על פני השטח, נראה מדוע אובמה זכה בקדנציה שנייה היא שהוא נשא כמעט את כל ה'מדינות המתנדנדות'. אבל השאלה העמוקה יותר היא מדוע הוא נשא את מצבי התנופה האלה? הקונצנזוס של העיתונות והמומחים בימים הקרובים שלאחר הבחירות הוא שאובמה נשא את המיעוט, הנוער (18-29), ובמידה פחותה הנשים מצביעות. אבל זה עדיין לא עונה על השאלה הבסיסית עוד יותר מדוע הוא נשא את הקבוצות הללו באותן מדינות תנופה? והעיתונות והמומחים עוצרים בנקודה הזו.
אז למה אובמה זכה במדינות המתנדנדות? מדוע הוא נשא את הצבעת המיעוט והנוער בצורה כה משכנעת? ומה יכולות אותן הקבוצות, שהכניסו אותו לכהונה שנייה בבירור, לצפות בתמורה לגבי מדיניות ותכניות בארבע השנים הקרובות?
ראשית, ההצבעה ההיספאנית עשתה בבירור את ההבדל המוחץ בקולורדו, נבאדה, ויחד עם ההצבעה השחורה, בווירג'יניה (בדיעבד כנראה שיחק תפקיד חשוב גם באיווה). אבל תיאורו כ'היספני', אפרו-אמריקאי, ואפילו הצבעת הנוער, משאיר ממד בסיסי יותר: זו הייתה 'הצבעה של מעמד הפועלים' למרות שהעיתונות מסרבת להגדיר זאת ככזו. נקודה זו חשובה, בהתחשב בכך שבמהלך מערכת הבחירות בשנתיים האחרונות צוות היועצים של אובמה והוא עצמו ציינו שוב ושוב את גוש ההצבעה המרכזי שיעשה את ההבדל בבחירות היה 'הבוחר העצמאי' ו'מעמד הביניים', במיוחד בעלי המקצוע העירוניים בעלי הכנסה גבוהה.
קבוצות המיעוט שעשו את ההבדל הגדול במדינות המתנדנדות וירג'יניה, קולורדו, נבאדה ואיווה - במיוחד היספנים - מייצגות את הכוח העיקרי שהכניס את אובמה לכהונה שנייה בבית הלבן. הם לא משקי הבית המוכרים הרבה של 'מעמד הביניים' שמרוויחים הכנסה של 100,000 דולר בשנה, שצוות אובמה אמר שהם היעד העיקרי שלהם במהלך מערכת הבחירות. הם גם לא ה'עצמאיים' או 'המקצוענים העירוניים', שכמעט כולם מרוויחים יותר מ-100,000 דולר, שיועציו של אובמה אמרו כל הזמן שהם המפתח לזכייה בבית הלבן בשנתיים האחרונות.
71% מההיספנים הצביעו לאובמה והגיעו במספרים גדולים עוד יותר מאשר ב-2008. הגוש הזה הוא מעמד פועלים מוצק, שרובם המכריע מרוויח פחות מ-50,000 דולר בשנה. ניתן לומר את אותו הדבר על מצביעים אפרו-אמריקאים שכנראה עשו את ההבדל בווירג'יניה, והתבררו בגדול בחלק הדרום מזרחי של אותה מדינה.
בניגוד גמור, ה'עצמאיים' וה'מקצוענים העירוניים' שהרוויחו 50-100$ בשנה נשארו בבית או הפחיתו את הצבעתם לאובמה. הצבעת אובמה שלהם ירדה מ-52% ב-2008 ל-45% ב-2012. חלק מהסקרים שלאחר הבחירות מעריכים שרק 24% מקבוצה זו טרחו להצביע. אז אלה לא היו העצמאים או מעמד הביניים; מעמד הפועלים במיעוט הוא שהשפיע הכי הרבה על בחירתו מחדש של אובמה.
נקודת המפתח לפיה עובדים הם שהחזירו את אובמה לתפקיד חלה גם על מדינת הנדנדה החשובה לא פחות אוהיו ומדינות המפתח השכנות של מישיגן וויקונסין. באוהיו-מישיגן-ויסקונסין עשו העובדים את ההבדל בנשיאת המדינות החשובות הללו. עבודת האיגוד בהחלט העניקה לאובמה את אוהיו, ובאותה מידה מנעה ממישיגן-ויסקונסין להפוך לרפובליקני. במדינות אלו עובדי איגודי העובדים הם ברובם המכריע עובדי ייצור, בנייה, תעשייה וציבור ולא 'עצמאיים' או 'אנשי מקצוע עירוניים'. עם זאת, מחוץ ל"קשת" אוהיו עד ויסקונסין, ההצבעה של משקי בית באיחוד לאובמה ירדה במקצת, בדיוק כפי שאותם משקי בית של איגוד הצביעו לאובמה גדלו באופן משמעותי באותן מדינות במערב התיכון.
עם זאת, מה שנשמע שוב ושוב על ידי אנשי העיתונות והתקשורת הוא שהצבעת 'מעמד הפועלים' באופן כללי הפכה לרפובליקנית. זה נכון רק אם מאמינים שמיליוני ההיספנים, השחורים ורוב בני הנוער ממעמד הפועלים 18-29, שעשו את ההבדל העיקרי בכמה ממדינות המפתח, איכשהו אינם למעשה. 'מעמד פועלים'. או שאותם מצביעים בקשת המפתח של אוהיו-מישיגן-ויסקונסין, שרובם היו 'לבנים' אגב, גם הם לא היו מעמד הפועלים.
כך שעובדי מיעוטים, עובדים צעירים ועובדי איגודי עובדים בצפון-מערב נשאו את המדינות המתנדנדות שהכניסו את אובמה לתפקיד - ולא המעמד הבינוני העליון, עצמאיים ואנשי מקצוע. אז למה הם עשו את זה? ולמה הם יכולים לצפות בתמורה מאובמה במהלך כהונתו השנייה?
ראשית, למרות שגירש יותר עובדים חסרי תיעוד מאשר ג'ורג' בוש, אובמה עשה פרצוף לפני הבחירות ואישר את 'חוק החלומות' לנוער מהגרים (היספניים). לעומת זאת, רומני דיבר על איך הם צריכים 'לגרש' את עצמם כדי לפתור את מה שנקרא בעיית ההגירה. פלח הסטודנטים בהצבעת הנוער נתפס על ידי אובמה על ידי המעבר שלו להחזיק בקו על עלות חובות הסטודנטים והפרשות Obamacare להמשך כיסוי ביטוח הבריאות. עמדתו של רומני הייתה שסטודנטים צריכים ללוות יותר מהוריהם ולבטל את כל אובמה-קר, מה שיותיר רבים מעובדים צעירים שאינם סטודנטים בני 18-29, נאלצים לגור בבית עקב משרות בשכר נמוך, ללא כיסוי רפואי כלל. והצבעת איגוד אזור האגמים הגדולים הושפעה ללא ספק מהחילוץ של תעשיית הרכב ומהסבב המוצלח של צוותי אובמה באירוע, למרות שרק 157,000 מתוך 340,000 משרות הרכב האבודות הוחזרו וחלק גדול מהאחרונים בשתי- שכבה, בתשלום נמוך של $14 לשעה. מקומות תעסוקה. רומני טען שחברות הרכב והעבודות צריכות "לפשוט רגל" (ולתת לנשרים הון פרטיים כמו "ביין קפיטל" שלו לבחור את עצמותיהם הכלכליות, ללא ספק).
אלה לא היו שיפורים גדולים במיוחד. רפורמת הגירה אמיתית תרחיב את חוק החלומות. הרפורמה האמיתית בחוב הסטודנטים תבטל חובות מופרזים, לא רק תקפיא את תשלומי הריבית. משרות אמיתיות לנוער לא אומרות רק משרה חלקית, זמנית ועבודה בשכר נמוך ועלייה אמיתית בשכר המינימום. התאוששות אמיתית מעבודות רכב פירושה 200,000 משרות נוספות בתעשייה עם שכר והטבות מלאות, לא רק חצי שכר של 14 דולר שמשרות רבות מכוניות חדשות משלמות. אבל הרווחים של מהגרים, היספנים, עובדים צעירים, מכוניות במערב התיכון ועובדים אחרים, לא היו ה"פחות מכלום" שרומני הבטיח. והקבוצות האלה ידעו את ההבדל, אם כי הבדל מינימליסטי. כמה ויתורים מינימליסטיים לאינטרסים הישירים שלהם נעשו לפני הבחירות. אין כמו חילוץ של 13 טריליון דולר של הבנקים, כמובן. או העלייה של 150% בשוקי המניות והאג"ח. או העלייה של 50% בבונוסים של הבנקאים בשנתיים האחרונות. אבל בכל זאת משהו.
המדינה עברה כעת מעבר לאותו אירוע תיאטרלי שנקרא בחירות לאומיות. ואחרי הבחירות בנובמבר 2012, נותרה השאלה הגדולה ביותר: האם אובמה יעבוד עבור קבוצות הפועלים הללו שהכניסו אותו לתפקיד בפעם השנייה? או שמא יגיע שוב 'זמן הזיכיון', כשמי שהכניסו אותו לתפקיד בשנית יתבקשו לשלם את חלק הארי של קיצוץ הגירעון? זה חיתוך זמן חיתוך גירעון. בחזרה לימי ועדת 'סימפסון-בולס', עסקת תקרת החוב הידועה לשמצה של אוגוסט 2011, ומה שמכונה 'ועדת-העל' של הקונגרס שבעטה את הפחית לפני שנה, בנובמבר 2011. העתיד שוב, ממשיך היכן שהאירועים הפסיקו לפני שנה.
עם סיום בחירות 2012, עומדת להיחשף התוכנית הכלכלית האמיתית לארבע השנים הבאות. הוא מוסתר מאחורי הפאסאדה המכונה 'צוק פיסקלי'. ההבטחות הכלכליות של שני המועמדים במהלך הבחירות היו רק דיבורים, שני המועמדים אמרו למחוזות הבחירה שלהם מה שהם חושבים שהם רוצים לשמוע. עכשיו הדבר האמיתי - התוכנית הכלכלית האמיתית - עומד להופיע. האם "צוק פיסקאלי" פירושו אלה שהכניסו אותו לתפקיד ישלמו את המחיר הגדול ביותר, בעוד שהעשירים, תאגידים, חברות ביטחוניות, בנקאים, סוחרי מניות ואג"ח וכל השאר יקבלו עוד "נסיעה חינם" בעיקר האם כך היה בארבע השנים האחרונות? לאחר שלושה ימים בלבד מאז הבחירות, אובמה הזמין פומבית את יו"ר בית הנבחרים, בוהנר, להתחיל מחדש את המשא ומתן על מה שמכונה 'העסקה הגדולה' שנדחתה בקיץ 2011. אותת על נכונות לעסוק שוב בוויתורים גדולים, אובמה הכריז בפומבי שהוא לא נשוי לתוכנית או ליעדים הכלכליים המוצהרים שלו. הישאר מעודכן בשבועות הקרובים, כשהערפל הפוליטי שנקרא בחירות לאומיות בארה"ב נשרף אט אט והמתאר האמיתי של תוכנית כלכלית אמיתית שנרקחה מאחורי הקלעים בשבועות האחרונים על ידי האליטות הכלכליות והפוליטיות החזקות של שני הצדדים הופכים ברורים יותר ויותר.
ג'ק רסמוס הוא מחבר הספר האחרון, 'הכלכלה של אובמה: התאוששות למעטים', 2012, ומנחה תוכנית הרדיו 'חזונות אלטרנטיביים' ברשת הרדיו המתקדמת, PRN.FM. הבלוג שלו הוא jackrasmus.com, אתר www.kyklosproductions.com, וחשבון הטוויטר שלו, #drjackrasmus.