המשבר ביוון אינו משבר חוב ריבוני (ממשלתי). זה מראה פני השטח של הבעיה. המאבק מתחת לפני השטח הוא כיצד בנקאים, מחזיקי אג"ח וספקולנטים - יחד עם הפוליטיקאים שלהם בממשלה - יכולים להוריד את עלות הנכסים הרעים שהם יצרו על העם היווני.
החדשות שדווחו בעיתונות המערבית הן שבנקאים גדולים, קרנות גידור, מממנים פרטיים מצפון אירופה, בריטניה וארה"ב מוכנים להפסיד 70% משווי איגרות החוב הקיימות שלהם. אבל העובדה היא שהפחתה של 70 אחוז מכסה רק 30 אחוז מהאג"ח הניצבות עבור יוון שהפכו לנכסים רעים.
החוב היווני המדווח נע בין 300 ל-400 מיליארד דולר. ההלוואה הנוכחית המדוברת ליוון היא כ-170 מיליארד דולר. אבל סביר להניח שסך החוב היווני האמיתי נע סביב 600-650 מיליארד דולר. זה בערך שווה לסכום הקיים עבור כל קרן החילוץ האירופית - בסביבות 4 טריליון דולר כדי לכסות לא רק את יוון, אלא את פורטוגל (בעוד 200 מיליארד דולר), ספרד ואיטליה (יותר מטריליון), כמו גם כלכלות אחרות. יותר ויותר בצרות, כמו הונגריה, אוסטריה, בלגיה, ובקרוב אולי אפילו סוכנים כלכליים כמו נורבגיה שבועת הדיור שלה עומדת להתפוצץ כעת.
במילים אחרות, משבר החוב היווני והכלל של גוש האירו רחוק מלהסתיים. אם אתה רוצה לראות איך נראה שפל כלכלי בתום לב במאה ה-21, תסתכל על יוון:
-
אחד מכל שני נוער מובטל
-
אבטלה כללית העולה על 25 אחוזים
-
התמ"ג קורס
-
השכר יורד ב-20-40 אחוז
-
הפנסיות מתכווצות
-
משרות נמסות בקצב הולך וגובר
צנע הוא פתרון נידון למשבר חובות. צנע הוא תמרון של מחזיקי אג"ח ובנקאים כדי לקנות זמן, בתקווה כוזבת שאיכשהו מה שנקרא כוחות השוק יתייצב כך שהם לא יצטרכו למכור את האג"ח שלהם בהפסד.
יוון כיום היא דוגמה טובה לכך שכלכלה לא יכולה "לצנע" את דרכה להתאוששות. קיצוץ ההכנסה של מי שמבצע את ההוצאות אינו דרך להתאוששות - כפי שאובמה והקונגרס יגלו ב-2013. כבר קיצוץ הגירעון של 2.2 טריליון דולר בארה"ב שנקבע ב-2011, אשר אמורים להיכנס לתוקף לאחר הבחירות הלאומיות בנובמבר 2012. , יאט את כלכלת ארה"ב לצמיחת תוצר של פחות מאחוז אחד. אלה לא המספרים שלי; הם המספרים הזהירים של משרד התקציבים של הקונגרס.
יש רק שלוש דרכים לצאת מהתכווצות כלכלית גלובלית מונעת על ידי חוב. אחת הדרכים היא לייצר אינפלציה. האינפלציה מפחיתה את הערך הריאלי של החוב. אבל הצנע מוביל למיתון עמוק ודיכאון ולקריסת מחירים נוספת (דפלציה) מכל הסוגים, במיוחד שכר.
הדרך השנייה לפתור משבר חובות היא להצמיח את הכלכלה. זה מייצר יותר הכנסות והכנסות ממסים, המאפשרים פירעון של החוב. אבל צנע פירושו בדיוק ההפך מצמיחה כלכלית. הדרך השלישית היא חיסול החוב; כלומר, תנו לבעלי האג"ח ולבנקאים לקחת את ההפסדים שלהם. WYO
עד כה, קובעי המדיניות לא הצליחו להשיג את הראשון - צמיחה ואינפלציה - וימשיכו לסרב לאחר - חיסול נכסים רעים - שכן פירוק מתורגם להפסדים מסיביים ולמחדלים סבירים של הבנק. אז בינתיים, בנקאים, מחזיקי אג"ח וספקולנטים ממשיכים לגרום לעובדים ומשלמי המסים לשלם.
לא רק על יוון אנחנו מדברים. שלוש תוכניות ההתאוששות הכלכליות של ממשל אובמה מאז 2009 תוכננו באופן דומה כדי לקנות זמן. הסובסידיות למדינות, לערים, למובטלים, לבתי ספר וכדומה נועדו לשים קרקע מתחת לקריסה המסיבית של הצריכה שהתרחשה בשנים 2008-09 - אבל רק לשנה אחת. לאחר השנה, הפחתת המס של למעלה מ-300 מיליארד דולר עברו ב-2009 - והקיצוצים הנוספים של 802 מיליארד דולר ב-2010 - היו אמורים להיכנס ולגרום להשקעות עסקיות ויצירת מקומות עבודה בארה"ב. אבל זה לא קרה. דֶרֶך. תאגידים גדולים המשיכו לשבת על מטמון של 2.5 טריליון דולר. בינתיים, חברות רב-לאומיות בארה"ב יושבות על אגרת מזומנים עודפת של 1.4 טריליון דולר שנדחסה בחברות בנות בחו"ל כדי להימנע מתשלום מס הכנסה של חברות בארה"ב.
אף אחת מהגישות האפשריות לעיל לפתרון משבר חוב - צמיחה כלכלית, רפלציה או חיסול - אינה נמצאת על סדר היום המדיניות בארה"ב ובגוש האירו. באירופה, מאז סוף השנה שעברה, הבנק המרכזי האירופי (ECB) מעכב את המשבר על ידי הצפת הבנקים בהר של הלוואות זולות - בדיוק כפי שעשה הבנק הפדרלי של ארה"ב בשלוש השנים האחרונות. במילים אחרות, המערכת הבנקאית הקפיטליסטית העולמית קיבלה זריקות נזילות מתמדות המורכבות מהלוואות בריבית אפס ומה שנקרא הקלה כמותית - כלומר, הפד מדפיס כסף כדי לקנות נכסים רעים מבנקים ומלווים.
אבל הפדרל ריזרב עשה עבודה איומה בחידוש הכלכלה או בהגדלת התהליך. הטריליונים שהוציאה על חילוץ הבנקים, הדפסת כסף, רכישת הלוואות סאב-פריים גרועות של בנקים ומלווי משכנתאות - במחיר רכישה מלא או קרוב לו במקום 15 הסנט על הדולר שהם שווים - הביאו לכפית של הפדרל ריזרב- להאכיל ספקולנטים ברחבי העולם ולהעלות את שוקי המניות, נדל"ן, ספקולציות ותנודתיות במטבעות, מחירי נפט וסחורות, וניירות ערך פיננסיים בכלל. הכסף והאשראי מהפד לא הגיעו לאותם חלקים בכלכלה שהכי זקוקים לו.
הפד לא שבור. זה תמיד יכול להדפיס כסף. רק שמדיניות הפד בעצמה שבורה. הנכסים הרעים עדיין שם. הפד והקונגרס קיזזו את הנכסים הרעים במאזן הפרטי, ובכך שיקפו את הנכסים הרעים בצד המאזן הציבורי. אז זה לא רק שלא הצליח להסיר (לחסל) את הנכסים הרעים, זה הכפיל אותם. כעת המגזר הציבורי הפך שביר כמו המגזר הבנקאי. בנקאים ומחזיקי אג"ח מתעבים פירוק מכיוון שהם לא רוצים ששווי הנכסים שלהם יופחת או יימחק. הם רוצים שהאנשים ישלמו על ההפסדים. וזו יוון היום - וארה"ב עד 2013 ואילך.
Z
ג'ק רסמוס הוא המחבר של כלכלת אובמה: התאוששות למעטים. האתר שלו הוא: www.kyklosproductions.com והבלוג שלו, jackrasmus.com.