[מאמר זה הופיע לראשונה באתר Tomdispatch.com, בלוג של ה-Nation Institute, המציע זרימה קבועה של מקורות חלופיים, חדשות ודעות מטום אנגלהרדט, עורך ותיק בהוצאה לאור, מייסד שותף של פרויקט האימפריה האמריקאית ומחבר של The End of Victory Culture, היסטוריה של ניצחון אמריקאי במלחמה הקרה, ושל רומן, The Last Days of Publishing.]
הרעיון שאפשר לפתור בעיות חברתיות ופוליטיות מהאוויר הוא, על פניו, מגוחך. התיעוד ההיסטורי מלא בחלומות מתים של פתרונות כוח אווירי לבעיות קרקעיות. אבל זה לא עוצר אף אחד.
רק אתמול, למשל, כחלק מהמבצע האמריקני החדש להשתלט - איכשהו - על המצב בבגדד מוכת מלחמת האזרחים, פתחו כוחות אמריקאים במתקפה על המיליציה המהדית של מוקתדה א-סאדר בשכונת העוני השיעית המאוכלסת בכבדות בבירה, סאדר. עִיר. כפי שכתב מאמר ב-Bloomberg News Service הכותרת שלו: "עיראק, כוחות ארה"ב פושטים על העיר סאדר כדי להרגיע את בגדאד". אהה. 'רוגע', כך נראה, היה אמור להיות מוטל לא רק על ידי כוחות קרקע אלא מהאוויר על ידי הסתערות מסוקים (אם כי אפילו התיאורים הטובים ביותר של המבצע מציעים מעט פרטים על מה שהמסוקים האלה עשו). אנחנו כן יודעים שהפשיטה המרגיעה הזו הצליחה להרוג שלושה אנשים, כולל אישה וילדה, לפצוע אחרים ולהרוס שלושה בתים. זה גם הותיר את ראש ממשלת עיראק הרבה פחות רגוע. פשוט ירי לתוך אזורים עירוניים בדרך זו צריך להיחשב בלתי נתפס ולא, כמו עכשיו, גישה לפתרון בעיות לאסון שהוא בגדד.
בלבנון, הנה המשמעות של הפצצות 'דיוק'. "בשבת, עבירה ישראלית המורכבת מיותר מ-250 תקיפות אוויריות הטילה 4,000 פצצות תוך שבע שעות"| מספר ההרוגים הכולל מהתקיפות מתקרב ל-1,000. שליש ממקרי המוות הללו הם מילדים מתחת לגיל 12״. אני לא יודע מי סופר את כל זה או אם נתונים כאלה מדויקים, אבל אין ספק שחלקים מלבנון הופכים לא יותר מהריסות; שכבישים ראשיים וגשרים שנהרסו, מל"טים אוויריים בלתי מאוישים ומטוסי F-16 מעליהם, שדות תעופה מושבתים וקו החוף חסום, האספקה לא מגיעה; שבתי חולים נמצאים על סף סגירה, ושאחוז מדהים מהמדינה של 3.8 מיליון בלבד הם כעת פליטים - בחו"ל, בסוריה, או פשוט בתנועה וחסרי בית בארצם. אזורים נוצריים בלבנון מופצצים כעת - לשם כך, ראו פוסט חי ומחריד של חואן קול - ומסע ההפצצות מתרחב, כאשר, למשל, אזורים מרכזיים יותר ויותר בביירות נפגעים. נראה שאפילו כמה טייסים ישראלים מתלבטים לגבי המטרות המוצעות. המסר הוא, אני מניח, מספיק מדויק, גם אם הפצצות והטילים אינם: שום מקום אינו בטוח; לא יהיה מקלט. בבגדד כמו בלבנון, זה, כך נראה, המקום שבו 'מסע הצלב' של בוש אכן השאיר את כולנו. זה מקום ללא רחמים או, מן הסתם, שמץ של רחמים. זה לא מקום לדיפלומטיה, ואפילו לא למילים (כל כך הרבה יותר מדויק ועם זאת מתסכל מפצצות). ה'מילים' של חיזבאללה הן, כמובן, הרקטות שלו הנוחתות ללא הבחנה ברחבי צפון ישראל.
והנשיא שלנו? כנראה שהוא לא מופתע מהכאוס המתפשט במזרח התיכון (ואולי במוקדם או במאוחר בעולמנו הרחב). לאחרונה, סטיב הולנד, כתב רויטרס, יצא לטיול אופניים יותר ממרץ עם בוש סביב בית הנופש שלו בקרופורד. ("רכיבה עוזרת לנקות את הראש שלי, עוזרת לי להתמודד עם הלחצים של העבודה", אמר בוש ספוג זיעה לאחר רכיבה של שעה ו-20 דקות שהעלה את הדופק שלו ל-177 פעימות לדקה בראש טיפוס אחד.') הולנד מדווחת שהסיבה לנסיעה הייתה תחושתו של הנשיא ש"החלטה של האו"ם על דרום לבנון הושלמה בעצם". ג'ורג' בוש, מסתבר, לא רוכב בשתיקה. הנה דוגמה לקריאות הרכיבה שלו על אופניים. תחשוב על זה כמו גם על מבחן רורשאך נשיאותי: "תקיפה אווירית!" הוא צעק כשהתחיל באחד משני טיפוסים גדולים, במעלה גבעת קליצ'י, שאליה הוא קרא על שם סלע הגיר הלבן שממנו היא נוצרת.'
דאהר ג'מייל, שסיקר בעבר את המלחמה האמריקנית בעיראק עבור Tomdispatch, נותן לנו תחושה איך נראה הנוף מדמשק (ולבנון) כרגע "מה זה אומר בעצם לצעוק "תקיפה אווירית!' המקבילה המזרח תיכונית לחדר צפוף. טום
הרס, מוות ואמצעים דרסטיים
מאת דאהר ג'מייל
דמשק, סוריה - 'אכפת לי מהעם שלי, מהמדינה שלי, ומהגנה עליהם מהתוקפנות הציונית', אמר לוחם חיזבאללה לאחר ששאלתי אותו מדוע הצטרף לקבוצה. מצאתי את עצמי במרכז העיר ביירות יושב במושב האחורי של המכונית שלו בחום הנוזלי של קיץ לבנוני. הזיעה התגלגלה על האף שלי וטפטפה על הפנקס שלי בזמן שרשמתי בזעם.
'הבית שלי בדהאיה מרוסק עכשיו', אמר בעוד זעזוע המוח של פצצות ישראליות שנחתו בשכונתו הסמוכה הדהדו על פני הבניינים סביבנו, 'הכל בחיי נהרס עכשיו, אז אני אלחם בהם. אני שאהיד [שהיד].'
הוא ביקש להישאר בעילום שם, ושאני מתייחס אליו רק בתור אחמד.
השמש המאוחרת של אחר הצהריים הייתה מאחוריו כשסיפר לי כמה חייו היו קשים. כשהיה בן אחת עשרה, הוא ואחיו הצעיר נלקחו מביתם על ידי חיילים ישראלים ונכלאו לשנתיים. שאלתי אותו מה קרה לו שם, אבל זה נושא שהוא לא ידון בו. אחד מאחיו נהרג מאוחר יותר על ידי חיילים ישראלים. לאחר שחרורו מכלא ישראלי בילה אחמד את שנות נערותו בדרום לבנון כאשר נקלע לאש צולבת בין לוחמי חיזבאללה וחיילים ישראלים ליד ביתו. הוא נורה שלוש פעמים. שנים רבות לפני כן נהרג אביו בהתקפה אווירית ישראלית על מחנה פליטים בדרום ביירות.
'עם מה נשארנו?' הוא שאל, בעוד זווית השמש מבעד לשמשה הקדמית הדגישה את דמעות עיניו, 'אני יודע שאני אמות להילחם בהם, ואז אלך לאלוהים שלי. אבל אלך אל אלוהי נלחם כמו אריה. לא ישחטו אותי כמו כבש'.
קבוצה לא מובנת באופן נרחב
ביציאה למסע הזה לסוריה, מעולם לא התכוונתי לנסוע ללבנון. כשהמטוס שלי המריא מסן פרנסיסקו, לבנון עדיין הייתה ארץ שלווה; אבל עד שהמטוס שלי נחת בדמשק, הכל השתנה. באותו יום, כך נודע לי בנחיתה, חיזבאללה לקח שני חיילים ישראלים בשבי והרג שמונה אחרים. בעוד שהתקשורת המרכזית תפסה זאת כעובדה שהפשיטה של חיזבאללה התרחשה בתוך ישראל, כלי תקשורת ערביים רבים טוענים שהישראלים אכן נכנסו ללבנון לפני שהותקפו. המיקום המדויק של ההתנגשות נותר שנוי במחלוקת.
עם זאת, ברורות יותר ההשפעות של המתקפה הישראלית שלאחר מכן על לבנון. מבחינה פיזית, לבנון הופצצה אם עדיין לא חזרה לתקופת האבן, אז לפחות עד לנקודה שבה חלק גדול מהמדינה נראה כעת כפי שנראה בתקופות הקשות ביותר של מלחמת האזרחים האכזרית שלה, שנמשכה מ-1975 עד 1990.
על פי נתונים סטטיסטיים שסיפקה ממשלת לבנון ב-24 ביולי, כבר נגרם נזק של יותר מ-2.1 מיליארד דולר לתשתית האזרחית של לבנון - כל שלושת שדות התעופה שלה וכל ארבעת נמלי הים שלה הופצצו עד אז, ובשבועות לעקוב אחריו היה רק כדי להחמיר.
לפי הערכות שהולכות ומתיישנות במהירות ככל שמסע ההפצצות האכזרי נמשך, כבר נגרם נזק של כמעט מיליארד דולר למגורים ועסקים אזרחיים, עם יותר מ-1 תחנות דלק כמו גם מחסני דלק שהופצצו והכבישים המהירים שלאורכם אספקת דלק. יתרחש פגום קשות. עשרות מפעלים, בשווי של למעלה מ-22 מיליון דולר, נפגעו או נהרסו גם הם.
אמבולנסים של הצלב האדום, מרכזי חירום ממשלתיים, כוחות ותצפיתניות של האו"ם לשמירת השלום, כלי תקשורת ומגדלי טלפונים ניידים הופצצו כולם, כל אחד מהם מהווה הפרה של החוק הבינלאומי. מסגדים וכנסיות נפגעו; נעשה שימוש בנשק בלתי חוקי כגון פצצות מצרר וזרחן לבן; וככל שניתן לומר בשלב מוקדם זה, למעלה מ-90% מהקורבנות שנהרגו היו אזרחים.
נכון לכתיבת שורות אלה, ממשלת לבנון כבר הכריזה על לפחות 900 מקרי מוות, ומספר זה הוא כעת בוודאי מעל 1,000. לפחות 60 ישראלים נהרגו גם מהתקפות רקטות של חיזבאללה על ישראל ומקרבות עזים בתוך לבנון.
טום אנגלארדט כתב לאחרונה,
"ככל שהמלחמות האוויריות מתפתחות, זו בלבנון עשויה להיראות מכוונת באופן מדהים נגד התשתית האזרחית ונגד החברה; עם זאת, בכך היא מבחינה היסטורית הכל מלבד ייחודית. אפשר אפילו לומר שמלחמה מהאוויר, מאז שהושקה לראשונה במושבות אירופה בתחילת המאה הקודמת, תמיד מכוונת בעיקרה נגד אזרחים. כמו במלחמת העולם השנייה, הכוח האווירי - ללא קשר למטרותיה המוצהרות - מתגלה כמעט תמיד כגרוע ביותר עבור אזרחים, ובסופו של דבר, מכוון כלפי החברה עצמה. בדרך זו, הנזק שלו הוא הכל מלבד 'בטחונות', אף פעם לא באמת 'ניתוחי', ולעולם לא בהשפעתו הכוללת 'מדויק'. גם כשזה לא מתחיל כך, התסכול מכך שלא עובד כמתוכנן, של אי שבירת ה'רצון', מוביל תמיד, כמו אצל הישראלים, לגרסאות רחבות יותר ויותר של אותו הדבר, שאם נותנים להם המשך למסקנה ההגיונית שלהם, יפיל לא את רצון החברה, אלא את החברה עצמה.'
ממשלת ישראל הצהירה בתחילה כי מטרת המערכה האווירית המאסיבית שלהם, המיועדת ישירות לתשתית החברה הלבנונית וכלכלתה, היא בעיקרה פסיכולוגית - נועדה להגביר את הלחץ העממי נגד חיזבאללה; אבל, כפי שניתן היה לחזות בקלות, בדיוק ההפך התרחש.
"מעולם לא תמכתי בחיזבאללה", אמר לי סטודנט צעיר באוניברסיטה האמריקאית בביירות זמן קצר לאחר שהגעתי לעיר הבירה. 'אבל עכשיו הם מגנים עלינו נגד ישראל'. השקפתו על חיזבאללה הופכת במהרה לנורמה עבור מאות אלפי לבנונים שלא היו סימפטיים בעבר, כאשר פצצות וטילים ישראלים מתוצרת אמריקאית ממשיכים לרדת על המדינה.
במהלך שהותי בלבנון נסעתי לקנא. בדרך לשם עברתי על פני כפר קטן אחד אחרי השני, כולם דומים לעיירות רפאים מופצצות. גושי בניינים זרעו את הכבישים, שהמכונית שלנו נאלצה לנהל משא ומתן זהיר. סלע אבקתי מבתים מרוסקים כאילו מכסה הכל כמו סרט דק. איש לא הסתובב ברחובות השוממים, אפילו באמצע היום. המעטים שנותרו, בעיקר קשישים וילדים, הסתתרו במרתפים. במשך פרקים שלמים נראו רק חתולים וכלבים משוטטים מדי פעם, יחד עם להקת עיזים שרועה הרועה שלהן נמלט מזמן.
הכפרים נראו כמו עיירות רפאים כאשר החבטות הבלתי סדירות של פיצוצי הפצצות נמשכו מרחוק. שאגת מטוסי ה-F-16 הישראלים היו תזכורת מתמדת לכך ששום מקום בדרום הארץ הזה לא בטוח. אחרי שראיתי את רמת ההרס הזו, הקריעה המילולית של חברה, היה לי ברור שכל כך הרבה אנשים נוספים תומכים בחיזבאללה.
היכנסו לנסראללה
כדי להבין את ההתרחשויות בלבנון, אתה צריך להתחיל עם עובדה לא נוחה. חיזבאללה, הידוע ברוב חלקי המערב כ'ארגון טרור', נתפס כל דבר מלבד בלבנון. ברור שזה היה נכון לגבי רוב השיעים, במיוחד בדרום לבנון, לפני שהחל סבב המלחמה הזה. כעת, אפילו רבים באוכלוסייה הנוצרית השמרנית בחלקים של צפון לבנון ומערב ביירות הגיעו להעריך את מנהיגה, השייח חסן נסראללה. עם מושבים בפרלמנט הלבנוני, חיזבאללה נתפס כקבוצה פוליטית לגיטימית.
חיזבאללה נוצר לראשונה כתוצאה מהפלישה והכיבוש הישראלי ללבנון, שהחלה ב-6 ביוני 1982. הקבוצה שואבת את רוב תמיכתה העממית מדרום ביירות ומדרום לבנון, שם מתגוררת רוב האוכלוסייה השיעית במדינה. מדוכאים, מרוששים, ובמידה רבה התעלמו מהממשלה בביירות שבה היה להם ייצוג לקוי, השיעים היו מוכנים למנהיג שיבטיח להם עתיד טוב יותר.
הקבוצה נוסדה רשמית ב-16 בפברואר 1985 כאשר שייח איברהים אל-אמין הכריז על המניפסט שלה. חסן נסראללה יעלה לשלטון רק לאחר שהצבא הישראלי התנקש בחייו של אל-אמין. מנהיג כריזמטי, הוא חיזק מיד את בסיסו והרחיב את שורות חיזבאללה בכך שפעל כדי לספק את הצרכים החיוניים ביותר של חסידיו. חיזבאללה החל במהרה לספק את תשתית השירות החברתי הבסיסי באזורים השיעים המוזנחים של דרום ביירות ודרום לבנון - בתי חולים, בתי ספר, פרויקטים של בנייה, תוכניות רווחה, ומעל לכל, מיליציה מאומנת היטב וממושמעת מאוד להגנה.
לאחר שנים של מלחמת גרילה אכזרית נגד הצבא הישראלי, שכבש חלק מדרום לבנון, הצליח חיזבאללה לעשות את מה שלא ממשלת לבנון, וגם צבאם האין-אפוטנטי לא יכלו לעשות. לוחמיה שחקו את הצבא הישראלי ולבסוף אילצו אותו לצאת מהארץ בשנת 2000. זה, באופן לא מפתיע, הקנה לו פופולריות רבה עוד יותר.
בעוד שהשנים הבאות הביאו לה גם ייצוג וכבוד פוליטי משמעותי יותר, האוכלוסייה הדרוזית והנוצרית, המשיכו להתרחק מהקבוצה או להתנגד לה.
כעת, התגובה הישראלית חסרת הפרופורציות להחריד למעצרם של שניים מחייליה ולהרג אחרים באמצע יולי שינתה אפילו זאת. במובן מסוים, הישראלים משיגים את הבלתי נתפס עד כה - מאחדים את מוקדי הכוח העוינים אחרת של המדינה מאחורי חיזבאללה. בשבוע שעבר החלו הישראלים להפציץ לראשונה גשרים מרכזיים בחלק הנוצרי של המדינה - הצהרה ברורה שאין לחסוך מתשומת לבם של לבנוני. רוב ההנהגה הדרוזית והנוצרית גינו עד כה את התגובה הישראלית. רבים אף הרחיקו לכת והצהירו כי הם מאמינים שחיזבאללה פועל להגנת ריבונות המדינה.
לפיכך, לתגובה הישראלית יש תפקיד עצום בחיזוק ידו החזקה ממילא של חסן נסראללה.
הנוף מדמשק
חיזבאללה נהנה מתמיכה עממית ופוליטית מסיבית בסוריה. בכל מקום בעיר העתיקה של דמשק תלויים הדגלים הצהובים והירוקים של הקבוצה מחלונות ראווה, מתנופפים ברוח מאנטנות טלוויזיה ומתנוססים מאנטנות הרדיו של מכוניות. דיוקנאות ותמונות של נסראללה מודבקות לחלונות האחוריים של מרצדס וב.מ.וו. מחזיקי מפתחות של פניו המזוקנות והמחייכות, יחד עם חולצות טי אייקוניות שבהן הוא מתואר בין דגל סוריה לזה של חיזבאללה נמכרים כעת כמו לחמניות חמות.
"אנחנו יודעים שהאמריקאים מנסים לרסק את הכבוד שלנו", אמר לי אדם בשם פאז בעיר החוף בסוריה לטקיה. בתוך בית קפה ממוזג בסגנון אירופאי, בעודו לוגם אספרסו, איש העסקים עשה את מה שכל כך הרבה סורים עושים בימינו "הוא השתמש ב"אמריקה" ו"ישראל" לסירוגין.
ראש איגוד המהנדסים הסורי, חסן מג'יד, היה לא פחות כנה כשישבנו במשרדו המפואר במרכז דמשק. "לחיזבאללה יש את הכבוד הגדול ביותר שלנו עכשיו", אמר בשקט.
מאות אלפי פליטים לבנונים הציפו את הבירה. אתה יכול לראות אותם מאכלסים בתי ספר ומצטופפים במשרדים שונים של חברת Middle East Airlines, חברת התעופה של לבנון. תמיד ניתן למצוא אותם במקלטים של הסהר האדום הסורי בתקווה לרכוש לינה, מזון או סיוע אחר. התמיכה שהם מקבלים כאן היא מהסוג הרבה יותר טוב ממה שעומד לרשותם של עשרות אלפי פליטי פנים שברחו לא רחוק יותר מביירות, שם הם ישנים בעפר בפארקים העירוניים או, אם יתמזל מזלם, על מחצלות קצף דקות. בבתי ספר ריקים עדיין; אך הדיווחים שלהם על סבל ואובדן הם לא פחות קורעי לב. הסיפורים הללו זורמים מדי יום ברחבי סוריה, משודרים למרחקים בטלוויזיה הממלכתית.
במטה הסהר האדום הסורי עדיין ניתן לראות שלט של הצלב האדום המודה להם על מאמציהם לסייע לנפגעי הוריקן קתרינה. כששאלתי על כך, אחד המתנדבים אמר לי שסוריה תרמה ציוד רפואי כדי לסייע לתושבי ניו אורלינס הנואשים.
זקן בשם חסן חמדאן הגיע זה עתה מדרום לבנון ומחכה למתנדבים שימצאו לו מקום לישון. הוא תופס את רוח הרגע כאשר הוא לוקח את השאלות הפתוחות הראשונות שלי כהזדמנות לפרוק את זעמו.
במובן מסוים, זה אף פעם לא מרגיש כאילו הוא מדבר איתי בכלל. כשהוא מתחיל, הוא קם מיד. קולו עולה מיד אל טווח הצעקות והוא ממש צועק, 'הישראלים תוקפים והורגים כל מה שזז!' אני לוקח צעד לא מרצוני, מפחד שהוא כל כך כועס שהוא עלול לתקוף אותי. ״זה הרס מוחלט! הם פשוט גרסו את העיר שלנו!' לרגע הוא נרגע מעט ומסביר שהוא בדיוק עזב את הכפר שלו ליד העיר בינת ג'באיל שבדרום לבנון. מיד קולו עולה והוא שוב יוצא לדרך: 'כולם עכשיו עם חיזבאללה! אפילו ישו עם חיזבאללה! אינשאאללה [ברוך השם], חיזבאללה ירסק את הישראלים ויבעט אותם מלבנון אחת ולתמיד!'
ראיתי קריאות דומות משודרות בטלוויזיה הממלכתית הסורית כשאנשים מתגודדים כדי לצפות במסעדות פלאפל מיוזעות, ובאופן אוטומטי דחיתי את זה בתור כל כך הרבה תעמולה ממלכתית. אבל כאן ה'תעמולה' הזו חיה וקולנית להפליא, בלי מסך באופק.
למעשה, זה כבר לא משנה מה מישהו אומר או עושה. לפעמים אתה יכול להרגיש משיכת גאות באירועים - במקרה זה, אחד חזק זורם אך לכיוון חזק יחיד. כאשר גנרל ישראלי אחד כיוון לאחרונה כמה דוקרנים מחודדים לסוריה על תמיכה בחיזבאללה, והנשיא בשאר אסד הכניס מיד את הצבא הסורי לכוננות גבוהה, התמיכה העממית בחיזבאללה, שהתגברה עוד יותר, רק גדלה בהתאם. כבר לא קשה לדמיין אזור שלם בו הצעקות עשויות להגיע לדציבלים בלתי נתפסים בעבר ואף אחד לא יקשיב.
צעדים קיצוניים
לאחר ביקור בבית חולים בביירות, שם ראיתי עשרות ילדים, נשים וקשישים פצועים נורא, עורם שרוף, לעתים קרובות מהלהבות של בתיהם ההרוסים שלהם, גופותיהם נגרסו, אולי על ידי פצצות המצרר שהישראלים דיווחו עליהם. , יצאתי החוצה ובכיתי.
זמן קצר לאחר מכן, נפגשתי שוב עם אחמד ותיארתי בקצרה את החוויה בעודי, שוב, דמעתי. 'זה מה שראיתי כל חיי,' הוא ענה, בוהה בעיניי. 'שום דבר מלבד כאב וסבל'.
עכשיו, זה גם מה שכל כך הרבה לבנונים, מוגנים בשנים האחרונות של שיקום מחוויות חיים כמו זו של אחמד, רואים ממקור ראשון, וזו הסיבה שחיזבאללה נתפס על ידי כמעט כל הלבנונים כתנועת התנגדות לגיטימית, לא 'ארגון טרור'. .' זה מה שהישראלים בעצם עשו ללבנונים, מלבד פירוק החברה שלהם והפיכתם לפליטים בארצם.
כשאתה בסוריה או, אני חושד, ברוב מדינות ערב כיום, ומוציא את המילים 'ארגון טרור', לא עולה בדעתם אפילו שחיזבאללה עשוי להיות נושא השיחה. הם לוקחים כמובן מאליו שאתה מתכוון לישראל או לארה"ב.
בעוד הטייסים הישראלים ממשיכים להטיל פצצות מונחות אמריקאיות ממטוסי F-16 וחיזבאללה משגר מטחי רקטות עמוק יותר ויותר לתוך ישראל, ההקצנה של שתי האוכלוסיות - ושל האזור - רק מתעצמת על רקע ההרס המתפשט.
כאשר המלחמה הזו תסתיים סוף סוף, ההרס החברתי, הכלכלי והסביבתי יהיה ללא ספק מדהים - הוא כבר קיים - כמו גם ארוך טווח; אבל הוא יחוויר בהשוואה לנזק הפסיכולוגי שכבר נגרם. במקום לזרוע זרעים של שלום עתידי, ברור עד כאב למתבונן שזרעים של שפיכות דמים נצחית, טינה והתנגדות נובטים כעת בין ההריסות.
מנהיגים ערבים ממשיכים לזכות בבוז של אוכלוסיותיהם על כך שלא השקיעו הכל בעצירת המערכה הישראלית נגד לבנון. בינתיים, חיזבאללה נראה מחויב לעשות זאת עד הסוף - ועל סמך מה שראיתי בימי בלבנון, ה"סוף" של ההרס ההדדי נראה כל מה שנותר בראשם של המעורבים. הישראלים, שהעריכו יתר על המידה את טכנולוגיית המלחמה ובמיוחד את הכוח האווירי (כפי שעשו רבים כל כך לפניהם), החלו את המערכה שלהם נגד לבנון על ידי שימוש בפצצות ובטילים אמיתיים לחלוטין כדי להשיג מטרות פסיכולוגיות בעיקרן - השפלת חיזבאללה בעיני האוכלוסייה הלבנונית. כפי שמתברר, הם אכן שינו את הפסיכולוגיה של לבנון - ואולי של האזור. רק לא בדרכים שהם אי פעם דמיינו.
כפי שאמר לי טאראד חמאדה, שר העבודה הלבנוני והנציג הרשמי של חיזבאללה בביירות לאחרונה, 'אולי אנחנו לא חזקים כמו הצבא הישראלי אבל נילחם עד שנמות'.
דאהר ג'מייל הוא עיתונאי עצמאי מאנקורג', אלסקה שבילה שמונה חודשים בדיווח מעיראק הכבושה. הוא מדווח באופן קבוע עבור Inter Press Service, ותורם ל-Independent, ל-Sunday Herald ואסיה טיימס וכן ל- Tomdispatch.com. הוא מנהל אתר בכתובת: www.dahrjamailiraq.com/ dahrjamailiraq.com.
זכויות יוצרים 2006 Dahr Jamail
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו