אוסטרליה נכנסת בשינה לעימות עם סין. מלחמות יכולות להתרחש פתאום באווירה של חוסר אמון ופרובוקציה, במיוחד אם מעצמה קטנה, כמו אוסטרליה, נוטשת את עצמאותה למען "ברית" עם מעצמה לא יציבה.
ארצות הברית נמצאת ברגע קריטי. לאחר שיצאה את בסיס הייצור הכל-יכול שלה, הרס את התעשייה שלה וצמצם מיליוני אנשים שהיו פעם מלאי תקווה לעוני, הכוח האמריקאי העיקרי כיום הוא כוח אכזרי. כשדונלד טראמפ פתח במתקפת הטילים שלו על סוריה - בעקבות הפצצתו של מסגד ובית ספר - הוא אכל ארוחת ערב בפלורידה עם נשיא סין, שי ג'ינפינג.
ההתקפה של טראמפ על סוריה לא הייתה קשורה לנשק כימי. זה היה, מעל לכל, כדי להראות למלעיזים ולספקים שלו במוסדות המלחמה של וושינגטון - הפנטגון, ה-CIA, הקונגרס - כמה הוא קשוח ומוכן להסתכן במלחמה עם רוסיה. הוא שפך דם בסוריה, מדינת חסות רוסית; הוא בוודאי היה עכשיו בצוות. ההתקפה נועדה גם לומר ישירות לנשיא שי, אורח ארוחת הערב שלו: כך אנחנו מתמודדים עם אלה שמאתגרים את הכלב העליון.
סין קיבלה מזמן את ההודעה הזו. עם עלייתה כסוחר ויצרן הגדול בעולם, סין מוקפת על ידי 400 בסיסים צבאיים אמריקאים - פרובוקציה שתוארה על ידי אסטרטג לשעבר מהפנטגון כ"לולאה מושלמת".
זה לא עושה טראמפ. ב-2011, הנשיא ברק אובמה טס לאוסטרליה כדי להכריז בנאום בפני הפרלמנט על מה שנודע כ"ציר לאסיה": ההצטברות הגדולה ביותר של כוחות האוויר והחיל האמריקניים באזור אסיה פסיפיק מאז מלחמת העולם השנייה. . המטרה הייתה סין. לאמריקה היה אויב חדש ומיותר לחלוטין. כיום פועלות על מפתן סין ספינות מלחמה אמריקאיות עם טיוטה נמוכה, טילים, מפציצים, מל"טים.
ביולי, אחד התרגילים הימיים הגדולים ביותר בהובלת ארה"ב שאי פעם בוצעו, מבצע קמע צבר הדו-שנתי, יבצע חזרות על חסימה של נתיבי הים שדרכם עוברים את קווי החיים המסחריים של סין. בהתבסס על תוכנית קרב אוויר-ים למלחמה עם סין, אשר קובעת התקפת "עיוורון" מונעת, "משחק מלחמה" זה ישוחק על ידי אוסטרליה.
אלו לא חדשות דחופות. במקום זאת, החדשות הן ה"איום" שסין מציבה ל"חופש הניווט" בים סין הדרומי על ידי בניית מסלולי אוויר בשוניות ובאיונים שנויים במחלוקת. הסיבה לכך - ה"לולאה" - כמעט ולא מוזכרת.
לאוסטרליה במאה ה-21 אין אויבים. אפילו דמיון קולוניאלי מלנכולי שהעלה באוב את אסיה נופלת עלינו כאילו בכוח הכובד לא יכול להעלות על הדעת אויב עכשווי אחד. אף אחד לא רוצה להפציץ או לכבוש את אוסטרליה. טוב, עדיין לא.
בעוד מוסדות פוליטיים, צבאיים ומודיעין אוסטרליים משולבים בתוכניות המלחמה של אובססיה אמריקאית הולכת וגוברת - העברת כוח המסחר, הבנקאות והפיתוח מזרחה - אוסטרליה מייצרת אויב שהיא מעולם לא התמקחה עליו. קו חזית כבר סומן ב-Pine Gap, בסיס הריגול שה-CIA הקימה ליד אליס ספרינגס בשנות ה-1960, שמכוון לאויביה של אמריקה, מה שקורץ, כמובן, תגמול מסיבי.
באוקטובר האחרון, דובר ההגנה של מפלגת הלייבור באופוזיציה, ריצ'רד מרלס, שימח את האדמירלים והגנרלים האמריקנים בוועידה בהוואי בדרישה שלמפקדי הצי האוסטרלי תהיה סמכות להתגרות בסין הגרעינית בים סין הדרומי השנוי במחלוקת. מה יש לכמה פוליטיקאים אוסטרליים שההתלהבות שלהם לוקחת אחריות על החושים שלהם?
בעוד שממשלת הקואליציה של מלקולם טרנבול התנגדה לסכנה כה ברורה ונוכחת, לפחות לעת עתה, היא בונה ארסנל מלחמה של 195 מיליארד דולר, אחד הגדולים עלי אדמות - כולל יותר מ-15 מיליארד דולר שיוצאו על F-35 אמריקאי לוחמים כבר היו מובחנים כתרנגולי הודו היי-טק. ברור שזה מכוון לסין.
הנוף הזה של אזור אוסטרליה עטוף בשתיקה. המתנגדים מעטים, או מפוחדים. ציד מכשפות אנטי-סין אינו נדיר. ואכן, מי, מלבד ראש הממשלה לשעבר פול קיטינג, מתבטא באזהרה חד משמעית? מי אומר לאוסטרליה שבתגובה ל"לולאה" סביבה, סין הגדילה כמעט בוודאות את עמדת הנשק הגרעיני שלה מכוננות נמוכה לכוננות גבוהה?
ומי משמיע את הכפירה שהאוסטרלים לא צריכים "לבחור" בין אמריקה לסין: שעלינו, בפעם הראשונה בהיסטוריה שלנו, להיות מודרניים באמת ובלתי תלויים בכל כוח גדול: שעלינו לשחק משחק מתחשב, בעל דמיון, תפקיד דיפלומטי לא פרובוקטיבי לסייע במניעת קטסטרופה וכך להגן על "האינטרסים שלנו", שהם חייהם של אנשים.
סרטו החדש של ג'ון פילגר, המלחמה הקרובה בסין, זמין בארה"ב מ- www.bullfrogfilms.com