הדיון על גזענות ישראלית מוסדית נגד האוכלוסייה הערבית הפלסטינית שלה כמעט נפסק בעקבות הגמר הסכמה של חוק מדינת הלאום המפלה ביולי 2018. ואכן, התוספת האחרונה לחוק היסוד של ישראל היא בסך הכל התחלה של אג'נדה חדשה של ממשלת ישראל, שנועדה לדחוק עוד יותר לשוליים מעל חמישית מאוכלוסיית ישראל.
ביום רביעי, 28 באוקטובר, העלו שמונה עשר חברי הפרלמנט הישראלי (הכנסת) עוד תכסיס לתקוף אזרחים ערבים ישראלים. הֵם מוּצָע הצעת חוק שתשלול אזרחות ישראלית לכל אסיר ערבי פלסטיני בישראל המקבל, במישרין או בעקיפין, כל סיוע כספי מהרשות הפלסטינית.
ראוי לציין שחברי כנסת אלו מייצגים לא רק את מפלגות הימין, הימין הקיצוני והדתיות, אלא גם את מפלגת ה'מרכז' כחול לבן (כחול לבן). כלומר, הצעת החוק כבר זוכה לתמיכת הרוב הפרלמנטרי בישראל.
אבל האם באמת מדובר בסיוע כספי לאסירים? במיוחד מכיוון שהרשות הפלסטינית כמעט פושטת רגל, ותרומתה הכספית למשפחות האסירים הפלסטינים, אפילו בתוך השטחים הכבושים - הגדה המערבית, מזרח ירושלים ועזה - היא סמלית?
הנה הקשר חלופי. ביום חמישי, 29 באוקטובר, העיתון הישראלי, "הארץ", גילה כי ממשלת ישראל של ראש ממשלת הימין, בנימין נתניהו, מתכננת להרחיב את תחום השיפוט של העיירה היהודית חריש בצפון ישראל ב-50 אחוז. המטרה היא למנוע מהפלסטינים להפוך לרוב באזור זה.
תוכנית המגירה גובשה על ידי משרד השיכון הישראלי כתגובה מהירה למסמך פנימי, הקובע כי עד שנת 2050 יהוו הערבים הפלסטינים 51 אחוז מאוכלוסיית האזור המונה 700,000 תושבים.
אלו הן רק שתי דוגמאות לפעולות שנעשו לאחרונה תוך יומיים, עדות מרשיעה לכך שאכן, חוק מדינת הלאום היה עצם ההקדמה של תקופה ארוכה של גזענות ממסדית, שבסופו של דבר מטרתה לזכות במשפט חד-צדדי. מלחמה דמוגרפית שהושקה על ידי ישראל נגד העם הפלסטיני לפני שנים רבות.
מכיוון שטיהור אתני מוחלט - שישראל נהגה במהלך ואחרי מלחמות 1948 ו-1967 - אינו אופציה, לפחות לא כרגע, ישראל מוצאת דרכים אחרות להבטיח רוב יהודי בישראל עצמה, בירושלים, בשטח C בתוך הגדה המערבית הכבושה, ובהמשך, בכל מקום אחר בפלסטין.
היסטוריון דיסידנט ישראלי, פרופסור אילן פפה, מתייחס לזה כ'רצח עם מצטבר'. הטיהור האתני האיטי הזה כולל את הרחבת ההתנחלויות היהודיות הבלתי חוקיות במזרח ירושלים הכבושה ובגדה המערבית, ואת ההצעה המוצעת סיפוח של כמעט שליש מהשטחים הכבושים.
רצועת עזה הנצורה היא סיפור אחר. ניצחון במלחמה דמוגרפית באזור צפוף אך קטן של שני מיליון תושבים החיים בטווח של 365 קמ"ר, מעולם לא היה אפשרי. מה שנקרא 'היערכות מחדשיציאה מעזה על ידי ראש ממשלת ישראל המנוח, אריאל שרון, בשנת 2005 הייתה החלטה אסטרטגית, שמטרתה לצמצם את אבדותיה של ישראל בעזה לטובת זירוז תהליך הקולוניזציה בגדה המערבית ובמדבר הנגב. ואכן, רוב המתיישבים היהודים הבלתי חוקיים של עזה הועברו בסופו של דבר לאזורים השנויים במחלוקת דמוגרפית אלה.
אבל איך ישראל תתמודד עם האוכלוסייה הערבית הפלסטינית שלה, המהווה כיום מיעוט דמוגרפי לא מבוטל וגוש פוליטי רב השפעה, לעתים קרובות מאוחד?
בבחירות הכלליות בישראל במרץ 2020, מפלגות פוליטיות ערביות פלסטיניות מאוחדות התמודדו תחת קבוצת הגג, הרשימה המשותפת, הושג הצלחתם האלקטורלית הגדולה ביותר עד כה, כאשר הם התגלו כמפלגה הפוליטית השלישית בגודלה בישראל. הצלחה זו צלצלה בפעמוני אזעקה בקרב האליטות היהודיות השלטוניות בישראל, והובילה ל- התהוות של 'ממשלת האחדות' הנוכחית של ישראל. שתי המפלגות הפוליטיות הגדולות בישראל, הליכוד וכחול לבן, הבהירו כי אף מפלגה ערבית לא תיכלל בשום קואליציה ממשלתית.
מחוז בחירה ערבי פוליטי חזק מייצג תרחיש בלהות עבור מתכנני הממשלה בישראל, אובססיביים לדמוגרפיה ולדחיקה לשוליים של ערביי פלסטינים בכל זירה אפשרית. מכאן שעצם הנציגים של הקהילה הערבית הפלסטינית בישראל הופכים ליעד לדיכוי פוליטי.
בדו"ח שפורסם בספטמבר 2019, ארגון הזכויות, אמנסטי אינטרנשיונל, גילה כי "חברי כנסת פלסטינים בישראל מתמודדים יותר ויותר עם התקפות מפלות".
"למרות היותם נבחרים דמוקרטית כמו עמיתיהם הישראלים היהודים, חברי כנסת פלסטינים הם יעד לאפליה שורשית ולהגבלות מיותרות הפוגעות ביכולתם לדבר בהגנה על זכויות העם הפלסטיני", קבע אמנסטי.
גילויים אלה הועברו על ידי אמנסטי ממש לפני הבחירות ב-27 בספטמבר. הכוונה לפלסטינים אזרחי ישראל מזכירה התנכלות ומיקוד דומה של פקידים ומפלגות פלסטיניות בשטחים הכבושים, במיוחד לפני בחירות מקומיות או כלליות. כלומר, ישראל רואה את האוכלוסייה הערבית הפלסטינית שלה דרך אותה פריזמה שבה היא רואה את הפלסטינים הכבושים הצבאית שלה.
מאז הקמתה על חורבותיה של פלסטין ההיסטורית, ועד 1979, שלטה ישראל באוכלוסייתה הפלסטינית באמצעות תקנות הביטחון (חירום).. מערכת המשפט השרירותית הטילה הגבלות רבות על אותם פלסטינים שהורשו להישאר בישראל בעקבות הנכבה של 1948, או הטיהור האתני של פלסטין.
אולם בפועל הוסר כלל החירום בשם בלבד. הוא בסך הכל הוגדר מחדש, והוחלף - על פי קבוצת זכויות עדאלה שבסיסה בישראל - בלמעלה מ-65 חוקים שבאופן ישיר יעד המיעוט הערבי הפלסטיני בישראל. חוק הלאום, השולל את מעמדם החוקי של המיעוט הערבי בישראל, לפיכך, הגנה על פי המשפט הבינלאומי, מדגיש עוד יותר את המלחמה הבלתי פוסקת של ישראל במיעוט הערבי שלה.
יתרה מכך, "ההגדרה של ישראל כ'מדינת היהודים' או 'מדינת העם היהודי' הופכת את אי השוויון למציאות מעשית, פוליטית ואידיאולוגית עבור אזרחי ישראל הפלסטינים", לפי עדאלה.
הגזענות הישראלית אינה אקראית ואי אפשר לסווג אותה כעוד הפרת זכויות אדם. זוהי הליבה של תוכנית מתוחכמת שמטרתה דחיקה פוליטית לשוליים וחנק כלכלי של המיעוט הערבי הפלסטיני בישראל במסגרת חוקתית, לפיכך 'חוקית'.
מבלי להעריך במלואה את המטרה הסופית של האסטרטגיה הישראלית הזו, לפלסטינים ולבעלי בריתם לא תהיה הזדמנות להילחם בה כראוי, כפי שהם בהחלט צריכים.
– רמזי בארוד הוא עיתונאי ועורך The Palestine Chronicle. הוא מחברם של חמישה ספרים. האחרון שלו הוא "השלשלאות האלה יישברו: סיפורים פלסטינים של מאבק והתרסה בבתי הכלא הישראליים" (Clarity Press). ד"ר בארוד הוא עמית מחקר בכיר שאינו תושב במרכז לאסלאם ועניינים גלובליים (CIGA) וגם במרכז האפרו-המזרח התיכון (AMEC). האתר שלו הוא www.ramzybaroud.net
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו