הערת העורך: גורקי כתב הערה מקיפה על המאמר שלי 'פתרון הסכסוך בקשמיר (Foreign Policy Journal, 13 בינואר, 2011), שבה הוא הציע את נקודת המבט שלו וגם העלה כמה שאלות חשובות. בתגובה, כתבתי את ההערות הבאות. מטעמי נוחות, חילקתי את הערתו לכמה חלקים ולאחר מכן תשובתי:
גורקי:
ד"ר חאן אני מוצא את המאמר שלך שימושי מכיוון שהוא מאפשר לשמוע את דעותיהם של הקשמירים עצמם בנוגע לאימברליו של קשמיר.
על פניו האמירה שלך "המסלול הטוב ביותר שנותר להודו הוא להפסיק את המדיניות הקודמת שלה, ולהצטרף לזכות ההגדרה העצמית של הקשמירים. זה לא יחליש את הודו; במקום זאת, זה יראה את חוזקה של הדמוקרטיה ההודית, כמו גם את ההיבטים ההומניים של המסורת התרבותית ההודית..." נשמע הגיוני, ובבודד דעות כאלה אפילו מוצאות מאזינים אוהדים רבים בהודו עצמה. עם זאת, ההודים חייבים לזכור שיקול אחר שאינו יכול להיחשב אימפריאליסטי בשום דמיון.
נאסיר:
גורקי, תודה על דעתך המאוזנת במספר נקודות ועל השאלות החשובות שהעלית בתגובתך. אנסה להשיב לכמה נקודות.
השורשים שלי הם בתרבות ההודית ואני גאה עמוקות במורשת ההיסטורית שלנו. אני מודע היטב לציביליזציות ההודיות המשתרעות אחורה לתקופת הציביליזציה של עמק האינדוס, בת כחמשת אלפים שנה. רק בגלל יחסי הודו-פאק העוינים מאז חלוקת הודו ב-1947, סוגיית קשמיר הייתה הגורם העיקרי למתיחות בין שתי המדינות, ראיתי גם בהודו וגם בפקיסטן חלקים של אותו גוף, כשהגוף הוא תת-יבשת של הודו שמחזיקה במגוון גזעים, תרבויות ומונהגים המראים גיוון רב תוך שייכת גיאוגרפית לאותה ישות. אנו יכולים להשוות את מיקומה של תת היבשת עם האזורים הגיאוגרפיים הרחבים המזוהים עם אירופה. באירופה היו שפות רבות, תרבויות מגוונות, סכסוכים פוליטיים ודתיים כבר יותר מאלפיים שנה. למרות כל זה, אומות ואנשים שונים ביבשת זו מזהים את עצמם עם אירופה ותרבויותיה, ישנות וחדשות.
באופן דומה, כפרט אני מזדהה עם תת היבשת. הזהות האזורית שלי עם קשמיר והקשר ההיסטורי שיש לי עם קשמיר הוא רק טבעי; זו הזיקה של חלק עם השלם. ככאלה הם תלויים הדדית, אינם שוללים זה את זה.
גורקי:
המציאות היא שכל הודו הבריטית לשעבר קשורה אורגנית ולכל דבר שקורה בחלק אחד יש הד במקומות אחרים בתת היבשת. למשל כאשר שריד קדוש נעלם ל-17 ימים ממסגד הזראט בל ב-1963; היו מהומות בכל הודו. לפיכך, לא ניתן לבצע כל פעולה בקשמיר או לגביה בנפרד.
בעוד שהגדרה עצמית ועצמאות כשלעצמן הן מטרות מכובדות, כל מי שמתווכח להגדרה עצמית רק עבור קשמירי העמק יצטרך להתווכח על בסיס איזושהי חריגות קשמירית או שיהיה מוכן לקבל דרישות דומות להגדרה עצמית מאת אחרים כמו הסיקים בפנג'אב ההודית והבלוץ' בפקיסטן. ויתור על כל דרישה כזו תסכן אסונות גדולים מעשה ידי אדם כמו הטיהור האתני ועקירת האוכלוסייה העצומה שהתרחשו בעקבות החלוקה ב-1947.
נאסיר:
כאן לניסוח שלך לגבי החיבור האורגני יש נימה ספנסרית! יש לנו היסטוריה של הודו והודו לפני שהבריטים הגיעו. כאשר הבריטים השתלטו בהדרגה על חלקים שונים של הודו בכוח הנשק או על ידי כישוריהם הפוליטיים (ותחבולותיהם), בני עמנו ורבים משליטינו הביעו דאגה מועטה למה שקרה למדינות קטנות או גדולות שנטרפו על ידי מזרח הודו. חֶברָה. כמה מהם התייצבו בבוגדנות לצד הפרנגים נגד השליטים ההודים שהתנגדו לבריטים. זו גם ההיסטוריה שלנו.
המקרה של היעלמות של שריד קדוש בקשמיר שאתה מצטט קשור יותר לרגשות וזהויות דתיות מאשר לחיבור האורגני בכל תת היבשת. ניתן לראות שרידים כאלה גם כבעלי מימד והשפעה חוץ-טריטוריאלית.
למעשה, ראינו סכסוכים פוליטיים גדולים והרג של חפים מפשע על ידי המדינה ההודית (וגם על ידי הצבא הפקיסטני בצפון מערב פקיסטן לפי הצעת ארצות הברית כמדיניות מתמשכת של ריסוק וחיסול אלה שמתנגדים ומתנגדים לאמריקאים מלחמות תוקפנות באפגניסטן ופקיסטן). רובן המכריע של המדינות הללו לא הראו הרבה נחישות להתנגד למדיניות של ממשלותיהן. אבל, שריד דתי או מה שמאמינים יכולים לכנות 'מקום דתי' זה משהו אחר! זה מרגש את ההמונים שלנו, והם עושים מה שהם חושבים שהוא משרת את האלוהות שלהם!! אנו יודעים כיצד התשוקות הדתיות של אנשים רגילים שנדלקו על ידי כוחות ימין בהודו, בהם היו מעורבים השליטים ההודים, הובילו להרס מסגד בברי על ידי ההמון ההינדי ולהרג של אלפי מוסלמים הודים חפים מפשע בגוג'אראט.
אבל לאיזה סוג של מדיניות מדינה מגבשת ומיישמה יש השפעה ישירה על ההתפתחויות הפוליטיות של מדינה. הדבר נכון גם במקרה של הודו; הנהגה פוליטית נבונה של פוליטיקאים אחראיים משפיעה ומעצבת את הנוף הפוליטי.
עכשיו השאלה של 'חריגות קשמיר' אם הודו ופקיסטן יערכו משאל חלוקה כדי לעמוד בדרישות של תושבי ג'אמו וקשמיר: אני עצמי, לא רואה במקרה של ג'אמו וקשמיר מקרה חריג; אבל אין ספק שיש לזה הקשר היסטורי. הנסיבות שבהן הרחיבה הודו את שליטתה בג'אמו וקשמיר שונות בהרבה ממדינות נסיכות אחרות. בסוף השלטון הבריטי בהודו וחלוקת הודו על ידי השליטים האימפריאליים, היו 562 מדינות נסיכות, גדולות וקטנות, שהבריטים החזיקו עליהן ריבונות או 'עליון' כמו במקרה של מדינת ג'אמו וקשמיר. . אנו יודעים כיצד המדינות הנסיכותיות הללו שולבו בשתי המדינות החדשות. איך הודו הרחיבה את שליטתה בג'אמו וקשמיר (J&K) רלוונטית לכל השאלה של סוגיית קשמיר. לאחר הסכסוך הצבאי והפסקת האש בתיווך האו"ם, הן הודו והן פקיסטן הסכימו לקיים משאל משאל שיאפשר לאנשי J&K לקבוע את עתידם. ההבטחה הזו עדיין לא מומשה וההשלכות של ההכחשה הזו היו קטסטרופליות עבור הודו, פקיסטן ובמיוחד תושבי J&K.
סכסוך קשמיר ממשיך להיות המשימה הלא גמורה של החלוקה ב-1947. הסכסוך הזה לא נעלם; זה גם לא ייעלם כי הכדור עוקף עד כה את פתק ההצבעה ואת השכל הישר.
גורקי:
מתן אפשרות לעמק קשמיר להצטרף לפקיסטן ל-OTOH יהיה בעצם ויתור על תיאוריית שתי המדינות; שוב לא בלי סיכונים. כפי שציינת בצדק, הודו נותרה ביתם של כ-130 מיליון מוסלמים. מתן אפשרות למוסלמים של העמק להצטרף לפקיסטן לא תגביר בשום אופן את הביטחון של המוסלמים הלא-קשמיריים במקומות אחרים בהודו, ואם משהו יגרום להם להיות אפילו יותר חסרי ביטחון ויחזק את כוחות הינדוטבה שציינתם מאיימים על הקהילה השברירית של הודו. יְדִידוּת. (למרבה האירוניה זה בדיוק מה שקרה למוסלמים ההודים של UP וביהאר שהרשו לעצמם להיות מובלים רגשית להצביע עבור לוח הבחירות של AIML של פקיסטן ב-1946, שהשאיר אותם אז גבוהים ויבשים).
אפילו בתוך מדינת ג'אמו וקשמיר עצמה, יהיו תהפוכות גדולות למקרה שיתעסק במבנה הנוכחי. מה יקרה למיעוט המוסלמים בג'אמו ובלדאק?
כמו כן, אם טוענים שקשמיר היא מולדת לקשמירים אז מה קורה לאוכלוסיות אחרות שאינן קשמיריות בעמק כגון הגוג'ארים וכו'? איפה תהיה המולדת שלהם?
נאסיר:
כאן אתה מעלה כמה שאלות חשובות וגם כמה חששות לגיטימיים. ראשית, 'תיאוריית שתי המדינות'. למעשה, החלוקה של הודו הייתה על בסיס תיאוריית שתי המדינות. לצורך הטיעון, אני אגיד שאם אנשי J&K מצטרפים למדינה A או B, או יחליטו על אפשרות אחרת, צריכה להיות להם הזכות הדמוקרטית לעשות זאת. נראה שהקשר האורגני שאתה מדגיש במקרה שהעמק יצטרף לפקיסטן ראוי להתייחסות, אבל מה שהמוסלמים הקשמירים רוצים הוא זכותם לקבוע את עתידם ולזכות בחופש. מה שכרוך בחופש הזה הוא החופש מהשלטון ההודי. זו רצונם וכדי למחוץ את שאיפותיהם השתמשה המדינה ההודית ביותר מחצי מיליון חיילים. הם הרגו יותר ממאה אלף אנשים. זהו כיבוש צבאי של מדינה שבה הודו ביצעה פשעי מלחמה איומים.
מי תרם לנקודת מבט כזו שעיצבה את ההיסטוריה הפוליטית של הודו והובילה לחלוקת הודו על ידי הבריטים? ובכן, דרך קלה לחובבנים היא להיות בוגימן שיסביר את העובדות ההיסטוריות ויאשים את ההנהגה המוסלמית בכל זה! עוד לפני שמר גנדי הגיע להודו מדרום אפריקה, אחד הפוליטיקאים ההודיים הבולטים באותה תקופה היה מר ג'ינה, שהיה ידוע כ"שגריר האחדות ההינדית-מוסלמית". היה לו חזון של הודו דמוקרטית ומאוחדת בסוף הראג' הבריטי. אבל למרבה הצער, זה לא היה אמור לקרות כי עורך הדין הליברלי והחילוני הזה הצליח לראות את התחבולות של ההנהגה ההינדית של הקונגרס הלאומי ההודי וארגונים מיליטנטיים הינדים אחרים, עומדים למען הראג' הראם והשליטה ההינדית של כל תת היבשת.
בעבודתי הפוליטית, מעולם לא אמרתי במה אנשי J&K צריכים לעמוד או כיצד עליהם להחליט לגבי עתידם. גם אני מעולם לא תמכתי בכך שתושבי עמק קשמיר יצטרפו לפקיסטן. זה משהו שהאנשים המושפעים צריכים להחליט.
הדרישה של הקשמירים ומאבקם למען עזאדי (חופש) אינם מכוונים נגד אף עם אחר, מיעוטים אתניים או דתיים, המרכיבים את אוכלוסיית ארצם. לאנשי J&K, מוסלמים, הינדים, בודהיסטים וכו', יש מסורת של סובלנות והתאמות בין-דתית. ב-1947 הייתי ילד בן שש; ראיתי איך הינדים ומוסלמים מקיימים קיום משותף ואחווה באזורנו. אם לאנשי J&K תינתן הזדמנות לחיות כבני אדם חופשיים ולא תחת אימת הכוח הצבאי של הודו, אז המסורות עתיקות היומין שלנו של כבוד וקבלה הדדיות יחזרו לתוקף. זו תהיה דוגמה טובה לכוחות הימניים של הינדוטבה המהווים איום גדול על הדמוקרטיה ההודית ועל המיעוטים הדתיים, המוסלמים הם היעד העיקרי שלהם.
אני גם מודע לסכנות שאתה מצביע עליהן בצדק אם ישתנה 'המבנה הנוכחי'. אבל אני לא מניח שאתה מציע את הפתרון שלך כדחייה מתמשכת של דרישות הקשמירים, כי זה מגן על אחדות "אידיאלית" של הודו, בידיעה שהודו ביצעה פתרון מיליטריסטי כדי לרסק את הדרישות של תנועת החירות הקשמירית. במילים פשוטות, זה היה טרור ממלכתי על ידי כוח כובש. מדיניות קצרת רואי זו תיכשל בטווח הארוך כפי שנכשלה בעבר.
גורקי:
אתה מזכיר בצדק שקשמיר היא כיום מקור גדול למחלוקת בין הודו לפקיסטן. עם זאת, עד כמה מישהו יכול להיות בטוח שזה לא יהיה המקרה אם הנושא הזה ייפתר? נשיא פקיסטן לשעבר, הגנרל מושארף אמר פעם שהודו תישאר האויב הנחשב של פקיסטן גם אם נושא קשמיר ייפתר. ישנם אנשים עם עוקבים חזקים בפקיסטן שטוענים לנהל מלחמה על 'הודו ההינדית' כדי לכבוש את המבצר האדום ולהחזיר את האימפריה המוגולית. מה מאלה?
נאסיר:
אם המקור העיקרי לסכסוך בין הודו לפקיסטן ייפתר על פי רצונם של אנשי J&K, אזי אנו מצפים ששני השכנים יחיו בידידות זה לצד זה והיחסים הבילטרליים והמגעים החברתיים-תרבותיים שלהם יגדלו, מה שיועיל לכל אנשי האזור. מה שמושארף אמר זו השקפתו ואין להתייחס אליה יותר מדי ברצינות. ככל הנראה, האקלים של עוינות והאשמות הדדיות בין הודו ופקיסטן מאז החלוקה, אנשים משני הצדדים ניזונו מתעמולה זולה. הסיסמאות הבלתי הגיוניות לשיקום האימפריה המוגולית הן חלומות בהקיץ של כמה ריפ ואן וינקלס שחיים בעבר, לא במאה העשרים ואחת.
גורקי:
עם זאת, אני מסכים איתך שהאווירה המחניקה הנוכחית בקשמיר חייבת להגיע לקיצה; הפרות של זכויות אדם צריכות להיחקר באופן שקוף ולהעמיד את האשמים לדין נמרץ. קשמירים צריכים להרגיש שהם שולטים בגורלם הפוליטי והכלכלי בידיים שלהם. אולם כדי שזה יקרה, גם המדינה ההודית וגם הבדלנים הקשמירים צריכים להפגין אומץ וראייה פרגמטית פרגמטית.
המדינה צריכה לנקוט בצעדים המפורטים לעיל בטווח הקצר. בטווח הארוך היא צריכה לא רק לקיים את הצעדים הכלכליים שהובטחו בעבר, אלא גם להימנע בקפדנות מטעויות העבר כמו זיוף בוטה של בחירות כפי שעשתה בשנות ה-80 בקשמיר ובמקומות אחרים בהודו.
הבדלנים הקשמירים מצידם צריכים להבין ששיטות המחאה השלוות והחוקתיות הן לטובת כל הקשמירים והחוקה היא בעלת בריתם הטובה ביותר. הודו אינה אימפריה; זוהי רפובליקה ואומה אזרחית.
החוקה אינה מחזיקה את שאר הודו במעמד מיוחד על פני קשמיר; אם כבר, אלה הקשמירים שמחזיקים במקום מיוחד בחוקה.
היום אם הבדלנים היו מגיעים לשלטון באמצעות פוליטיקה אלקטורלית, אין שום דבר שממשלה כזו לא הייתה יכולה לעשות במסגרת הקיימת כדי לשפר את חייו (או החופש) של קשמירי רגיל, כפי שהיא הייתה יכולה לעשות אילו היה להם עזאדי מוחלט. ".
נאסיר:
כמה הצעות שאתה מציע והפרוגנוזה שאתה מציע הם סבירים. אם לקשמירים יש מקום מיוחד בחוקה ההודית, אז ברור שהשליטה ההודית בקשמיר לא הייתה דומה לשום מדינה נסיכותית אחרת. זה גם מראה שלממשלת הודו היו שיקולים פוליטיים להעניק מעמד מיוחד לקשמיר בתוך האיחוד. אבל מה מונע מממשלת דלהי להיענות לדרישות של אנשי J&K לעשות משאל משאל? מדוע מעצמה גדולה כמו הודו צריכה לפחד כל כך להקשיב לקול העם במקום להשתמש בטרור המדינה כדי לרסק אותם?
ייתכן גם שהרוב המכריע עשוי לבחור בהודו. לפיכך, על ידי מהלך פוליטי נדיב ואמיץ, להודו יש את הכוח לנטרל את הסכסוך לנצח. אם זה יקרה, אז מי שעומד על הפרדה מהודו יפסיד וההשלכות ירגיעו את כל הצדדים. זה יכול לפתח עידן חדש של יחסים בין-קהילתיים ואזוריים משופרים. פונדמנטליסטים דתיים וכוחות ימניים משני הצדדים לא יוכלו לנצל יותר את הרגשות הדתיים של האנשים. זה יהיה ניצחון של השכל הישר על הרגשנות והטירוף הקהילתי.
גורקי:
יש כבר תקדים לשינוי כה דרמטי במאבק הפוליטי בתוך הודו. בשנות ה-1980 מנהיגים סיקים רבים הואשמו בהמרדה ונכלאו בדרישה לח'ליסטן ושריפת עותקים של החוקה ההודית כמחאה. כיום, אחד מאותם בדלנים לשעבר הוא שר ראשי בכל עוצמה בפונג'אב ואין אופוזיציה מכיוון שהבדלנים הנותרים אינם יכולים לרשום נקודה אחת שבה חייו של סיקי ממוצע יהיו שונים בח'ליסטן עצמאי.
אני מקווה לשמוע ממך.
בברכה.
נאסיר:
בהודו יש עדיין הרבה סכסוכים אזוריים ואתניים. אני לא חושב שלתנועת חאליסטאן הייתה אי פעם עמדה פוליטית מוצדקת ואני שמח שהיא הגיעה ללא מוצא. אבל עלינו להיות מודעים למלכודת ההשוואה של חאליסטאן לסכסוך קשמיר.
לבסוף, היה תענוג להגיב על תגובתך הנבונה והמושכלת.
שלך בלבביות
נאסיר חאן
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו