התמונות של המוסלמים והאסלאם כיום בתקשורת המערבית משתנות במידה ניכרת. עם זאת, מאז קריסת ברית המועצות הסחף הכללי של החששות המערביים היה להציג את האסלאם כאויב העיקרי של המערב והעולם המוסלמי כמוקד טרור המאיים על הציוויליזציה המערבית ועל ערכיה הדמוקרטיים. כך בסדר העולמי ההגמוני של ימינו – לפיו כל הנורמות של התנהגות מתורבתת בניהול מדיניות החוץ הושלכו על ידי ממשל בוש ובעלי בריתו בלונדון ובתל אביב – מוסלמים קשורים לטרור. ראינו בשנים האחרונות את התרחבות המלחמה ההרסנית של הנשיא בוש, היחס הבלתי אנושי לאוכלוסיית השבויים של עיראק ואפגניסטן, התעללות משתוללת של שבויים ממדינות מוסלמיות על ידי כוחות אמריקאים ובריטים, אדישות מוחלטת כלפי זכויות האדם של שבויי מלחמה. או של אלה החשודים בהתנגדות או התנגדות לכיבוש האמריקני של מדינותיהם ולתעמולה כוזבת כדי לכסות את המטרות האמיתיות והפשעים נגד האנושות של השליטים הניאוקוניים בוושינגטון ובלונדון.
מיותר לציין כי מה שמכונה "האתגר האסלאמי" מבוסס על הנחות שאין להן בסיס במציאות. הם מציגים מצג שווא, מעוות ומטעים במקום להאיר ולהודיע. במהלך חמש עשרה השנים האחרונות הופיעו מספר פרסומים שנשאו כותרות סנסציוניות כמו חרב האסלאם, האיום האסלאמי, שורשי הזעם המוסלמי, קריאת הקרב החדשה של האיסלאם ומה השתבש עם האיסלאם?
הם חושפים את סוג הדימוי הקדום של האיסלאם שכתביהם התכוונו להעביר לקוראיהם. לפי תחזיות כאלה, האיסלאם מהווה אתגר לערכים המערביים כמו גם לאינטרסים הכלכליים והפוליטיים של המערב. אבל לאור הכוח האמיתי שמפעיל המערב בכלל ואמריקה בפרט ברחבי המזרח התיכון ומחוצה לו, מה שמכונה "איום האיסלאם" הוא חסר שחר.
אבל מניפולטורים פוליטיים ימנים ופונדמנטליסטים נוצרים יכולים בקלות רבה לעורר משברים גדולים בין העולם המוסלמי למערב; נותר לנו רק להיזכר במקרה של הקריקטורות של הנביא מוחמד. המטרה האמיתית של כמה עיתוני ימין דנים ונורבגיים לפרסם את הקריקטורות הללו הייתה לעורר תגובות עוינות מצד מוסלמים ובכך לגרום ליותר מרירות וטינה בין מוסלמים ונוצרים. הם ניסו לכסות את הקמפיין האנטי-אסלאמי שלהם מאחורי מסך העשן של הטיעון שפרסום הקריקטורות הוא הפגנה של חופש הביטוי של המערב. הם היו שנאת זרים, גזענים ולא מכבדים את תרבויות המהגרים באירופה ובתרבות האסלאמית בפרט. כיצד יכולה פגיעה ברגשותיהם של למעלה ממיליארד מוסלמים לשרת את האינטרסים של העיתונות החופשית, חופש הביטוי או חירויות האזרח? נוצרי פונדמנטליסט אנטי-אסלאמי בשם מר סלבק, העורך הנורבגי של מגזין הדפיס מחדש את הקריקטורות שפורסמו לראשונה בדנמרק. הוא נשאל אם הוא גם יפרסם קריקטורות כלשהן העליבו את ישו, אמר: לא. לפיכך האידיאל המהולל של "חופש הביטוי" של האדון הזה הוגבל להעלבת הנביא מוחמד וברור שלא הרחיב את העלבת האלים, הנביאים והאווטרים הרוחניים. של כל דת מרכזית אחרת.
עם זאת, חשוב להסתכל על המטרות האסטרטגיות של עורכים ומפרסמים כאלה. הם אכן הצליחו במטרתם, שגרמה למקסימום פרובוקציה למוסלמים ברחבי העולם וליצור אווירה של בוז ושנאה כלפיהם בקרב חסידי דתות אחרות. המוסלמים נעלבו באופן צפוי ומובן ותגובותיהם הובילו לכמה תקריות איומות בחלקים שונים של הגלובוס. מה שהגיבו באלימות לא הבינו הוא שנפלו במלכודת של מפגינים אנטי-מוסלמים, שבאמצעות פרובוקציה השיגו את מטרתם. כעת נקבעה הבמה לחזור על האשמה הישנה: המוסלמים היו פנאטים, הפכפכים וחסרי הגיון - הם היו "טרוריסטים"! הפער בין "אנחנו" ל"הם" כניגודים תרבותיים התחזק והתרחב.
התקשורת האנטי-מוסלמית ממשיכה להעלות את הסטריאוטיפים הנפוצים שמציגים את המוסלמים, בהשוואה למערביים, כנוטים יותר לסכסוכים ולאלימות. כלי תקשורת אלה מפרסמים דיווחים על סכסוכים במדינות המוסלמיות כאמיתות מובנות מאליהן לחיזוק התדמית.
ישנה נטייה כללית לפשט יתר על המידה או להתעלם לחלוטין ממגמות מגוונות ומגורמים סוציו-אקונומיים מורכבים המובילים לאי יציבות ולסכסוכים במדינות מוסלמיות שונות. ההסברים המוצעים והמסקנות המופקות לפעמים מבוססים על הנחות מרומזות, אך לעתים קרובות יותר, מפורשות לגבי עליונותה של התרבות המערבית, ה"יהודית-נוצרית", בעוד שהעולם האסלאמי נחשב כמוקד של אכזריות ודיסהרמוניה.
סטריאוטיפ נפוץ מאוד בתקשורת המערבית הוא שמדינות האיסלאם נוטות מטבען לאלימות, קנאות, רעיונות ודעות קדומות מימי הביניים. משמעות הדבר היא שהאסלאם, הן כדת והן כהשפעה תרבותית, ישא באחריות לכל התחלואים האזוריים הללו. המערב הוא המבשר של מתיקות ואור (אך מדי פעם גם חושך ואומללות), שלום ואדיבות (אך מדי פעם מלחמות דורסניות וברבריות), רציונליות ופתיחות ראש (אך מדי פעם חוסר הגיון, גזענות ודעות קדומות, ותמיד מתמקד בה. האינטרסים האישיים). כל אלה שטרחו להסתכל על ההיסטוריה של המאות האחרונות של הקולוניאליזם המערבי, החל מימי מה שנקרא "תגליות" של אמריקה על ידי קולומבוס ב-1492 ושל הודו על ידי ואסקו דה גאמה ב-1498 בדרכי הים. , ה"גילוי" של אפריקה על ידי האירופי לסחר בעבדים מראה את הידיים ה"אצילות" של מדינות מערביות שהושטו לתושבי אמריקה, אסיה, אפריקה ואוסטרליה הותירו את חותמן בכל יבשת. איננו יכולים להיכנס כאן לפרטים היסטוריים. אבל ההתפשטות הגלובלית של הקולוניאליזם המערבי היא הסיפור של ביזה והרס ברחבי יבשות. אין ספק, זרעי הציוויליזציה המערבית נזרעו כך. בתוך החברות המערביות, הסכסוכים הפנימיים, האלימות והמלחמות מציגים לנו היסטוריה עגומה. תרבות עילאית זו כשהיא נראית בתחום המצומצם של הגיאופוליטיקה והיחסים הבינלאומיים במאה השנים האחרונות רק משאירה מורשת של שתי מלחמות עולם, עוד מלחמות (קוריאה, וייטנאם, אפגניסטן, עיראק), פלישות והפיכות (גואטמלה, גרנדה, איראן). , פקיסטן, אינדונזיה, צ'ילה, ארגנטינה, קונגו, דרום אפריקה), מחנות ריכוז, מעשי טבח גזעניים שבוצעו בקנה מידה גדול על ידי נושאי הדגל של הציוויליזציה המערבית.
ברור שההבדלים התרבותיים בין אומות ועמי העולם הם עובדה בהיסטוריה. ובהקשר זה הכללה על הבדלי תרבות היא בלתי נמנעת. אבל בשום אופן לא ניתן להשוות הבדלים כאלה עם בלעדיות הדדית או עוינות בלתי נמנעת בין תרבויות שונות. היכן שהאינסטינקט הראשוני הוא לא להיכנס למחקר אנתרופולוגי או היסטורי של תרבויות השוואתיות, אלא לעורר סכסוכים ושנאה בין אומות ודתות ממניעים נסתרים, ההשלכות עלולות להיות הרות אסון. הבה ניקח את האירועים שלאחר ההפצצה של אוקלהומה סיטי בארצות הברית ב-19 באפריל 1995. התקשורת מיהרה להפיץ שמועות ש"אדם מהמזרח התיכון" [כלומר. ערבי מוסלמי] היה אחראי לקטל. כתוצאה מכך, מוסלמים ברחבי ארצות הברית היו מטרות להתעללות פיזית, טיפול גס ונידוי חברתי. המסגדים שלהם חוללו, נשים מוסלמיות הוטרדו ומכוניות השייכות ל"מזרח התיכון" ניזוקו. עיתון בריטי טודיי פרסם בעמוד הראשון שלו תמונה מפחידה של כבאי נושא שרידיו השרופים של ילד מת תחת הכותרת "בשם האסלאם".
זיהוי המבצע של מעשה ראוי לגינוי כזה לבדו לא יספיק; היה צריך להביא את האיסלאם גם כדי להצית את התשוקות הקהילתיות של אנשים נגד בני אמונה אחרת. עם זאת, עד מהרה התברר כי המחבל היה חייל אמריקאי בהיר שיער, מוותיק מלחמת המפרץ (1991). דתו של המחבל הימני הזה לא הייתה האיסלאם אלא הנצרות. אבל אף אחד בתקשורת האמריקאית או הבריטית לא תייג אותו כ"טרוריסט נוצרי" או התנצל בפני המוסלמים על העוולות שנעשו להם. שוב החופש לומר את האמת ולדווח בצורה הוגנת על אירועים תפס את המושב האחורי.
המקרה השני הוא הפיגוע ב-11 בספטמבר 2001 על מרכז הסחר העולמי והפנטגון על ידי כמה אנשים, רובם אמורים להיות מממלכת ערב הסעודית, בעלת ברית קרובה של אמריקה. הם ראו במדיניות של ארה"ב במזרח התיכון ובתמיכתה בשלטון האנכרוניסטי של בית סעוד את אבן הנגף לקראת סדר חברתי הוגן בארצם כמו גם בשאר המזרח התיכון. לא משנה מה טיב התלונות שלהם, אני רואה שהמתקפה הזו הייתה שגויה נורא. היא סיפקה תחמושת לניאוקונים ולפנאטים מהימין בוושינגטון כדי לשחרר את שלטון הטרור, המלחמה, המוות וההרס במזרח התיכון ובאזורי הנפט בסביבה הכללית. במקביל, אנו שואלים שאלה פשוטה: מה הקשר להפצצות הללו למיליוני אזרחים מוסלמים רגילים באירופה ובאמריקה? התשובה היא: שום דבר. היינו עדים לכך שהם נפגעו בכל מקום על ידי מערביים לבנים רבים בדרכים הגרוטסקיות והבזויות ביותר.
במהלך שהותי באירופה במשך יותר מארבעה עשורים, נעשיתי מודע לכך שהדימויים השליליים של האסלאם והציוויליזציה האסלאמית זקוקים לניתוח היסטורי רציני עבור הקוראים הכלליים כמו גם החוקרים האקדמיים, המאפשר לנו להתעלות מעל החוזרים והשחוקים. להוציא קלישאות של למדנות תקשורתית ומפלגתית ובכך להראות את עובדות היחסים הבעייתיים בין שתי דתות העולם והתרבויות שלהן. הספר שלי תפיסות האיסלאם בנצרות (2006) עוסק בנושאים ובנושאים אלה. ברור שגם האיסלאם וגם המערב סובלים מבעיות תפיסתיות של יחסי יריב הרחק אחורה בהיסטוריה. התפיסות ההדדיות שלהם עווות על ידי דוגמות דתיות, התפתחויות פוליטיות ודעות קדומות מסורתיות.
אם נסתכל על ההיסטוריה של ההתפשטות הקולוניאלית האירופית ביבשת אמריקה, אוסטרליה ובמזרח (סין, הודו, המזרח התיכון וצפון אפריקה וכו') מאזן הכוחות הישן בין המזרח למערב השתנה. הכוח הקולוניאלי על מדינות אחרות גם חיזק את התודעה הקולקטיבית של המערב התעשייתי, או את הנחתו שהוא חזק יותר ולכן עדיף על שאר העולם. העם המושבות והכפוף החל גם לתפוס את המערב כעליון חומרי, תרבותי ומוסרי. נכון שהמערב היה עדיף בייצור מכונות, נשק מודרני וצבאות יעילים כדי לפלוש ולהכניע מדינות אחרות בעולם.
זה הפך את מדינות המערב לעוצמתיות יותר, אבל זה לא אומר שהן עדיפות מבחינה מוסרית או אינטלקטואלית. אבל הגזעים הכפופים לא היו בעמדה לקדם דעות מאתגרות שכאלה. ביחסי כוח לא אחידים כאלה תחת הקולוניאליזם לא הייתה אפשרות תקשורת אמיתית. הדבר נכון גם לגבי המלחמה הניאו-קולוניאלית הנוכחית בעיראק על ידי ממשל בוש כדי להשיג שליטה מלאה על משאבי הנפט ולהבטיח הגמוניה פוליטית על המזרח התיכון כולו.
הדרכים המערביות לראות באיסלאם כוח דתי ופוליטי מונוליטי נוגדות את כל העובדות ההיסטוריות והמציאות הפוליטית העכשווית. האיסלאם אינו כוח מונוליטי; המגוון בעולם האסלאמי רחב יותר ממה שרוב בני המערב חושבים. בתוך שלושה עשורים לאחר מותו של הנביא מוחמד, התפצלה הקהילה המוסלמית לפלגים סונים ושיעים בעקבות מלחמת אזרחים. חלוקה זו התבררה כקבועה, וחלוקות נוספות בתוך שני הענפים העיקריים אפיינו את האמונה והמדיניות האסלאמית במשך ארבע עשרה מאות שנים. התפשטות האיסלאם הלכה בדרכים שונות במדינות ואזורים שונים בעולם. כיום למעלה ממיליארד בני אדם מכל הגזעים, השפות, הלאומים והתרבויות הם מוסלמים. התנאים החברתיים-תרבותיים שלהם כמו גם השתייכותם הדוקטרינית מראים על גיוון ומורכבות רבה. המשמעות היא שהאסלאם כדת אוניברסלית, כמו הנצרות, אינו ישות מונוליטית; זאת למרות העובדה שהמוסלמים חולקים כמה אמונות בסיסיות באל אחד ובגילוייו דרך הנביאים.
עם זאת, למסורות ולמיתוסים היסטוריים ודתיים יש חיים משלהם. ברגע שהם הפכו לחלק מתרבות הם ממשיכים לעצב ולבנות מחדש את התודעה הקולקטיבית של אוכלוסיות עצומות. למסורת האנטי-אסלאמית בנצרות יש אילן יוחסין היסטורי ארוך והיא ממשיכה להיות גורם דינמי המשפיע וקובע את היחסים הבינלאומיים. חקר ההיסטוריה עוזר לנו לראות עובדות בתהליך האבולוציוני ההיסטורי שלהן ובכך להקל על המטען התרבותי שלעתים קרובות הרעיל את היחסים בין שתי הקהילות הדתיות. מחקר ישר ומאוזן של העבר ושל המציאות הגיאופוליטית של היום של הסדר העולמי ההגמוני הגלובלי פירושו שאיננו צריכים עוד לקבל באופן פסיבי מורשת מעוותת ולעצום עיניים מול המתרחש בעיראק, פלסטין, אפגניסטן, וגם ב. פקיסטן בידי ארצות הברית, בעלות בריתה וקליקות השלטון המוסלמי המריונט.
שאלת "הטרור האסלאמי", שלילת זכויות האישה במסגרת האיסלאם וחוסר ההתאמה לכאורה של ערכי האסלאם והמערב, מופיעות כל הזמן בתקשורת המערבית. אבל האשמות כאלה חושפות בורות ובלבול שורשיים. אין להם קשר למציאות. עלינו לזכור שחסיד דת אינו בהכרח נציג או דובר אמיתי של דת זו. גם לא ניתן לזקוף לדת את מעשי הטרור האישיים, הטרור הממלכתי או הטרור של מעצמות-על, בין אם מדובר בנצרות, יהדות, אסלאם או הינדואיזם. אם אדם או קבוצה מקהילה מוסלמית פונים לקיצוניות בתחומים פוליטיים או דתיים מכל סיבה שהיא או מבצעים פשע, הנטייה הכללית היא להטיל אחריות על כל המסורת האסלאמית. מה קורה אם מישהו מהתרבות המערבית או ימני קיצוני נוצרי נוקט באלימות או מבצע פשע? הוא נתון באחריות כפרט ואיש אינו מאשים את התרבות המערבית או הנצרות במעשיו. האם אין לנו כמה מנהיגים חזקים במערב שהם ימניים נוצרים ואחראים למותם של מאות אלפי גברים, נשים וילדים מוסלמים? מישהו מאשים בזה את הנצרות? אנו שואלים את השאלות הללו ומצפים מהקוראים שלנו ישאלו את השאלות הללו ואז ינסו למצוא כמה תשובות.
לגבי נשים, הקוראן העניק להן זכויות חוקיות של ירושה וגירושין במאה השביעית, שנשים מערביות לא יקבלו עד המאה ה-19 או ה-20. גם באיסלאם אין שום דבר על הצעלת חובה של נשים או על הסתגרותן. למעשה, מנהגים כאלה הגיעו לאסלאם כשלושה דורות לאחר מותו של הנביא מוחמד בהשפעת הנוצרים היוונים מביזנטיון. למעשה הייתה רמה גבוהה של אינטראקציה תרבותית בין נוצרים למוסלמים מתחילת ההיסטוריה האסלאמית.
ערכי היסוד של אחווה, כבוד, צדק ושלום נפוצים בכל התרבויות הגדולות ובחמש הדתות הגדולות. לקרוא לדמוקרטיה "ערך מערבי" זה פשוט מוזר; השיטה המונרכית שררה באירופה, שם המלכים החזיקו בסמכויות מוחלטות תחת הזכות האלוהית לשלוט. האבולוציה של צורת השלטון הדמוקרטית והחוקתית התגבשה הרבה יותר מאוחר. בניגוד למה שטוענים התקשורת והפוליטיקאים הפופוליסטים, אין שום דבר באסלאם שנוגד את הדמוקרטיה והערכים הדמוקרטיים.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו