בשנות ה-1970 פגשתי את אחת התעמולה המובילות של היטלר, לני ריפנשטאל, שסרטיה האפיים האדירו את הנאצים. במקרה התארחנו באותו אכסניה בקניה, שם היא הייתה במשימת צילום, לאחר שנמלטה מגורלם של חברים אחרים של הפיהרר.
היא אמרה לי ש'המסרים הפטריוטיים' של הסרטים שלה תלויים לֹא על 'פקודות מלמעלה' אלא על מה שהיא כינתה 'הריק הכנוע' של הציבור הגרמני.
האם זה כלל את הבורגנות הליברלית והמשכילה? שאלתי. ״כן, במיוחד הם,״ אמרה.
אני חושב על זה כשאני מסתכל סביבי על התעמולה הצורכת כעת חברות מערביות.
כמובן, אנחנו שונים מאוד מגרמניה בשנות השלושים. אנחנו חיים בחברות מידע. אנחנו גלובליסטים. מעולם לא היינו מודעים יותר, יותר בקשר, מחוברים טוב יותר.
האם אנחנו? או שאנחנו גרים בא מדיה חברה שבה שטיפת המוח היא ערמומית ובלתי פוסקת, והתפיסה מסוננת לפי הצרכים והשקרים של כוח המדינה והתאגיד?
ארצות הברית שולטת בתקשורת של העולם המערבי. כל פרט לאחד מעשר חברות המדיה המובילות נמצאות בצפון אמריקה. האינטרנט והמדיה החברתית - גוגל, טוויטר, פייסבוק - הם בעיקר בבעלות ובשליטה אמריקאית.
בימי חיי, ארצות הברית הפילה או ניסתה להפיל יותר מ-50 ממשלות, בעיקר דמוקרטיות. היא התערבה בבחירות דמוקרטיות ב-30 מדינות. היא הטילה פצצות על תושבי 30 מדינות, רובן עניות וחסרות הגנה. היא ניסתה לרצוח את מנהיגי 50 מדינות. היא נלחמה כדי לדכא תנועות שחרור ב-20 מדינות.
היקפו והיקפו של הקטל הזה אינם מדווחים ברובם, אינם מוכרים; והאחראים ממשיכים לשלוט בחיים הפוליטיים האנגלו-אמריקאים.
בשנים שלפני מותו ב-2008, נשא המחזאי הרולד פינטר שני נאומים יוצאי דופן, ששברו שתיקה.
"מדיניות החוץ של ארה"ב", אמר, "מוגדרת בצורה הטובה ביותר כך: תנשק את התחת שלי או שאבעט את הראש שלך פנימה. זה פשוט וגס כמו זה. מה שמעניין בו זה שהוא כל כך מוצלח. יש בו מבנים של דיסאינפורמציה, שימוש ברטוריקה, עיוות שפה, שהם משכנעים מאוד, אבל הם למעשה חבילת שקרים. זו תעמולה מאוד מוצלחת. יש להם כסף, יש להם את הטכנולוגיה, יש להם את כל האמצעים לברוח מזה, ויש להם״.
בקבלת פרס נובל לספרות אמר פינטר את זה: ״הפשעים של ארצות הברית היו שיטתיים, קבועים, מרושעים, חסרי רחמים, אבל מעט מאוד אנשים באמת דיברו עליהם. אתה צריך למסור את זה לאמריקה. הוא הפעיל מניפולציה קלינית למדי של כוח ברחבי העולם תוך התחזה לכוח לטוב אוניברסלי. זה אקט מבריק, אפילו שנון, מוצלח ביותר של היפנוזה״.
פינטר היה ידיד שלי ואולי החכם הפוליטי הגדול האחרון - כלומר, לפני שהפוליטיקה המתנגדת הייתה ג'נטריזית. שאלתי אותו אם ה'היפנוזה' שאליה התייחס היא ה'ריק הכנוע' שתיארה לני ריפנשטאל.
"זה אותו הדבר," הוא ענה. ״זה אומר ששטיפת המוח כל כך יסודית שאנחנו מתוכנתים לבלוע חבילה של שקרים. אם לא נכיר בתעמולה, אנו עשויים לקבל אותה כרגילה ולהאמין בה. זה הריק הכנוע״.
במערכות הדמוקרטיה התאגידית שלנו, מלחמה היא הכרח כלכלי, הנישואים המושלמים של סבסוד ציבורי ורווח פרטי: סוציאליזם לעשירים, קפיטליזם לעניים. למחרת ה-9 בספטמבר זינקו מחירי המניות של תעשיית המלחמה. עוד שפיכות דמים הגיעה, וזה נהדר לעסקים.
כיום, למלחמות הרווחיות ביותר יש מותג משלהן. הן נקראות 'מלחמות לנצח': אפגניסטן, פלסטין, עיראק, לוב, תימן ועכשיו אוקראינה. כולם מבוססים על חבילת שקרים.
עיראק היא הידועה לשמצה ביותר, עם נשק ההשמדה המונית שלה שלא היה קיים. השמדת לוב על ידי נאט"ו ב-2011 הוצדקה על ידי טבח בבנגאזי שלא קרה. אפגניסטן הייתה מלחמת נקמה נוחה ל-9 בספטמבר, שלא היה לה שום קשר לתושבי אפגניסטן.
כיום, החדשות מאפגניסטן הן עד כמה הטליבאן מרושעים - לא שגניבתו של ג'ו ביידן של 7 מיליארד דולר מהעתודות הבנקאיות של המדינה גורמת סבל נרחב. לאחרונה, הרדיו הציבורי הלאומי בוושינגטון הקדיש שעתיים לאפגניסטן - ו-30 שניות לאנשיה המורעבים.
בפסגתה במדריד ביוני, נאט"ו, הנשלטת על ידי ארצות הברית, אימצה מסמך אסטרטגי המטיל צבאי על יבשת אירופה, ומסלים את הסיכוי למלחמה עם רוסיה וסין. היא מציעה "לחימה רב-תחומית נגד מתחרה עמית החמוש בנשק גרעיני". במילים אחרות, מלחמה גרעינית.
הוא אומר: "ההרחבת נאט"ו הייתה הצלחה היסטורית".
קראתי את זה בחוסר אמון.
מדד ל'הצלחה ההיסטורית' הזו הוא המלחמה באוקראינה, שהידיעות עליהן ברובן אינן חדשות, אלא ביטוי חד-צדדי של ג'ינגואיזם, עיוות, השמטה. דיווחתי על מספר מלחמות ומעולם לא הכרתי תעמולה גורפת כזו.
בפברואר פלשה רוסיה לאוקראינה כתגובה לכמעט שמונה שנים של הרג והרס פלילי באזור דונבאס דובר הרוסית שעל גבולם.
ב-2014, ארצות הברית נתנה חסות להפיכה בקייב שפטרה מהנשיא הנבחר הדמוקרטי של אוקראינה, הידידותי לרוסיה, והתקינה יורש שהאמריקאים הבהירו שהוא האיש שלהם.
בשנים האחרונות הותקנו טילי 'מגן' אמריקאים במזרח אירופה, פולין, סלובניה, צ'כיה, שכמעט בוודאות מכוונים לרוסיה, מלווים בהבטחות שווא כל הדרך חזרה ל"הבטחתו" של ג'יימס בייקר לגורבצ'וב בפברואר 1990 כי נאט"ו לעולם לא יתרחב מעבר לגרמניה.
אוקראינה היא הקו הקדמי. נאט"ו הגיע למעשה לארץ הגבול שדרכה הסתער צבאו של היטלר ב-1941, והותיר יותר מ-23 מיליון הרוגים בברית המועצות.
בדצמבר האחרון הציעה רוסיה תוכנית ביטחון מרחיקת לכת לאירופה. זה נדחה, לעג או דוכא בתקשורת המערבית. מי קרא את ההצעות המפורטות שלה? ב-24 בפברואר, נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי איים לפתח נשק גרעיני אלא אם אמריקה תחמש ותגן על אוקראינה. זה היה הקש האחרון.
באותו יום פלשה רוסיה - על פי התקשורת המערבית, מעשה לשון הרע מולד ללא התגרות. ההיסטוריה, השקרים, הצעות השלום, ההסכמים החגיגיים על דונבאס במינסק לא נחשבו לחינם.
ב-25 באפריל, שר ההגנה האמריקני, הגנרל לויד אוסטין, טס לתוך קייב ואישר שמטרתה של אמריקה היא להשמיד את הפדרציה הרוסית - המילה שבה השתמש הייתה "להחליש". אמריקה קיבלה את המלחמה שהיא רצתה, שנוהלה על ידי מיופה כוח אמריקאי חמוש ומחזיק במשכון.
כמעט כל זה לא הוסבר לקהל המערבי.
הפלישה של רוסיה לאוקראינה היא מופקרת ובלתי נסלחת. זה פשע לפלוש למדינה ריבונית. אין 'אבל' - מלבד אחד.
מתי החלה המלחמה הנוכחית באוקראינה ומי התחיל אותה? לפי נתוני האומות המאוחדות, בין 2014 לשנה זו נהרגו כ-14,000 בני אדם במלחמת האזרחים של משטר קייב על הדונבאס. רבים מהתקיפות בוצעו על ידי ניאו-נאצים.
צפו בדיווח חדשותי של ITV ממאי 2014, מאת הכתב הוותיק ג'יימס מייטס, המופגז, יחד עם אזרחים בעיר מריופול, על ידי גדוד אזוב (ניאו-נאצי) של אוקראינה.
באותו חודש, עשרות אנשים דוברי רוסית נשרפו חיים או נחנקו בבניין איגודי עובדים באודסה הנצורים על ידי בריונים פשיסטים, חסידיו של משתף הפעולה הנאצי והקנאי האנטישמי סטיבן בנדרה. ה ניו יורק טיימס כינו את הבריונים 'לאומנים'.
"המשימה ההיסטורית של האומה שלנו ברגע קריטי זה", אמר אנדריי בילצקי, מייסד גדוד אזוב, "היא להוביל את הגזעים הלבנים של העולם במסע צלב אחרון להישרדותם, מסע צלב נגד השמיים. אונטרמנשן'.
מאז פברואר, קמפיין של 'משגיחי חדשות' שמונו בעצמם (בעיקר ממומן על ידי האמריקאים והבריטים עם קישורים לממשלות) ביקש לשמור על האבסורד שהניאו-נאצים של אוקראינה אינם קיימים.
Airbrushing, מונח שפעם היה קשור לטיהורים של סטלין, הפך לכלי של זרם העיתונות המרכזי.
בתוך פחות מעשור, סין 'טובה' עברה אוויר וסין 'רעה' החליפה אותה: מבית המלאכה של העולם ועד לשטן חדש בהתהוות.
חלק גדול מהתעמולה הזו מקורה בארה"ב, והיא מועברת באמצעות פרוקסי ו'טנקי חשיבה', כמו המכון האוסטרלי הידוע לשמצה למדיניות אסטרטגית, קולה של תעשיית הנשק, ועל ידי עיתונאים קנאים כמו פיטר הארטצ'ר מה- סידני מורנינג הראלד, אשר תייג את אלה המפיצים את ההשפעה הסינית כ"עכברושים, זבובים, יתושים ודורים" וקרא ל"הדברה" הללו.
החדשות על סין במערב הן כמעט אך ורק על האיום מבייג'ין. Airbrush הם 400 הבסיסים הצבאיים האמריקאים המקיפים את רוב סין, שרשרת חמושה שמגיעה מאוסטרליה עד האוקיינוס השקט ודרום מזרח אסיה, יפן וקוריאה. האי היפני אוקינאווה והאי הקוריאני ג'ג'ו הם רובים טעונים המכוונים נקודתית ללב התעשייתי של סין. פקיד בפנטגון תיאר זאת כ"לולאה".
פלסטין דווחה בצורה שגויה מאז שאני זוכר את עצמי. ל-BBC יש את 'הקונפליקט' של 'שני נרטיבים'. הכיבוש הצבאי הארוך ביותר, האכזרי ביותר, חסר חוק בעידן המודרני אינו ניתן להזכיר.
העם המוכה של תימן בקושי קיים. הם לא אנשי תקשורת. בעוד שהסעודים ממטירים את פצצות המצרר האמריקאיות שלהם עם יועצים בריטיים העובדים לצד קציני הכוונת הסעודים, יותר מחצי מיליון ילדים עומדים בפני רעב.
לשטיפת המוח הזו במחדל יש היסטוריה ארוכה. הטבח במלחמת העולם הראשונה דוכא על ידי כתבים שזכו לתואר אבירות על ציותם והודו בזיכרונותיהם. בשנת 1917, העורך של ה מנצ'סטר גארדיאן, סי.סי סקוט, מסר לראש הממשלה לויד ג'ורג': 'אם אנשים באמת ידעו את [האמת], המלחמה הייתה נעצרת מחר, אבל הם לא יודעים ולא יכולים לדעת'.
הסירוב לראות אנשים ואירועים כפי שרואים אותם במדינות אחרות הוא וירוס תקשורתי במערב, מתיש כמו קוביד. זה כאילו אנו רואים את העולם דרך מראה חד-כיוונית, שבה 'אנחנו' מוסריים ושפירים ו'הם' לא. זוהי השקפה אימפריאלית עמוקה.
ההיסטוריה המהווה נוכחות חיה בסין וברוסיה אינה מוסברת ומובנת לעתים רחוקות. ולדימיר פוטין הוא אדולף היטלר. שי ג'ינפינג הוא פו מאן צ'ו. הישגים אפיים, כמו מיגור העוני העגום בסין, בקושי ידועים. כמה זה פרוורטי ועלוב זה.
מתי נאפשר לעצמנו להבין? הכשרת עיתונאים בסגנון מפעל אינו התשובה. גם הכלי הדיגיטלי המופלא, שהוא אמצעי, לא מטרה, אינו כמו מכונת הכתיבה עם אצבע אחת ומכונת הלינוטייפ.
בשנים האחרונות, כמה מטובי העיתונאים הוצאו מהמיינסטרים. 'מוגן' היא המילה שבה משתמשים. המרחבים שנפתחו פעם למבלים, לעיתונאים שהלכו נגד העין, דוברי אמת, נסגרו.
המקרה של ג'וליאן אסאנג' הוא המזעזע ביותר. כאשר ג'וליאן וויקי ליקס יכלו לזכות בקוראים ובפרסים עבור אפוטרופוס, ה ניו יורק טיימס ועוד 'ניירות שיא' בעלי חשיבות עצמית, הוא היה חגג.
כשהמדינה האפלה התנגדה ודרשה להשמיד כוננים קשיחים ורצח דמותו של ג'וליאן, הוא הפך לאויב ציבורי. סגן הנשיא ביידן כינה אותו 'טרוריסט היי-טק'. הילרי קלינטון שאלה, 'האם אנחנו לא יכולים פשוט להזיז את הבחור הזה?'
מסע ההתעללות וההשמצות שהתפתח בעקבותיו נגד ג'וליאן אסאנג' - דו"ח האו"ם לענייני עינויים כינה זאת 'המוניה' - הביא את העיתונות הליברלית לשפל. אנחנו יודעים מי הם. אני חושב עליהם כמשתפי פעולה: כעיתונאים של וישי.
מתי יקומו עיתונאים אמיתיים? מעורר השראה סמיזדאת כבר קיים באינטרנט: Consortium News, שהוקם על ידי הכתב הגדול רוברט פארי, מקס בלומנטל'ס Grayzone, Mint Press News, Media Lens, Declassified UK, Alborada, Electronic Intifada, WSWS, ZNet, ICH, Counter Punch, Independent Australia, עבודתם של כריס הדג'ס, פטריק לורנס, ג'ונתן קוק, דיאנה ג'ונסטון, קייטלין ג'ונסטון ואחרים שיסלחו לי שלא הזכרתי אותם כאן.
ומתי יקומו סופרים, כפי שעשו נגד עליית הפשיזם בשנות ה-1930? מתי יקומו יוצרי סרטים, כפי שעשו נגד המלחמה הקרה בשנות הארבעים? מתי יקומו סאטיריקנים, כפי שעשו לפני דור?
לאחר לטבול במשך 82 שנים באמבטיה עמוקה של צדקנות שהיא הגרסה הרשמית של מלחמת העולם האחרונה, האם לא הגיע הזמן שמי שנועדו לשמור על התיעוד ישר יכריזו על עצמאותם ויפענחו את התעמולה? הדחיפות גדולה מתמיד.
ג'ון פילגר זכה פעמיים בפרס הגבוה ביותר של בריטניה לעיתונאות והיה הכתב הבינלאומי של השנה, כתב החדשות של השנה וכותב התיאור של השנה. הוא יצר 61 סרטים דוקומנטריים וזכה בפרס אמי, פרס BAFTA של החברה המלכותית לטלוויזיה ופרס סידני לשלום. 'קמבודיה שנת אפס' שלו נקרא אחד מעשרת הסרטים החשובים של המאה ה-20. מאמר זה הוא גרסה ערוכה של כתובת לפסטיבל טרונדהיים העולמי, נורבגיה. ניתן ליצור איתו קשר ב www.johnpilger.com
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו