר בערך 300,000 אנשי צבא פעילים בלמעלה מ-150 מדינות וכמעט 800 בסיסים גלובלי.
אז, האם מה שנקרא מלחמה בטרור הצליח?
גם אם ניקח ברצינות את הקריטריונים שלפיהם הוא נמכר באופן תעמולה לציבור האמריקאי, כמו גם לשאר העולם, התשובה חייבת להיות "לא" מהדהד. מדד הטרור העולמי חשף כי החל משנת 2014, היה א עלייה פי חמישה בהרוגי טרור עולמיים מאז ה-9 בספטמבר.
תוצאה נוספת של מדיניות זו לאחר 9 בספטמבר הייתה שקיעתה של האימפריה האמריקאית. מעצמת ארה"ב בעולם וימיה בהיותה מעצמת העל הבלעדית כבר דעכו כאשר התרחש ה-9 בספטמבר. היום, במיוחד עם ממשלו של הנשיא דונלד ג'יי טראמפ, כל השרידים שנותרו מפרויקט האימפריה האמריקאית נשרפו סופית.
ברור שאין טעם בשימור האימפריה האמריקאית. השאלה העיקרית שנותרה לנו, אם כן, היא כמה אנשים נוספים ימותו כשהאימפריה הזו תילחם בקרב אבוד כדי לשמור על הדומיננטיות שלה?
Dahr Jamail, כתב צוות Truthout, הוא המחבר של הרצון להתנגד: חיילים המסרבים להילחם בעיראק ובאפגניסטן (Haymarket Books, 2009), ו מעבר לאזור הירוק: הודעות מעיתונאי לא משובץ בעיראק הכבושה (Haymarket Books, 2007). ג'מייל דיווחה מעיראק במשך יותר משנה, כמו גם מלבנון, סוריה, ירדן וטורקיה במהלך 10 השנים האחרונות, וזכתה בין היתר בפרס מרתה גלהורן לעיתונות חוקרת.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו