האמריקאים, בכל מקום בו הם עומדים, אוהבים להציג את עצמם באמצעו המתון של כל ויכוח, בדיוק כפי שפוליטיקאים נמשכים בקביעות לכיוון ה"מרכז", לא משנה כמה רחוק הוא יכול להיות. לאחרונה, משפחת בוש יוֹעֵץ ג'יימס א. בייקר השלישי, יו"ר משותף של קבוצת המחקר של עיראק, ועדה דו-מפלגתית לייעץ לנשיא בעל כורחו לגבי מדיניות עיראק עתידית, שם את עצמו בתקיפות "בין" עמודי מדיניות. "ישנן", אמר, "אלטרנטיבות בין החלופות המוצהרות, אלו שנמצאות שם בוויכוח הפוליטי, של להישאר במסלול ולחתוך ולברוח".
קל מספיק לנחות באמצע המתון, בין מה שבייקר מכנה מדיניות "קיצוניים", כשבצד אחד אתה רק צריך לומר "חתוך וברח" וכל פוליטיקאי מכובד, בתוך החגורה, יקצץ מיד. ; ואילו, מצד שני, הנשיא, כמו אצלו מסיבת עיתונאים הזויה יום רביעי, ממשיך לגרום ל"לשמור על המסלול" להישמע כמו "לקפוץ מצוק". אנחנו עדיין לא יודעים בדיוק איפה הצעות מדיניות לאחר הבחירות של בייקר והצוות שלו בעל קשרים דו-מפלגיים יפלו, יותר ממה שאנחנו יודעים מה יו"ר ועדת השירותים המזוינים של הסנאט, ג'ון וורנר התכוון כאשר הוא התעקש, בשובו מעיראק, שהמדיניות הזו "נסחפת הצידה" ושאם הדברים לא ישתפרו תוך חודשיים קסומים - לאחר בחירות אמצע הקדנציה - אין "אפשרויות" צריכות להיות "מהשולחן".
כמובן, לא עבור וורנר, ולא עבור בייקר האפשרויות הללו עשויות לכלול "חתוך וברח", אשר, מעצם התיאור העצמי שלו, מיועד לפחדנים ולשוטים, לא לסנאטורים מכובדים ולוועדות ממומנות היטב. היכן, אם כן, נמצאת הקרקע המתונה בין הקצוות של הרגע הנוכחי, אותו מרכז מקסים? יהיו אשר יהיו חלומותיהם של מבקרי המלחמה, נסיגה בכל צורה אמיתית, שלב או אחרת, לא צפויה להיות דרך האמצע של האופוזיציה החדשה בוושינגטון. בייקר רמז על זה ביום חמישי בערב על שעת חדשות לרר כאשר, תוך כדי כלוב בתוך א ראיון עם מרגרט וורנר, הוא בכל זאת דיבר על "יוזמות או עצות שהקונגרס והנשיא יכולים להשתמש בהן בהמשך המשימה בעיראק".
אם נפנה מאזרחים בוושינגטון לאנשי הצבא, הימים האחרונים הציעו רמזים כיצד עשויה להיראות מדיניות מתוקנת, ללא קיצון, ללא חתך וברח, המשך המשימה. ראש המטה של הצבא גנרל פיטר שומייקר הודיע שהשירות שלו התכונן - או כפי שהוא ניסח זאת לוודא שיש לו "מספיק תחמושת במגזין שאוכל להמשיך לצלם כל עוד הם רוצים שנירה" - עבור עוד ארבע שנים בעיראק ברמות הנוכחיות (140,000+ חיילים). בינתיים, ב מסיבת עיתונאים של תג-צוות עם דונלד רמספלד בפנטגון, ג'ורג' קייסי, גנרל מפקד ארה"ב בעיראק, הגיב לשאלה האם הוא זקוק לחיילים נוספים עם רמז זהיר משלו: "כרגע, התשובה שלי היא לא. אבל אנחנו ממשיכים לעבוד שם, ואם אני חושב שאני צריך יותר, אבקש עוד ואביא עוד".
"כרגע", כמובן, פירושו "לפני הבחירות", זמן שבו, בעוד האבדות בארה"ב מזנקות ועיראקים מתים במאותיהם, אתה חורק שיניים וכפי שעשה הגנרל קייסי, משתמש במילה "התקדמות" שמונה פעמים בפגישה צנועה עם העיתונות. ("אני גם אומר שאנחנו ממשיכים להתקדם עם משרד הפנים וכוחות המשטרה וכו'...")
אז קיבלנו את הרמז שלנו. בעוד ש"המשימה נמשכת" בעיראק עם ההצטברות האינסופית של הבסיסים הענקיים שלנו - עדיין יש לנו, לפי רמספלד, 55 מהם, גדולים וקטנים - והמשך הבנייה של השגרירות הקבועה ביותר על פני כדור הארץ ( עם מערכת נגד טילים משלו) במרכז העיר בגדאד, הוא מתחיל להיראות עמדה אחת משמעותית של "בין" עשויה להתברר כהרבה יותר מאותו הדבר. אם כן, זו תהיה עמדה קיצונית בסירובה להתמודד עם המובן מאליו - שלדוגמה, בכל מקום שבו ילכו חיילים אמריקאים בעיראק (כמו בבגדד כרגע), האלימות רק מסלימה. הבריטי ראש המטה הכללי, הגנרל סר ריצ'רד דנאט, האיש שאחראי על הכוחות הבריטיים בעיראק ובאפגניסטן, פשוט שם את "להישאר במסלול" בסוג של פרספקטיבה בוטה שאנחנו בדרך כלל לא שומעים בארה"ב. הממלכה המאוחדת, הוא אמר, צריכה "להשיג את עצמנו לצאת [מעיראק] מתישהו בקרוב כי הנוכחות שלנו מחריפה את בעיות הביטחון. אנחנו במדינה מוסלמית ודעותיהם של המוסלמים לגבי זרים בארצם ברורות למדי”. תקראו לזה האמצע האמיתי.
זה מהבלוג "The Notion" של טום אנגלהרדט, שגם מנהל טום.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו