בסרט ה-BBC המדהים של פיטר ווטקינס, משחק המלחמה /, שחזה את ההשלכות של מתקפה על לונדון עם פצצה גרעינית של מגה-טון אחד, אומר המספר: "כמעט על כל הנושא של נשק תרמו-גרעיני, יש כיום כמעט דממה מוחלטת בעיתונות, בפרסומים הרשמיים ובטלוויזיה. האם יש תקווה למצוא בשקט הזה?"
האמת של אמירה זו הייתה שווה לאירוניה שלה. ב-24 בנובמבר 1965, ה-BBC אסר משחק המלחמה / כ"מחריד מדי עבור המדיום של השידור". זה היה שקר. הסיבה האמיתית פורטה על ידי יו"ר מועצת הנגידים של ה-BBC, לורד נורמנברוק, במכתב סודי למזכיר הקבינט, סר בורק טרנד.
"[משחק המלחמה] אינו מתוכנן כתעמולה", כתב, "הוא נועד כהצהרה עובדתית גרידא ומבוסס על מחקר מדוקדק של חומר רשמי... אבל להצגה של הסרט בטלוויזיה עשויה להיות השפעה משמעותית על הציבור עמדות כלפי מדיניות ההרתעה הגרעינית". בעקבות הקרנה בה השתתפו בכירים בווייטהול, הסרט נאסר משום שהוא אמר אמת בלתי נסבלת. 1985 שנה לאחר מכן, מנכ"ל ה-BBC דאז, סר איאן טרטואן, חידש את האיסור ואמר כי הוא חושש מהשפעת הסרט על אנשים בעלי "אינטליגנציה נפשית מוגבלת". עבודתו המבריקה של ווטקינס הוצגה בסופו של דבר ב-XNUMX לקהל מיעוט בשעות הלילה המאוחרות. הוא הוצג על ידי לודוביק קנדי שחזר על השקר הרשמי.
מה קרה ל משחק המלחמה / הוא תפקידו של השידור הממלכתי כאבן יסוד באליטה השלטת בבריטניה. עם ערכי ההפקה הבולטים שלו, לרוב דרמה פופולרית משובחת, היסטוריה טבעית וסיקור ספורטיבי, ה-BBC נהנה ממשיכה רחבה ולפי המנהלים והמוטבים שלו, "אמון". "אמון" זה עשוי בהחלט לחול על שעון אביב וסר דיוויד אטנבורו, אבל אין לזה בסיס מופגן בחלק גדול מהחדשות ובמה שנקרא אקטואליה שמתיימרים להגיב בעולם, במיוחד בתחבולות הכוח המשתוללות. ישנם חריגים בודדים מכובדים, אך צפו כיצד אלו מאולף ככל שהם נשארים זמן רב יותר במוסד: "הגנתה", כפי שמתאר זאת עיתונאי בכיר ב-BBC.
זה נכון במיוחד במזרח התיכון, שבו מדינת ישראל הצליחה להפחיד את ה-BBC להציג את גניבת האדמה הפלסטינית ואת הכליאה, העינויים וההרג של אנשיה כ"סכסוך" בלתי פתיר בין שווים. עיתונאי אחד של ה-BBC, שעמד בהריסות מתקפה ישראלית, הרחיק לכת והתייחס ל"תרבות הקדושים החזקה של עזה". כל כך גדול העיוות הזה שצופים צעירים של חדשות ה-BBC אמרו לחוקרים מאוניברסיטת גלזגו שהם נותרו עם הרושם שהפלסטינים הם המתיישבים הבלתי חוקיים של ארצם. ה"סיקור" הנוכחי של ה-BBC על האומללות של רצח העם בעזה מחזק זאת.
"הערכים הרייטיאניים" של חוסר משוא פנים ועצמאות של ה-BBC הם כמעט כתבי קודש במיתולוגיה שלהם. זמן קצר לאחר הקמת התאגיד בשנות העשרים של המאה ה-1920 על ידי לורד ג'ון רית', בריטניה אכולה על ידי השביתה הכללית. "ריית' התגלה כסוג של גיבור", כתב ההיסטוריון פטריק רנשו, "שפעל באחריות ובכל זאת שמר על העצמאות היקרה של ה-BBC. אבל למרות שהמיתוס הזה נמשך, אין לו בסיס מועט במציאות... המחיר של אותה עצמאות היה למעשה לעשות את מה שהממשלה רצתה שיעשה. [ראש הממשלה סטנלי] בולדווין... ראה שאם הם ישמרו על עצמאות ה-BBC, יהיה להם הרבה יותר קל לקבל את דרכם בשאלות חשובות ולהשתמש בה כדי לשדר תעמולה ממשלתית".
לא ידוע לציבור, ריט היה כותב נאומו של ראש הממשלה. שאפתן להיות המשנה למלך של הודו, הוא הבטיח שה-BBC יהפוך לאוונגליסט של כוח אימפריאלי, עם "חוסר משוא פנים" שהושעה כדין בכל פעם שהכוח הזה היה מאוים. ה"עיקרון" הזה חל על הסיקור של ה-BBC בכל מלחמה קולוניאלית של העידן המודרני: מרצח העם המוסתר באינדונזיה ודיכוי סרט עדי ראייה של ההפצצה האמריקנית של צפון וייטנאם ועד לתמיכה בפלישת בלייר/בוש הבלתי חוקית לעיראק. בשנת 2003 וההד המוכר כעת של התעמולה הישראלית בכל פעם שמדינה חסרת חוק זו מתעללת בשבי שלה, פלסטין. זה הגיע לשפל ב-2009 כאשר, מבועת מהתגובה הישראלית, ה-BBC סירב לשדר פנייה משולבת של צדקה למען תושבי עזה, שמחציתם ילדים, רובם סובלים מתת תזונה וטראומה מהתקפות ישראליות. כתב האומות המאוחדות, ריצ'רד פאלק, השווה את המצור של ישראל על עזה לגטו ורשה שנמצא במצור של הנאצים. עם זאת, ל-BBC, עזה - כמו משט הסיוע ההומניטרי משנת 2010 שהותקף ברצח של קומנדו ישראלים - מציגה במידה רבה בעיית יחסי ציבור עבור ישראל והספונסר האמריקני שלה.
למרק רגב, התעמולה הראשית של ישראל, יש לכאורה מקום שמור לו ליד ראשי עלוני החדשות של ה-BBC. בשנת 2010, כאשר ציינתי זאת בפני פראן ונסוורת', שכעת הועלתה למנהלת חדשות, היא התנגדה בתוקף לתיאורה של רגב כתועמלנית והוסיפה, "זה לא מתפקידנו לצאת ולמנות את הדובר הפלסטיני".
בהיגיון דומה תיארה קודמתה של Unsworth, הלן בודן, את הדיווח של ה-BBC על הקטל הנפשע בעיראק כמבוסס על "העובדה שבוש ניסה לייצא דמוקרטיה וזכויות אדם לעיראק". כדי להוכיח את דבריה, בודן סיפקה שישה דפי A4 של שקרים הניתנים לאימות מבוש וטוני בלייר. נדמה היה שדיבור חדרים אינו עיתונאות לא עלתה על דעת אף אחת מהנשים.
מה שהשתנה ב-BBC הוא הגעתה של כת המנהל התאגיד. ג'ורג' אנטוויסטל, המנכ"ל שמונה לזמן קצר שאמר שהוא לא יודע עליו דבר ליל החדשות האשמות שווא של התעללות בילדים נגד גדול טורי, היא לקבל 450,000 פאונד מכספי ציבור על הסכמתו להתפטר לפני שהוא פוטר: הדרך התאגידית. זה והשערורייה הקודמת של ג'ימי סאוויל אולי נכתבו עבור Daily Mail והעיתונות של מרדוק ששנאתה העצמית ל-BBC סיפקה לתאגיד זה מכבר את החזית ה"נבוכה" שלו כשומרת של "השידור הציבורי". הבנת ה-BBC כתעמולה ממלכתית בולטת וצנזורה על ידי השמטה - לעתים קרובות יותר מאשר לא בהתאמה עם אויביה הימניים - אינה עומדת על סדר היום הציבורי, והיא צריכה להיות.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו