קריאתו של דונלד טראמפ לג'ף סשנס ולמשרד המשפטים לחקור את ניו יורק טיימס על הפעלת מאמר אנונימי שהביך את הממשל שלו הוא רגע פרשת מים. זה מייצג את המעבר המלא של טראמפ מרטורי לפשיסטי בעולם האמיתי. לנשיא יש היסטוריה של פלירטוטים עם דמויות סמכותיות, יהיו אלה שלו פולחן של משטרו של קים ג'ונג און, או שלו מַאֲמָצִים לטפח קשרים חזקים יותר עם ולדימיר פוטין. אבל ההתקפות המילוליות העקביות שלו על התקשורת עברו כעת למאמצים אקטיביים להפליל את ההתנגדות.
זה דבר אחד להתלונן על העיתונות, אבל דבר אחר להכריח את משרד המשפטים לעסוק בהאקריה מפלגתית גלויה על ידי מתן חסינות משפטית לבעלי בריתו הפוליטיים, תוך רדיפת "אויביו" בתקשורת. ועדיין, זה בדיוק מה שקרה בימים האחרונים, באמצעות הטיפתו של טראמפ על התובע הכללי ומשרד המשפטים על הגשת כתב אישום פדרלי נגד מועמדים רפובליקנים, והלחץ שלו על סשנס להתחיל בחקירה פלילית של הניו יורק טיימס בגין פרסום החלטה -עד של חבר ממורמר בממשל שמתייג את עצמו כחלק מ"ההתנגדות" של טראמפ.
אנחנו חיים בזמנים מאוד מסוכנים. לאחר ששלח אינספור בלוני ניסיון במהלך השנה וחצי האחרונות, הנשיא הזה עבר כעת ממצב של "פשיזם שאפתני"לפאשיזם מלא. ה "זְחִילָה"הנשיא הפשיסטי אינו עוד, מכיוון שטראמפ מרגיש מוסמך לקרוא בגלוי לממשלה הפדרלית לדכא ולדכא את מבקריו. ראשית, יש את שלו לתקוף על משרד המשפטים, ועל סשנים ספציפית, בעקבות האשמות של משרד המשפטים נגד הנציגים הרפובליקנים כריס קולינס (NY) ודנקן האנטר (קליפורניה), שניהם אישרו רשמית את הצעת טראמפ לבחירות לנשיאות ב-2016. קולינס הואשם בסחר במידע פנים ובסעיפים מרובים של הונאת ניירות ערך, בנוסף להונאת אגרה ושקר לחוקרים פדרליים, והאנטר הואשם בהונאת רשת, דיווח כוזב על מסעות פרסום ושימוש במאות אלפים בתרומות לקמפיין למען האישי שלו. קרן רפש" לכיסוי חופשות והוצאות רפואיות אישיות. בתגובה להאשמות, טראמפ בכעס צייץ:
"שתי חקירות ארוכות, עידן אובמה, של שני חברי קונגרס רפובליקנים פופולריים, הובאו להאשמה מתוקשרת, ממש לפני אמצע הקדנציות, על ידי משרד המשפטים של ג'ף סשנס... שני ניצחונות קלים כעת בספק כי אין מספיק זמן . עבודה טובה ג'ף."
טראמפ מבהיר כי הוא ציפה שלא יובאו כתבי אישום נגד שני הרפובליקנים הללו מכיוון שהם היו "פופולריים" בקרב הבוחרים. הערת "הזכיות הקלות" שלו מעידה על כך שטראמפ ציפה שהמנהלים המכהנים לא יואשמו על ידי משרד המשפטים, ושהם יורשו לכהן במלוא כהונתם עם הבחירה מחדש. יש להניח שפשוט להיות רפובליקני זה מספיק עכשיו כדי להבטיח שמתייחסים אליו כאילו הם מעל החוק. תחת משטר פאשיסטי, "החוק" נתפס ככלי לחיזוק השליטה של הנשיא ושל מפלגתו בממשלה.
שנית, יש את סוגיית המתקפה האחרונה של טראמפ על הניו יורק טיימס, שהיא רגע חשוב (וטרגי) המסמל את השינוי הפשיסטי של אמריקה. כשהוא מראה את עורו הדק הידוע לשמצה, טראמפ התעלף על הניו יורק טיימס האנונימי אופ אד על ידי אחד מחוסר שביעות הרצון של הממשל שלו, הרואה בנשיא דופוס מסוכן ואינפנטילי (תפיסה נפוצה מספיק), ומבקש לערער את הממשל שלו מבפנים. כפי שכותב חבר הממשל הבכיר, הוא/היא חלק מקבוצה גדולה יותר ש"מאמינה שחובתנו הראשונה היא למדינה הזו", ונגד "נשיא [ש] ממשיך לפעול באופן שמזיק לבריאותנו רפובליקה." המאמר ממשיך:
"ממונים רבים של טראמפ נשבעו לעשות מה שאנחנו יכולים כדי לשמר את המוסדות הדמוקרטיים שלנו תוך סיכול הדחפים המוטעים יותר של מר טראמפ עד שייצא מתפקידו. שורש הבעיה הוא חוסר המוסריות של הנשיא. כל מי שעובד איתו יודע שהוא לא מעוגן לאף עקרונות ראשונים מובחנים שמנחים את קבלת ההחלטות שלו".
המאמר ב"טיימס" קורא לנשיא "לא מעודכן" ו"פזיז" - מחויב ל"התלהמות חוזרות ונשנות" ו"אימפולסיביות" פזיזה שמובילה להחלטות "חצי אפויות". הוא מגנה את אחד המאפיינים האוטוריטריים הבולטים ביותר של טראמפ, "השיווק ההמוני שלו של התפיסה שהעיתונות היא 'אויב העם'", שהכותב רואה בצדק כמסוכן ו"אנטי דמוקרטי".
כמו הניו יורק טיימס דיווחים, בתגובה לטענות טראמפ דרש מסשנס "לחקור את מקור המאמר, שאותו גינה כמעשה בגידה". מבלי להתאמץ להבחין בין חוסר נאמנות מינהלי לבין חופש העיתונות, טראמפ מתייחס במיוחד לכתבה עצמה כבגידה, וכפי שמדווח ה"טיימס", הוא "שוקל גם פעולה נגד הטיימס", אם כי הוא לא פירט מה פעולה זו כרוכה. הניסיון להפליל את עיתון הרשומה נדחה מיד על ידי "התובעים [שלפי ה"טיימס] אמרו שזה יהיה בלתי הולם שמשרד המשפטים יערוך חקירה כזו, מכיוון שסביר להניח שלא הפרו חוקים". להפרכה זו של טראמפ, אפשר להוסיף שחקירה כזו תייצג הפרה בוטה של חופש העיתונות, כפי שמובטח בתיקון הראשון.
כמה שזה מטריד לדמיין, ג'ף סשנס הוא כעת הביורוקרטי שעומד בין הנשיא לדיקטטורה. אבל זה לא מציאותי לצפות ממינוי פוליטי אחד לסגור מתקפה פשיסטית מלאה על הרפובליקה. חברי קונגרס - דמוקרטים ורפובליקנים כאחד - חייבים לצעוד קדימה כדי לעכב את האוטוריטריות של טראמפ. התקפה פשיסטית על שלטון החוק היא סיבה טובה להדחה כמו כל סיבה אחרת - הסיבה הטובה ביותר. הקונגרס צריך להפעיל במהירות את ה-25thלשון התיקון להצדקת הדחה, תוך ציון הצורך להדיח נשיא ש"אינו מסוגל למלא את הסמכויות והחובות של תפקידו" בהתאם לפרמטרים של החוק הפדרלי והחוקתי הקיים.
עכשיו הגיע הזמן שהאמריקאים יתאחדו נגד האיום הפשיסטי הזה. למרבה הצער, האחדות מתקשה עד בלתי אפשרית כאשר מחצית מהאמריקאים הרפובליקנים צד עם הנשיא בהתקפותיו על התקשורת, וכאשר הבסיס של טראמפ, שהוא 40 אחוז מהאמריקאים פי לסקר של גאלופ, היו מוכנים לדבוק בנשיא, לא משנה עד כמה הרטוריקה והמדיניות שלו הפכו למלהיבים או סמכותיים. קשה להשיג אחדות באופוזיציה לנשיא גם כאשר "השמאל" מראה סימנים של חילוקי דעות בנוגע לפוליטיקה של טראמפ. כמה פרוגרסיבים חנקו את ההתנגדות לפשיזם של טראמפ על ידי קוראים לפוליטיקה "חום-אדום", שמאל-ימין בריתלמרות הגזענות המזיקה, הסקסיזם, שנאת הזרים והסמכותיות השולטים בימין האמריקאי. הניסיון הזה לנרמל את הפשיזם מנקודת מבט "מתקדמת" מנוגד לעקרונות הבסיסיים ביותר של צדק, שוויון ודמוקרטיה.
שמאלנים המתמקדים באופי התעמולה של התקשורת התאגידית, בעוד שילינג לימין הקיצוני ואינו מצליח לגנות את הפאשיזם הימני, מספקים נחמה למאמצי הימין הריאקציוני לדכא את החופש העיתונאי. כן, התקשורת הארגונית נוהגת בתעמולה. אבל בעיית התעמולה התקשורתית היא דיון לפעם אחרת, שכן מן המובן מאליו שלטראמפ ולימין הקיצוני אין עניין לקדם שקיפות, יושרה או דיוק רב יותר בעיתונאות. טראמפ בא לקבור את העיתונות, לא כדי להציל אותה. נקודה זו מוכרת על ידי חוקרי פשיזם כמו הנרי ז'ירו, שבאופן נבון מוזהר שהמאמצים של טראמפ לתאר עיתונאים כבוגדים הם לא רק "מבשרים ומדאיגים", אלא "מהדהדים משטרים טוטליטריים קודמים שניהלו מלחמה הן בעיתונות והן בדמוקרטיה עצמה".
העיתונאי הפרוגרסיבי-ליברטריאני גלן גרינוולד, המייצג חלוקה רצינית ומצערת בשמאל, מיקד את זעמו ביחידים בממשל המבקשים לערער את הנשיאות של טראמפ, וכעסו על פקידי "המדינה העמוקה" הללו זכה להד בקרב אנשי שמאל רבים. דיברתי איתה בימים האחרונים. בעודו מודה שטראמפ "עשוי להיות איום", גרינוולד מגיב: "אבל כך גם ההפיכה החשאית הזו" בתוך הבית הלבן, המייצגת "קבולה לא נבחרה שכפתה את האידיאולוגיה שלהם בחשאי עם אפס אחריות דמוקרטית, מנדט או שקיפות".
גרינוולד הוא דמות חשובה לשמאלנים השוקלים את עבודתו עם אדוארד סנודן כדי לחשוף את הממשל הפדרלי ואת הריגול הבלתי חוקי של ה-NSA ב"מלחמה בטרור". אבל המסר שלו כאן מחטיא מאוד את המטרה. הטענה שטראמפ "ייתכן שהוא איום" על המדינה היא אולי האנדרסטייטמנט של המאה. והנכונות שלו להתמקד בסערה בתוך הממשל כאיום מרכזי על הדמוקרטיה היא מוזרה. זה דומה להתלונן שהדשא שלך הופך חום לאט כשהבית שלך נשרף מולך. זו לא ביקורת שייחודית לגרינוולד, מכיוון שעסקתי עם אינדיבידואלים רבים בשמאל במהלך השבוע האחרון שרואים בבית הלבן דוגמה למתקפה של "המדינה העמוקה" על שלטון פוליטי אזרחי. אני לא רואה את זה ככה. ההימור גבוה בהרבה ממה שחלק מהמחטטי קופים בבית הלבן מערערים את הנשיא. אם לא נוכל להפריד בין האיום האמיתי על האומה - הפשיזם בבית הלבן - לבין ה"בעיה" השולית של מחלוקת פנים-מנהלית בתוך אותו ממשל פאשיסטי, אז אנחנו בבעיה רצינית. אחת מנקודות המחאה העיקריות בכתבה האלמונית של טיימס היא הבוז של טראמפ בחופש העיתונות. בקריאה לעובדי הטיימס להעמיד לדין בגין "בגידה", אישר טראמפ כי הוא, למעשה, מתנגד לחופש העיתונות ולשלטון החוק. במלחמתו נגד התקשורת, אין הרבה מקום לניואנסים או להתנצלות עבור פשיסטים.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו