תירגמה מריה גארידו
זפאטיסמו הבדיל את עצמו מרוב המאבקים החברתיים האחרים בארצנו מכיוון שזו הייתה תנועה של שחקנים שתמיד בונים ומציעים. לאחר שהייתה לו אפשרות להסתכל על המובן מאליו, מצבם של הילידים בארצנו, הקורבנות של 500 שנה, העניים, הנפגעים לצמיתות, זפאטיסמו בחר לא להיות קורבן אלא להיות שחקן, לא רק כדי להתנגד אלא להציע, להפוך לשחקן בדרכו שלו, בהליכה משלו.
המילים הללו אינן נועדו לבנות אהדה או תמיכה ברגעים אלה שבהם המתיחות גוברת בין הצעת הזפאטיסטה לבין הפעולות שנוקט השמאל המוסדי במקסיקו. לאשר שזפאטיסמו היא תנועה שמציעה ולא רק אחת שמתנגדת, תנועה הניזונה משחקנים שמחפשים ללא הרף משמעות במעשיהם ודוחים להיות רק קורבנות פסיביים, מבוססת על קיומם הבלתי מעורער של מה שמכונה הקרקולס. העובדה שהזפטיסטים הצליחו להציע יצירת מרחבים אזוריים (עיריות אוטונומיות) שמטרתם הבסיסית היא לשפר את איכות החיים של תושביה על ידי ביסוס עיקרון סמכות בחונטות של ממשל תקין בכל אחת מחמשת מרחבים מקומיים-אזוריים שבהם הם יצרו השפעה ברורה.
דיון זה רלוונטי מכיוון שמתגלה כי ישנם כמה היבטים של הקמפיין האחר שממקמים את ההצעות והאסטרטגיות לשיקום חברתי ברמה המקומית-אזורית - המודגמים ביצירת הקרקולות - למקום ולבניין משני. דימוי שבו אנשים מודרים (Le Damne's de la Terre) מכל הרקע מתקרבים לזפאטיסמו ולנציג אפס בתור המושפעים והקורבנות מבקשים ממנו: "להתערב כדי שהאסירים הפוליטיים מווילאפלורס ישוחררו"; "להתערב ב-Huixtla כדי שדמי החשמל יופחתו וכדי ליצור חזית התנגדות"; "להתערב כדי שנוכל לנהוג במוניות האופניים שלנו ללא צורך בתשלום רישיון לעירייה"; "להתערב כדי שהאיידו של לומאס דה צ'פולטפק, בפונטה דיאמנטה, אקפולקו, ישחזר את האדמה שהופקעה על ידי פיגוארה כדי לפתח מדינת יוקרה אמיתית"...
מרחבי הדיאלוג ש-zapatismo מנסה לבנות עם הקמפיין האחר, לפחות במהלך ששת החודשים הראשונים, אינם מרחבים לניהול דיאלוג עם קבוצות מהשמאל הלא-מוסדי סביב האסטרטגיות לבניית קונצנזוס לגבי הדרך האנטי-קפיטליסטית. שהמדינה שלנו צריכה לעקוב בעתיד הקרוב (אותן קבוצות שהולכות ונעשות נדירות במדינה הזו ברגרסיה). מרחבי הדיאלוג שהקמפיין האחר מנסה לבנות יהפכו לדיון גרידא עם אנשים רגילים, עם מיליוני התושבים בארצנו שלא מתכוונים להציע שום דבר משוכלל או שיטתי, אלא שרק מודאגים מהקיום המיידי שלהם.
במידה שזה קורה, יש צורך לפתח מנגנון כלשהו כדי שהפגישות עם הקמפיין האחר יבדילו את עצמן מהמסעות של צירים פוליטיים מטלפאן, איזטפאלפה או מכל עירייה אחרת ברפובליקה שלנו, שבהן התלונות הצרכים הדחופים הם אינסופיים (ברור שבישיבות הללו, נציגים פוליטיים ונציגי עירייה מבטיחים למחוז הבחירה שלהם שאם יקבלו את קולם וינצחו הם יפתרו את כל הדרישות הללו). במקרה של הקמפיין האחר, מנגנון ההצבעה הוא, למרבה המזל, לא עניין. עם זאת, זה לא עוזר לנו לפתור את החידה.
כבר מתברר מה הבעיה בקמפיין האחר: אף אחד שמגיע מבחוץ ושנפגש רק עם אנשים בקצרה (de pasadita) לא יפתור אף אחת מהבעיות בקהילה, ביישוב או באזור. בעיות אלו מורכבות ביותר ודורשות פתרונות ארוכי טווח. זפאטיסמו יוכל להמשיך להקשיב לרשימת הדרישות הארוכה והאינסופית בכל קהילה, אבל לדעתי, אני מאמין שהיא תתחזק אם היא תציג את ההצלחות המתונות אך ברורות באזורי הזפאטיסטה (לוס קארקולס) ותדון המנגנונים הארגוניים השונים וקווי העבודה שלו באזורים שבהם הוא נוסע, דנים בבהירות בסוג התמיכה שמתקבלת בברכה באזורי הזפאטיסטה (מהחברה האזרחית, למשל) ומהסוג שאינה מקובלת (מהממשלה או ארגונים הקשורים לממשלה) ומה זה אומר, או להסביר את הצורך לנתק את כל הקשרים עם מוסדות אקדמיים וממשלתיים ודברים מהסוג הזה...
ניכר שאנחנו רוצים לראות בארצנו שחקנים קולקטיביים מאורגנים, תומכים ולא קורבנות בהתנגדות שמתלוננים על מצבם הנואש.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו