נאסיר חאן, 10 במרץ 2013
החלוקה של האסלאם לענפים שיעים וסונים מאמצע המאה השביעית נבעה יותר מגורמים פוליטיים מאשר מיסודות האמונה כי הם היו זהים לכל האנשים ואליטות הכוח. ברור ששני יריבים שנלחמו במאבק על העליונה במירוץ הפוליטי לא יוכלו לנצח אלא אם כן יגיעו לפשרה כלשהי וימנעו את הסכסוך. זה היה אפשרי אך לא קרה בשלב המוקדם של הקיטוב הגובר שהתרחש בקהילה המוסלמית (האומה).
קבוצה פוריטנית אחת, החראג'יטים, ראתה את ההתפתחויות בחשש לאמונה החדשה ולקהילה המוסלמית, שבינתיים הייתה גדולה והתפשטה במהירות באזורים רבים. הפתרון החאראג'י לבלום את גל הכוח-פוליטי שפגע במדינה החדשה היה פתרון דרסטי: לחסל את הטוענים היריבים לח'ליפות ולהציל את האמונה ואת הח'ליפות! למרות מה שהם עשו, הבעיה לא נעלמה. צד אחד זכה והשני הפסיד. לפיכך, לפי הסדר הפוליטי החדש, העיקרון התורשתי לשלטון החליף את הזכות לבחור את השליט. כעת האמונה לא יצרה כוח פוליטי אלא כוח פוליטי שהיה קשור רבות לצורת החברה שהולכת ומתגבשת. בתקופה זו החלוקה הסונית-שיעית התבלטה יותר והחלוקה לבשה את הצורה שעדיין איתנו.
כעת הופיעו הצורות הסוניות והשיעיות של מחשבה פוליטית סותרת לגבי תפקידם של הח'ליף והאימאם. לאחר מכן החלו לגדול גם ההבדלים התיאולוגיים. באופן בלתי נמנע, ההבדלים הדוקטריניים הסונים והשיעים הפכו בולטים יותר והאסכולות השונות של תורת המשפט הטביעו את חותמם על הפער הגובר בין שתי הקבוצות. לכן מה שהתחיל כמאבק פוליטי להחלפה לתפקיד העליון במדינה התפתח בסופו של דבר לשתי כתות יריבות בתוך האיסלאם. האיסלאם התפצל לשני ענפים עיקריים. הפיצול הזה היה קבוע. היו לה השפעות מרחיקות לכת על התפתחות הכוח והציוויליזציה האסלאמית.
איזה סוג של מערכת יחסים התקיימה בין שני הענפים כשהאיסלאם הפך לדת עולמית והאימפריה האסלאמית גדלה בגודלה ובכוחה, אפשר לומר בקצרה כך: האיסלאם הסוני הפך לדומיננטי אך השיעים לא היו מבודדים או נפגעו. היחסים היו בעיקר לבביים והייתה התאמה הדדית וסובלנות.
חוסר הסובלנות כלפי השיעים והקורבנות שלהם במדינות כמו פקיסטן בזמנים אלו הוא סיפור טרגי של אמונה סובלנית שנחטפה על ידי כמה אנשים בורים קנאים בשם התיאולוגיה שלהם. התיאולוגיה התקפירית הזו פשוטה: שיעים אינם מוסלמים; לכן עלינו להמיר אותם לאסלאם. אם הם לא יתאסלמו, מוטלת עלינו החובה להרוג אותם! אז למתנדבים המוטעים האלה יש משימה גדולה: לחסל את השיעים בפקיסטן שהם כרבע מהאוכלוסייה, כמעט 40 מיליון.
עם זאת, עלינו לזכור שהפושעים הימניים והרוצחים הקשים הללו הם רק גורם שוליים בפקיסטן שגורמים להרס. לרובם המכריע של המוסלמים הסונים אין דבר נגד המוסלמים השיעים ולהיפך. שניהם מסתכלים זה על זה כאחים ומקבלים את זכותו של זה ללכת לפי האיסלאם על פי המסורות והמנהגים שלהם.
אבל בעיראק, תחת הנשיא בוש, פולשים וכובשי הארץ האמריקאים עוררו את הפער העדתי ומה שאנו רואים כעת אינו נסתר מאיש. כך מתנקשי תקפירי בתוך פקיסטן עם קשרים למדינות אסלאמיות אחרות ואימפריאליזם אמריקאי מבחוץ תורמים לאותה מטרה על ידי שימוש באלימות ובטרור: לחלק, למחוץ ולנצח! אבל המטרות הללו הן מטרות עלובות ובלתי אנושיות שכל האנשים בעלי הרצון הטוב בכל מיני זהויות והשתייכות פוליטיות ודתיות צריכים לעמוד מולן. דתות, פוליטיקה ואידיאולוגיות צריכות לתרום לרווחת האדם, לאושר ולקיום שליו, ולא להיפך.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו