המבצע הצבאי הישראלי שהתקלקל ב-12 בנובמבר ברצועת עזה משרטט את כישלונה של תל אביב להשתמש בצבאה ככלי להשגת ויתורים פוליטיים פלסטינים.
כעת, כשההתנגדות העממית הפלסטינית הפכה לגלובלית דרך העלייה המעריכית וההצלחה הגוברת של תנועת החרם, ממשלת ישראל נלחמת בשתי מלחמות נואשות.
בעקבות התקיפה בעזה הגיבו הפלסטינים בהרעפת רקטות על הגבול הדרומי של ישראל וביצעו מבצע מדויק לעבר אוטובוס של צבא ישראל.
בזמן שצעדו פלסטינים לחגוג את דחיקת הצבא הישראלי מאזורם הנצור, הסדר הפוליטי השברירי בישראל, המנוהל זה מכבר על ידי ראש ממשלת ישראל הימני, בנימין נתניהו, התפרק במהירות.
יומיים לאחר התקיפה הישראלית בעזה, שר הביטחון, אביגדור ליברמן, התפטר במחאה על 'כניעתו' של נתניהו להתנגדות הפלסטינית.
מנהיגי ישראל נמצאים במצב רעוע. לאלימות בלתי מאולפת יש מחיר של גינוי בינלאומי ותגובה פלסטינית נועזת ואסטרטגית יותר בכל פעם.
עם זאת, אי ללמד את עזה את ה"לקח" הפתגמי שלה נתפס כאקט של כניעה של פוליטיקאים ישראלים אופורטוניסטים.
בעוד שישראל חווה מגבלות כאלה בשדה הקרב המסורתי, שפעם היא שלטה בו לחלוטין, המלחמה שלה נגד תנועת החרם, הביטול והסנקציות הפלסטינית העולמית (BDS) היא בוודאי קרב אבוד.
לישראל יש רקורד גרוע בהתמודדות עם התגייסות מבוססת חברה אזרחית. למרות הפגיעות של הפלסטינים החיים תחת הכיבוש הישראלי, נדרשו לממשלת ישראל ולצבא ישראל שבע שנים ארוכות כדי להרגיע את האינתיפאדה העממית, המרד של 1987. גם אז, חבר המושבעים עדיין לא יודע מה באמת סיים את המרד העממי.
צריך לקבל שאינתיפאדה עולמית הרבה יותר קשה לדכא, או אפילו להכיל.
עם זאת, כשישראל החלה לחוש את הסכנה הגוברת של BDS - שהושק רשמית על ידי החברה האזרחית הפלסטינית ב-2005 - היא הגיבה באותו דפוס מיותר וצפוי: מעצרים, אלימות ושטף של חוקים המפלים התנגדות בבית, תוך שחרור קמפיין בינלאומי של הפחדה והכפשה של פעילי חרם וארגונים.
זה השיג מעט, מלבד משיכת תשומת לב רבה יותר של BDS וסולידריות בינלאומית.
המלחמה בתנועה קיבלה תפנית רצינית בשנה שעברה כאשר ממשלת נתניהו הקדישה סכום גדול של כ-72 מיליון דולר כדי להביס את הקמפיין בראשות החברה האזרחית.
תוך שימוש בממשלת ארה"ב המוכנה תמיד כדי להגביר את טקטיקת האנטי-BDS שלה, תל אביב מרגישה בטוחה שמאמצי הנגד שלה ב-BDS בארה"ב מתחילים מבטיחה. עם זאת, רק לאחרונה החלה ישראל לגבש את המרכיב האירופי הרחב יותר של האסטרטגיה הגלובלית שלה.
תוך יומייםy כנס בבריסל מוקדם יותר החודש, פקידים ישראלים ותומכיהם האירופים שחררו את הקמפיין האירופי הרחב יותר נגד ה-BDS.
ועידת ה-6-7 בנובמבר, שאורגנה על ידי האגודה היהודית האירופית (EJA) וקבוצת אירופה ישראל לענייני ציבור (EIPA), נתמכה במלואה על ידי ממשלת ישראל, בהשתתפות השר הישראלי לענייני ירושלים מהימין, זאב אלקין.
באמתלה הרגילה של התייחסות לסכנת האנטישמיות באירופה, המשתתפים ערבבו בכוונה בין גזענות לבין כל ביקורת על ישראל, על הכיבוש הצבאי והקולוניזציה שלה באדמות פלסטיניות.
הועידה השנתית של EJA העלתה את המניפולציה של ישראל במונח 'אנטישמיות' לרמה חדשה לגמרי, כפי שנוסחה a טֶקסט שיוצגו לכאורה לחברים פוטנציאליים בפרלמנט האירופי (חברי הפרלמנט האירופי), בדרישה לחתימה לפני התמודדות בבחירות במאי הבא.
אלה שיסרבו לחתום - או גרוע מכך, דוחים את היוזמה הישראלית - צפויים למצוא את עצמם דוחים האשמות בגזענות ואנטישמיות.
זה בהחלט לא היה הכנס הראשון מסוגו.
האופוריה נגד ה-BDS ששוטפת את ישראל בשנים האחרונות, הניבה כמה כנסים צפופים ומלאי תשוקה בבתי מלון מפוארים, שבהם גורמים ישראלים בגלוי איים פעילי BDS, כמו עומר ברגותי. ברגותי הוזהר על ידי פקיד ישראלי בכיר בכנס 2016 בירושלים מפני "התנקשות אזרחית" על תפקידו בארגון התנועה.
במרץ 2017 העבירה כנסת ישראל את איסור הנסיעות נגד BDS, אשר דורש שר הפנים ימנע כניסה לארץ מכל אזרח זר ש"הוציא ביודעין קריאה פומבית להחרים את מדינת ישראל".
מאז שהאיסור נכנס לתוקף, רבים מתומכי BDS נעצרו, גורשו ו אָסוּר מכניסה לארץ.
בעוד שישראל הוכיחה את יכולתה לעורר פוליטיקאים אמריקאים ואירופים אחרים המשרתים את עצמם כדי לתמוך במטרתה, אין הוכחות לכך שתנועת ה-BDS מדוכאת או נחלשת, בכל דרך שהיא.
להיפך, האסטרטגיה הישראלית עוררה את זעמם של פעילים רבים, חברה אזרחית וארגוני זכויות אזרח, שכעס על הניסיון של ישראל לערער את חופש הביטוי במדינות המערב.
רק לאחרונה, אוניברסיטת לידס בבריטניה עשתה זאת הצטרף קמפוסים רבים אחרים ברחבי העולם בסילוק מישראל.
הגאות, אכן, מתהפכת.
עשרות שנים של אינדוקטרינציה ציונית נכשלו גם הם, לא רק בהיפוך דעת הקהל המשתנה מאוד על המאבק הפלסטיני למען חופש וזכויות, אלא אפילו בשימור הרגש הפרו-ישראלי המוצק בעבר בקרב צעירים יהודים, בעיקר בארה"ב.
עם זאת, עבור תומכי BDS, כל אסטרטגיה ישראלית מהווה הזדמנות להעלות את המודעות לזכויות הפלסטינים ולגייס את החברה האזרחית ברחבי העולם נגד הכיבוש והגזענות הישראלית.
הצלחת ה-BDS מיוחסת לעצם הסיבה לכך שישראל לא מצליחה להתמודד עם מאמציה: היא מודל ממושמע של התנגדות עממית ואזרחית, המבוססת על מעורבות, דיון פתוח ובחירות דמוקרטיות, תוך שהיא מעוגנת במשפט הבינלאומי וההומניטרי.
ישראל של 'חזה מלחמה' יתייבש בסופו של דבר, כי שום סכום כסף לא היה יכול להציל את משטר האפרטהייד הגזעני בדרום אפריקה כשירד לפני עשרות שנים.
מיותר לציין ש-72 מיליון דולר לא יהפכו את הגל לטובת ישראל האפרטהייד, וגם לא ישנו את מהלך ההיסטוריה שיכול להיות שייך רק לאנשים שלא מרפים בהשגת חירותם הנכספת.
Ramzy Baroud הוא עיתונאי, סופר ועורך של Palestine Chronicle. ספרו האחרון הוא The Last Earth: A Palestinian Story (הוצאת פלוטו, לונדון, 2018). הוא קיבל תואר דוקטור. בלימודי פלסטין מאוניברסיטת אקסטר והוא מלומד שאינו תושב במרכז אורפלה ללימודים גלובליים ובינלאומיים, UCSB.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו