"השגנו לא מעט דברים, ואני חושב שהחשוב שבהם הוא לבסס את העיקרון שהדרך לשלום היא דרך משא ומתן ולא דרך אלימות".
אלו היו המילים 'המעודדות' שאמר בצניעות ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, במהלך מסיבת עיתונאים משותפת עם נשיא ארה"ב. הנשיא היה אז ביל קלינטון, והתאריך היה 2 באוקטובר 1996.
בשטחים הפלסטיניים הכבושים, המצב נראה אז עגום להפליא. אבל לא הייתה חומה ישראלית. היישובים היו קטנים יותר בגודלם ובאוכלוסייתם. עזה הייתה מצוררת, אך לא עד כדי חנק מוחלט.
לאחרונה ערך ראש הממשלה נתניהו ביקור מצופה בבית הלבן, ב-18 במאי 2009, הפעם בפגישה עם ברק אובמה.
"אני חולק אתכם מאוד ברצון לקדם את תהליך השלום. ואני רוצה להתחיל במשא ומתן לשלום עם הפלסטינים. אני רוצה להרחיב את מעגל השלום כך שיכלול גם אחרים בעולם הערבי", אמר נתניהו.
אין צורך להדגיש את הנזק שנגרם לעם הפלסטיני באותן שנים. האלימות, שנתניהו דחה לכאורה ב-96', ביקרה בפלסטינים אינספור פעמים. החל מה-27 בדצמבר 2008 ובמשך 22 ימים מפחידים, רוב עזה הושמד על ידי הצבא הישראלי, תוך שימוש בנשק אמריקאי, הרג ופצע אלפים. יש כיום חומה ענקית, באורך מאות קילומטרים, מתפתלת סביב הגדה המערבית, מפרידה בין הפלסטינים לאדמתם, מפרנסתם וכל אפשרות של מדינה אמיתית. ישנן התנחלויות יהודיות, שאליהן מצטרפות כבישים יהודיים בלבד, שמפרקים ללא תקנה את הגדה המערבית הכבושה. כולם בלתי חוקיים לפי החוק הבינלאומי, וכך גם חומת ההפרדה, וכך גם ההתקפות והמצור האכזריות על עזה, וכך גם הכיבוש הצבאי הישראלי בכלל.
אומרים לנו שאובמה רציני לגבי השלום במזרח התיכון. הוא אולי כן. אבל אולי אפילו רצינות משוערת כזו לא תוכל לשנות את הדפוס המטריד שאילץ את קלינטון לפניו, לפי היועץ הבכיר לשעבר למזרח התיכון, אהרון דיוויד מילר, לבטא את המילים הבאות: "מי לעזאזל הוא חושב שהוא מי המעצמה המזדיינת כאן?"
בפגישות האחרונות בין שני המנהיגים, אובמה הדגיש בבירור את מחויבותה של ארצו למדינה פלסטינית, ובאופן מפתיע הזכיר את "עזה" במהלך מסיבת העיתונאים. אבל דברי השבח לגדלות ישראל היו בשיא כל הזמנים. "אובמה דיבר על 'מערכת היחסים יוצאת הדופן [עם ישראל], היחסים המיוחדים ... בעל הברית האיתן ... הקשרים ההיסטוריים, הקשרים הרגשיים [ו] הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ... מקור להערצה והשראה לעם האמריקני', " ציין הפרשן ג'ורג' הישמע.
בעקבות פגישתו עם אובמה, ערך נתניהו ביקור בקונגרס האמריקני, שם התייעץ עם "החברים הגדולים של ישראל". בביקורו בגבעת הקפיטול, הוא פגש את יו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי ומנהיג המיעוט בבית הנבחרים ג'ון בוהנר. המנהיג הישראלי נפגש גם עם חברי ועדת יחסי החוץ של הסנאט ומחוקקים יהודים. הוא זכה לאותו יחס יוצא דופן שנהנה ממנהיגים ישראלים אחרים. יו"ר הוועדה, הסנאטור ג'ון קרי, "התעודד ממספר דברים", אמר נתניהו. לאחר הפגישה עם מנהיגי הקונגרס, נתניהו הבחין, כאילו פורץ חדשות בלתי צפויות: יש "קונצנזוס אמריקאי" לגבי "היחסים המיוחדים שיש לנו בין ישראל לארה"ב".
המשחק פועל. נתניהו ינסה שוב להכריע את נשיא ארצות הברית על ידי גיוס הקונגרס מאחוריו לקראת כל עימות אפשרי עם ממשל אובמה. אובמה, לעומת זאת, ינסה, ולו בבושת פנים, לתבוע כיוון חדש במדיניות החוץ של ארה"ב - באמצעות פיתוי ישראל על ידי אימוץ מדיניות איראן קשה יותר ולחץ על הערבים לנרמל עם המדינה היהודית בתמורה להבטחת ישראל בלבד להזיז את תהליך השלום קדימה.
ב-1996 דיבר נתניהו על הסכנה המיידית הנשקפת לישראל, בהתייחס לעיראק. כעת עיראק – שבכל זאת לא היה לה נשק להשמדה המונית – אינה עוד "איום קיומי" על מדינת ישראל.
ועכשיו המנהיג הישראלי שם את עיניו לאיראן. "האתגר הוא ההתחמשות הפוטנציאלית של איראן ביכולות נשק גרעיני. זו סכנה גדולה לכולנו... אנחנו חייבים לעשות את זה במקביל... עודדו אותי מאוד ללמוד שזו המדיניות האמריקאית. אנחנו ננסה לעשות את זה ביחד, כי אם נעשה את זה ביחד נגיע הרבה יותר רחוק, הרבה יותר מהר".
אולי לא יעברו עוד שלוש עשרה שנים עד שרצונותיו של נתניהו יתגשמו, לפני שיגיע הרבה יותר רחוק, הרבה יותר מהר, כלומר ישחרר מלחמה נגד איראן. אבל סמן את דבריי, לנתניהו, גם לאלה שלפניו וגם לאלה שאחריו, אין שום כוונה לעשות שלום עם הפלסטינים. הוא פשוט מניף גזר לפני אובמה כדי להשיג את מה שישראל רוצה, התקפה על איראן. זה פשוט כמו זה.
אם אובמה יהסס להתעמת עם האג'נדה הישראלית החדשה, ואם הקונגרס ימשיך להתייחס לאובססיות הביטחוניות של ישראל כאל סדרי עדיפויות אמריקאים עליונים, אין לדעת איך יראה המזרח התיכון בפעם הבאה שנתניהו יגיע לוושינגטון לפגוש את הנשיא האמריקני החדש.
Ramzy Baroud (www.ramzybaroud.net) הוא סופר ועורך של PalestineChronicle.com. עבודתו פורסמה בעיתונים, כתבי עת ואנתולוגיות רבים ברחבי העולם. ספרו האחרון הוא, "האינתיפאדה הפלסטינית השנייה: כרוניקה של מאבק עם" (הוצאת פלוטו, לונדון), וספרו הקרוב הוא, "אבי היה לוחם חופש: הסיפור שלא סופר בעזה" (הוצאת פלוטו, לונדון)
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו