בתרומה בשבוע שעבר, הוצג כיצד מיסי החברות באמריקה בירידה כעת כבר יותר משלושה עשורים. בניגוד לקצב התופים של התקשורת הארגונית לאורך השנה הזו, ולטענות הכוזבות שלהם לפיהן תאגידים אמריקאים משלמים הרבה יותר מבני דודיהם הקפיטליסטים הזרים, תאגידים אמריקאים משלמים שיעור מס אפקטיבי (כלומר בפועל) של כ-16-17% בלבד. זהו שיעור מס 'יעיל' של ארה"ב, מדינות זרות ומדינות ארה"ב בשילוב, שרק 2.2% ממנו מייצג את 'השיעור האפקטיבי' המשולם על הרווחים בחו"ל כיום.
הקרשנדו הגובר של הדרישות להפחתת מסים נוספת עבור תאגידים על ידי כמעט כל הרפובליקנים בקונגרס, ומספר לא מבוטל של דמוקרטים גם כן, מוגבר במאמץ משותף לדחוף שיפוץ של קוד המס האמריקאי. העיתוי הוא בהתאם. בחירות אמצע הקונגרס של 2014 מתקרבות, ופוליטיקאים שוב החלו לבקש 'פינוקים' להוצאות קמפיין (המכונה גם תרומות להוצאות קמפיין) מחבריהם לתאגידים.
רעיון השיפוץ של קוד המס גם הוא בזמן, טען כותב זה בעבר, בהתחשב בוויכוחים שעדיין לא פתורים בתקרת החוב התקציבי. הוויכוחים האלה נסגרו באוקטובר האחרון 2013 והם אמורים להגיע שוב לשיאו בינואר-פברואר 2014. אם הרפובליקנים יחליטו להסכים לאחת מההצעות הנוכחיות של אובמה 'עשן ומראה' כדי לצמצם כמה פרצות לראווה במס חברות, ההפחתה הסמלית הזו תלווה כמעט בוודאות בהורדת שיעור מס החברות בתמורה. אובמה כבר הציע לעשות בדיוק את זה, להפחית את שיעור מס החברות העליון מ-35% ל-28%. אז הבמה הפוליטית ערוכה היטב "להחליק" את דיוני תיקון מס החברות וקוד המס לדיונים הקרובים. דיוני תיקון קוד המס אינם חייבים בהכרח לשקף את הקוד כולו. זה יכול להוכיח 'אור קוד מס', המתמקד בעיקר במס הכנסה.
מתנה ארגונית רב לאומית של סנטור באוקוס של 1.8 טריליון דולר
הדיו כמעט לא התייבש על תרומתנו השבוע שעבר, 'החלפת מס החברות הגדולה, חלק 1', כאשר הסנאטור הדמוקרט, מקס באוקוס, ראש ועדת הכספים של הסנאט הציע ביום שלישי שעבר, 19 בנובמבר, "לפטור חלק גדול מהרווחים שהושגו. על ידי סובסידיות של חברות אמריקאיות במדינות זרות", לפי מאמר ב-20 בנובמבר 2013 בניו יורק טיימס.
הצעתו של באוקוס תגרום למעשה להפסקת כל המסים על רווחי תאגידים רב לאומיים אמריקאים בחו"ל, בתמורה לתשלום של 200 מיליארד דולר במסי חברות בחזרה על אגירת הרווחים המוערכים כיום ביותר מ-2 טריליון דולר בחו"ל. באוקוס טוען שהצעתו מייצגת שיעור מס של 20% (לעומת 35% כיום). אבל 200 מיליארד דולר של 2 טריליון דולר נראים לי יותר כמו שיעור מס של 10%.
יתרה מכך, הצעת באוקוס פירושה ש-200 מיליארד הדולר משולמים רק באיטיות במהלך 8 שנים - ובכך מותיר את החברות לגבות ריבית ולהשקיע מחדש את הסכום במהלך 8 השנים כדי להרוויח עוד יותר רווחים. וסביר להניח ש-200 מיליארד דולר יורדו בשקט איפשהו בדרך הפוליטית אחרי 2016 כשהציבור לא מסתכל. עם זאת, מה שיישאר קבוע בהצעת באוקוס הוא שחברות רב-לאומיות אמריקאיות לא יצטרכו לשלם אגורה יותר על הרווחים שלהם מחוץ לחוף שהחזיקו שם.
למרבה הפלא, באוקוס הציע את הצעתו כפתרון כדי להרתיע חברות להסיט את פעילותן ומשרותיהן מארה"ב לחברות הבנות שלהן בחו"ל. אבל אם הם כבר לא יצטרכו לשלם מסים על רווחים בחו"ל, נראה לי שזה תמריץ חזק להעביר אפילו יותר השקעות ועבודות מהחוף, לא פחות. או, לכל הפחות, להשקיע מחדש שם את הרווחים שהושגו שם במקום להחזיר את הרווחים בחזרה לארה"ב, לשלם את מס החברות הנוכחי בארה"ב של 35%, ולהשקיע את השאר בארה"ב ובעבודות.
אין זה מפתיע שהתגובה של השולחן העגול העסקי, זרוע הלובינג העסקית הגדולה המובילה, הייתה חמה לרעיון של באוקוס. סגן הנשיא שלה, מאט מילר, ציין "זה טוב שהם ממשיכים לנהל את הדיונים האלה", כפי שצוטט על ידי המקור לעיתונות העסקית העולמית, הפייננשל טיימס. מצד שני, קבוצות שתדלנות לתעשיות והתאגידים הכי מופרכים שאוגרים כעת את חלק הארי של 2 טריליון הדולר מחוץ לחוף, רוצות יותר.
בתרומת 'חלק 2' הבאה לנושא 'החלפת מס חברות גדולה', מוסבר כיצד תאגידים אמריקאים רב-לאומיים מתרחקים כעת מלשלם רק 2.2% על הרווחים הזרים שלהם. זכור, הצעת באוקוס תבטל אפילו את זה, ותחליף אותה בסכום חד פעמי של 200 מיליארד דולר, ששולמו במשך 8 שנים, בתמורה לאי מיסים נוספים על רווחי חוץ מעולם.
תן לי 'סנדוויץ' הולנדי, עם 'דאבל אירי' וקצת ברמודה 'על הצד'
תאגידים רב לאומיים עוסקים בעיתונות מלאה של יחסי ציבור בבתי משפט בשנתיים האחרונות, בניסיון לשכנע את הציבור ואת הפוליטיקאים שמס ההכנסה של חברות בארה"ב הוא הגבוה בעולם. הם מצביעים שוב ושוב על הורדת שיעורי מס החברות הרשמיים בכלכלות המתקדמות. זה נכון, רוב שיעורי מס החברות הרשמיים באירופה, יפן ובמקומות אחרים נמוכים מהשיעור הרשמי בארה"ב של 35%. אבל פרצות מס החברות שלהם לא מתקרבות לנדיבות כמו בארה"ב. בנוסף, סמכויות השיפוט 'המדינה' או 'המחוזיות' ברבות מהמדינות הללו כוללות שיעורי מס חברות רשמיים ויעילים גבוהים יותר. תאגידים משלמים יותר ברמות 'מדינה-מחוז-מחוז' מהשיעור האפקטיבי הממוצע של כ-2% בארה"ב.
ההפרכה המובהקת ביותר לטענות של תאגידים רב-לאומיים בארה"ב בדבר מיסוי של 35% בארה"ב כאחד מה'גבוהים בעולם' היא שתאגידים אמריקאים לא שילמו כמעט מס על רווחי תאגידים שהושגו מחוץ לחוף - ובמקביל הם הפנו מחדש את רווחי התאגידים שהרווחו בארה"ב. לחברות הבנות שלהם בחו"ל כדי להימנע מתשלום מסים בארה"ב. המשחק הזה מתאפשר על ידי תמרוני 'תמחור ארגוני' פנימי. זה עובד כך: גובים מהפעילות בארה"ב מחירים גבוהים עבור סחורות שיוצרו מחוץ לחוף ויובאו חזרה לארה"ב, כך שיש מעט רווחים להזמין בארה"ב. ואז ערבב את הרווחים הזרים לאותן מדינות עם כללי מס ושיעורי מס נמוכים במיוחד. הזמינו שם את הרווחים ושלמו את התעריפים הנמוכים ביותר. לבסוף, סרב לשלם את מס הרווחים הזרים בארה"ב אפילו על הרווחים המופחתים שהוזמנו מחוץ לחוף.
משחקי התמחור הארגוניים שמעבירים את הרווחים לחברות בנות בחו"ל התאפשרו במידה רבה על ידי כלל מס של IRS שנוצר בתחילת ממשל קלינטון ב-1995. כלל זה מכונה פרצה 'בדוק את הקופסה'. היא מאפשרת לחברות אמריקאיות רב-לאומיות לסמן 'תיבה' בטפסי המס שלה בארה"ב המזהה חברה בת זרה של החברה כ'ישות שלא מתייחסת אליה' למטרות תשלום מסים. פרצת 'הסתכל דרך' הקשורה, אז מאפשרת לחברה להעביר רווחים בין חברות בנות בפעילותה בחו"ל.
המקומות המועדפים לטרוף רווחים זרים הם אירלנד, הולנד וברמודה. הולנד מועדפת מכיוון שהיא מאפשרת לחברה להימנע מכל ניכוי מס במקור. זה נקרא 'הכריך ההולנדי'. ערבבו את הרווחים שם, ואז הלאה לאירלנד עם שיעור המס האפקטיבי של 5-6%. יתר על כן, אגד את החברה באירלנד מלכתחילה והזמינו שם את כל הרווחים בחו"ל מלכתחילה. העבר את הרווחים דרך אירלנד לברמודה, שם התעריף האפקטיבי הוא כמעט אפס, והפרצה המשולבת נקראת 'האירית הכפולה'. או מה דעתך על 'כריך הולנדי' עם 'דאבל אירי'?
הכל נשמע הומוריסטי אבל זה לא. אפל תאגיד נמנע בשנה שעברה ממסים אמריקאים בסך 9 מיליארד דולר, תוך מניפולציה של רווחיה באופן זה. וזכרו, לא מדובר רק ברווחים בפועל שהושגו מחוץ לחוף, אלא ברווחים דה פקטו בארה"ב עברו לחברות בנות בחו"ל באמצעות 'תמחור חברות פנימי', ואז הרווחים התערבבו למיקומי מס נמוך כמו הולנד, אירלנד וברמודה. גוגל קורפ היא עוד מניפולטור חכם של ההסדרים, שמרוויחה את כל הכנסותיה הזרות באירלנד, שאותן היא מנתבת דרך הולנד כדי להימנע מכל ניכוי מס במקור. לכן הוא משתמש ב'סנדוויץ' הולנדי עם אירית כפולה'.
כל זה נמשך מאז שנות קלינטון. התוצאה עד 2004 הייתה צבירת רווחים של יותר מ-650 מיליארד דולר של תאגידים רב-לאומיים אמריקאים בחברות הבנות שלהם בחו"ל, שנשמרו שם ולא הוחזרו כדי להשקיע מחדש בארה"ב או לשלם מס הכנסה של חברות לממשלת ארה"ב, כפי שפוליטיקאים אמריקאים פשוט הסתכלו על בדרך אחרת ואיפשרה לה להמשיך.
במהלך 2001-03 ג'ורג' וו. בוש דחף קיצוץ מס מסיבי דרך הקונגרס, הכולל הפחתת מס על הכנסות אישיות בכלל ובמסי רווחי הון ודיבידנד למשקיעים עשירים בפרט. ההערכה היא שהקיצוצים במס הסתכמו ביותר מ-3 טריליון דולר במהלך העשור הבא, יותר מ-80% מהם הגיעו למשקי הבית העשירים ביותר בארה"ב. בשנת 2002 הוריד בוש גם את מסי החברות במאות מיליארדי דולרים, בצורה של כללים חדשים להאצת מחיקת הפחת של החברות. מחיקת פחת על ציוד עסקי הוא סוג נוסף של רווחי תאגידים לאחר מס שאינם מופיעים בסיכומים האחרונים. זוהי הכנסה שתאגידים 'שומרים', אך חייבים לשמש להשקעה חוזרת שלאחר מכן במפעל ובציוד. אבל ההשקעה מחדש יכולה להתרחש מחוץ לחוף, לאו דווקא בארה"ב. וכך קרה, מכיוון ש'השקעות זרות ישירות' של תאגידים אמריקאים עלו מאז 2001, כאשר ההשקעות בארה"ב קפאו.
לאחר מכן, ממשל בוש עקב אחר הורדת מס העסקים שלו ב-2002 באמצעות האצת הפחת, עם סבב נוסף של הפחתות מס חברות גדולות ב-2004. במקביל, ב-2004, הכריז בוש על 'חופשת מס' לתאגידים רב-לאומיים על רווחיהם הזרים, כעת הצטבר ליותר מ-650 מיליארד דולר. לאחר מכן הוצעה לחברות הרב-לאומיות עסקה מתוקה: להחזיר חלק מ-650 מיליארד הדולר בחזרה לארה"ב ולשלם רק שיעור מס חברות רשמי של 5.25% במקום השיעור הרשמי של 35%. התנאי המוקדם של העסקה היה שיש להשקיע מחדש את הכספים שהוחזרו בארה"ב כדי ליצור מקומות עבודה.
כ-300 מיליארד דולר מהסך הכל הוחזרו לארץ, אך השיעור האפקטיבי ששולם היה רק 3.6%, אפילו לא המופחת של 5.25%. והכסף לא הוצא על השקעות ויצירת מקומות עבודה בארה"ב. במקום זאת, הוא שימש בעיקר לרכישה חוזרת של מניות ולמימון מיזוגים ורכישות של מתחרים. העסקה המתוקה הזו יצרה תקדים. תאגידים רב לאומיים חזרו לפרצות שיטות התמחור שצוינו לעיל והמשיכו לצבור רווחים גדולים עוד יותר. כיום, הרווחים והמזומנים שנאגרו בחו"ל ב"ישויות שאינן מתחשבות" בחברת-בת שאינה חייבת במס ומדשדשים לאירלנד ולמקומות אחרים הם לא פחות מ-2 טריליון דולר. השיטות הורשו להימשך תחת אובמה ב-2009 ושוב ב-2012 עם עסקת המס האחרונה של 'צוק פיסקאלי' מינואר 2013. בשנת 2012 לבדה, נוספו עוד 183 מיליארד דולר לערימת המזומנים של החברות הרב-לאומיות בחו"ל.
בשנתיים האחרונות לפחות, תאגידים רב לאומיים ניסו לחזור על העסקה המתוקה של 2004 שקיבלו מבוש. הם יצאו מזה קודם. למה לא לעשות את זה שוב? במקום לשלם 2.2%, הם לא רוצים לשלם כלום. הפעם ב-2 טריליון דולר, במקום 700 מיליארד דולר. באוקוס יחייבו אותם לשלם 10% או 200 מיליארד דולר - אם כי לא סביר שמשהו קרוב שייגבה במהלך 8 השנים שהם צריכים לשלם את זה. אבל גם זה 'יותר מדי' לטעמם. הם רוצים כללי מס שלמעשה מסירים את כל המסים על הכנסות חברות אמריקאיות מחוץ למדינות המדינות, על ידי העברת ארה"ב למה שנקרא מערכת מס 'טריטוריאלית'. זה יביא לתמריץ להפנות עוד יותר רווחים שהרוויחו בארה"ב לחברות בנות בחו"ל באמצעות 'משחקי תמחור פנימיים'. שיעור מס החברות האפקטיבי של היום של 12% בארה"ב ייפול אפוא עוד יותר. ביטול כמעט מוחלט של מס החברות האמריקני על רווחים בחו"ל יפחית את סך הכנסות המס הפדרלי בארה"ב ב-60 עד 100 מיליארד דולר בשנה. במשך 8 שנים, זה מסתכם ביותר מ-500 מיליארד דולר אובדן הכנסות - בתמורה ל-'אולי' 200 מיליארד דולר. הפסד נקי של 300 מיליארד דולר, אם תתקבל הצעת באוקוס. לא פחות חשוב, זה יציג תמריץ חדש וחשוב נוסף עבור תאגידים רב לאומיים להעביר אפילו יותר מקומות עבודה בארה"ב מהחוף.
ג'ק רסמוס הוא מחבר הספר "הכלכלה של אובמה: התאוששות למעטים" משנת 2012, בהוצאת Pluto Press ו-Palgrave USA. הוא מנחה את תוכנית הרדיו השבועית 'חזונות אלטרנטיביים' ברשת הרדיו הפרוגרסיבי. האתר שלו הוא: www.kyklosproductions. הוא כותב בלוג ב-jackrasmus.com, והידית שלו בטוויטר היא @drjackrasmus. הערה: הגרסה המלאה של מאמר זה, 'The Great Corporate Tax Shift', תופיע בגיליון דצמבר 2013 של מגזין 'Z'.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו