חדשות רעות נוספות צצו מישראל בשבועות האחרונים. ואכן, חדשות טובות קשורות רק לעתים רחוקות לישראל ולכיבוש הצבאי שלה ולאפליה ממוסדת והתעללות בפלסטינים.
אבל כעת נראה שגם אותם ארגונים בינלאומיים שתומכים לעתים קרובות בלוחמנות של ישראל מצטרפים לקונצנזוס כי תל אביב נמצאת במסלול מסוכן בלתי הפיך.
מומחי משפט בינלאומי מעטים יגנו על בניית ההתנחלויות הנלהבת של ישראל על אדמה פלסטינית כבושה.
עם זאת, מעצמות המערב, בראשות ארצות הברית, הפעילו לחץ מועט על ישראל להפסיק את פעילותה הבלתי חוקית.
למעשה, ללא מימון ארה"ב ואירופה זה היה כמעט בלתי אפשרי עבור ישראל לבנות התנחלויות ולהעביר למעלה מחצי מיליון ישראלים לאורך השנים לחיות על אדמה פלסטינית גנובה, תוך הפרה של חוקים בינלאומיים רבים, כולל אמנת ג'נבה הרביעית.
גרוע מכך, הסחר עם אירופה ומדינות אחרות החזיק את ההתנחלויות הלא חוקיות הללו, ואיפשר להן לפרוח על חשבון הפלסטינים שסבלו ממסעות טיהור אתניים מאסיביים מאז 1967.
אבל סוף סוף דיפלומטים של האיחוד האירופי במזרח ירושלים ובגדה המערבית מדברים במונחים חד משמעיים.
בדו"ח שפורסם בסוף החודש שעבר, הכריזו הדיפלומטים כי "בניית ההתנחלויות נותרה האיום היחיד הגדול על פתרון שתי המדינות. היא שיטתית, מכוונת ופרובוקטיבית".
הדו"ח קרא למדינות האיחוד האירופי "לא לתמוך ב... מחקר, חינוך ושיתוף פעולה טכנולוגי" עם התנחלויות ו"להרתיע" השקעות בחברות ישראליות הפועלות בשטחים הכבושים.
ככל הנראה, הדוח אינו מחייב. וגם אם ישקלו המלצות כאלה, ישראל וידידיה והלוביסטים של האיחוד האירופי צפויים למצוא פרצות שישללו מהות ומרץ מכל פעולה של האיחוד האירופי.
ללא פעילות חברה אזרחית המתמקדת בהגברת החום בממשלות אירופה, במיוחד תומכים מושבעים של ישראל כמו ממשלת בריטניה, סביר להניח שהעסקים עם ישראל יימשכו כרגיל.
לא רק שישראל מזלזלת בחוק הבינלאומי, אלא שהשומרים כביכול של המשפט הבינלאומי הם אלו שמעצימים את ישראל בביצוע מעשיה הבלתי חוקיים, מבטלים את כוחם ופושטים את הרגל של פלסטינים.
בינואר האחרון נאמר בדו"ח של אוקספם כי הכלכלה הפלסטינית, שנמצאת כעת באי-סדר מוחלט, עלולה לייצר הכנסה נחוצה בדחיפות - 1.5 מיליארד דולר ליתר דיוק - אם ישראל תקל על מגבלותיה בבקעת הירדן בלבד.
אך ללא גישה מתאימה לאדמותיהם ולמקורות מים, הפלסטינים בעמק ממשיכים להיאבק בזמן שהמתנחלים משגשגים.
למרות שידוע כי ממשלת ארה"ב עשתה כל שביכולתה כדי להגן על ישראל בכל מחיר ולהבטיח את עליונותה ואת היתרון הצבאי של ישראל על כל שכנותיה, האיחוד האירופי רכש בטעות מוניטין מאוזן יותר. שום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת.
בדו"ח האחרון, ארגון הזכויות הפלסטיני אל-חק הדגיש כי המסחר בתוצרת שגדלה בהתנחלויות "תרם באופן ישיר לצמיחתן ולכדאיותן של ההתנחלויות על ידי מתן מקור הכנסה חיוני המאפשר להן לשגשג".
הערך המדווח של סך הסחר של האיחוד האירופי עם התנחלויות ישראליות בלתי חוקיות מסתכם בכ-300 מיליון דולר בשנה. זה אולי נראה קטן בהשוואה לסחר הכולל של 39 מיליארד דולר בין האיחוד האירופי לישראל שדווח ב-2011, למשל, אבל זה אומר ש"לאיחוד האירופי יש מקום למינוף בהתחשב בכך שהוא שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל, והוא מקבל כ-20 אחוז מסך היצוא הישראלי", כפי שציינה דליה חתוקה שכתבה עבור אל-מוניטור.
העובדה היא שאירופה לוקחת בסופו של דבר חלק בהכנעת הפלסטינים על ידי מימון הכיבוש הבלתי חוקי של ישראל ואוכלוסיית המתנחלים הגדלה מאסיבית שלה. ושום כמות של "המלצות" דיפלומטיות או דיבור חדשותי לא יכולה לשנות את העובדה הזו.
אבל אי אפשר להתייחס לגידול בהתנחלויות בחלל ריק. אין טעם לדבר על החרמת התנחלויות תוך תמיכה בגורמים המרכזיים שהורו או הטילו סנקציות על ההתנחלויות הבלתי חוקיות מלכתחילה.
לכן ההבחנה בין מוצרים המיוצרים בישראל לבין אלה המיוצרים בהתנחלויות היא אבסורדית במקרה הטוב.
המתנחלים אינם מאחזים אוטונומיים המקיימים את עצמם. הם נחשבים לחלק בלתי נפרד ממה שמכונה ישראל ממש.
בעיני ממשלת ישראל אין הבחנה קטנה בין מתנחלים ממעלה אדומים או תושבי תל אביב.
יגאל פלמור ממשרד החוץ הישראלי הגיב לדו"ח האיחוד האירופי במונחים קמלים.
"המשימה של דיפלומט היא לבנות גשרים ולקרב אנשים, לא לטפח עימות. ברור שהקונסולים של האיחוד האירופי נכשלו במשימתם", אמר.
שום דבר אינו אקראי בתכנון הישראלי. כפי שכבר קורה בחלקים שונים של השטחים הכבושים, הפלסטינים הופכים לנוכחות לא רצויה על אדמתם.
ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט לפתח התנחלויות נוספות באזור המכונה E1, שאמור לנתק את מזרח ירושלים משאר חלקי הגדה.
לא סביר שתהיה תפנית לאחור מתכניות הבנייה, הכוללות בניית 3,000 בתי מתנחלים במסדרון הקרקע ליד ירושלים.
ישראל לא מרפה ונראה שאין לה שום התחשבות בחוק הבינלאומי. היא מחוזקת במעשיה בחולשת שכניה, בגיבוי הבלתי מפריע של חבריה ובחוסר האומץ של מבקריה, שלעתים קרובות מדי נקלעים להתחבטויות אינטלקטואליות על גבולות השפה ודרכים נכונות למסגר את השיח.
שום דבר מהמריבות האלה לא מדאיג את ישראל, שרק זוכה בזמן כדי להשיג את הגרסה המכוערת להחריד שלה לאפרטהייד.
למי שעדיין מרגיש לא רגוע עם המונח הפרובוקטיבי הזה, שקול את היוזמה האחרונה של משרד התחבורה הישראלי. הוא ייעד את קו אוטובוס מס' 210, המעביר עובדים פלסטינים זולים לגדה וממנה, להיות "פלסטיני בלבד".
כמובן שזו לא מדיניות מבודדת אלא המשך של רקורד נוראי.
חדשות רעות מישראל צפויות להימשך.
כמעט בכל יום יש התפתחות מטרידה חדשה בשיטות הישראליות נגד פלסטינים.
לעתים קרובות מדי זה רק נתקל בביקורת בינלאומית קלושה ללא כל פעולה מהותית.
ארגוני החברה האזרחית וקבוצות חייבות לומר לממשלות שלהם שדי.
בעוד שישראל צריכה להיות אחראית להתנהגותה שלה, האיחוד האירופי ומדינות אחרות לא צריכות לממן את הכיבוש תוך גנאי ההתנחלויות. אי אפשר לסבול עוד את הצביעות הזו.
רמזי בארוד (www.ramzybaroud.net) הוא בעל טור בסינדיקציה בינלאומית ועורך של PalestineChronicle.com. ספרו האחרון הוא: אבי היה לוחם חופש: הסיפור הבלתי סופר של עזה (פלוטו עיתונות).
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו