מקור: FAIR
השמיים וושינגטון פוסט ממש לא אוהב פופוליזם.
כן, אני מדבר על מדור החדשות שלו, לא על דפי הדעות שלו, איפה פופוליסטים תמיד נסערים. השבוע, ה הודעה (3/2/20) נתן לנו קטע חשוב שמספר לנו מה שלום ברני סנדרס ודונלד טראמפ שני צדדים מאותו מטבע פופוליסטי. בעוד שהיצירה מבולבלת במובנים רבים, הנקודה היחידה שהיא מבהירה היא שהיצירה וושינגטון פוסט ממש לא אוהב את ברני סנדרס.
היצירה, מאת שון סאליבן ו רוברט קוסטה, הוא נחוש לומר לאנשים שהבעיה היא רק אחת מתפיסות:
כל אחד מהם מופעל על ידי זלזול באליטות שהם תופסים כאילו פרחו בעוד אמריקאים אחרים סבלו, דחייה של הממסד והדמויות ששלטו בו, וזלזול במוסדות שבמשך עשרות השנים הקהימו, כפי שהם רואים זאת, את הצלחה של מאמצים כמו שלהם.
בסדר, בוא נעשה בדיקת עובדות. אליטות למעשה פרחו בארבעת העשורים האחרונים. ה נתח מההכנסה הלאומית שעוברת ל-1% העשירים ביותר ירדה מ-10% ל-20%. גם ב-4% הבאים (האחוזון ה-95 עד ה-99 של התפלגות ההכנסה) נרשמה עלייה גדולה בחלקם בהכנסה הלאומית. כתוצאה מהחלוקה מחדש החדה כלפי מעלה זו של ההכנסה, משפחות באמצע ובתחתית חלוקת ההכנסה ראו רווחים מועטים בארבעת העשורים האחרונים. זו המציאות, לא רק בעיה של תפיסות.
הממסד מספר כי ה הודעה הוא לא מרוצה שהפופוליסטים דוחים הם אנשים כמו יו"ר הפד לשעבר אלן גרינספאן, שלא יכול היה לראות את בועת הדיור של 8 טריליון דולר (16 טריליון דולר ביחס לכלכלה של היום), שהתמוטטותה הטביעה את כלכלת ארה"ב. הם גם דוחים אנשים כמו לארי סאמרס, שכמו כן פיטר אנשים שניסו להזהיר מהבועה, ודחף פתיחת סחר לסין שעלתה למיליוני עובדי ייצור את עבודתם. אלו עובדות, לא בעיות של תפיסה.
במונחים של מוסדות הפועלים להקהות הפופוליזם, גרינשפן, סאמרס ואחרים שטעו לחלוטין יכולים לסמוך על נראות רבה יותר בכלי התקשורת הגדולים מאשר האנשים שעשו את הנושאים האלה נכונים. שוב, זו עובדה, לא עניין של תפיסה.
היצירה גם נותנת לנו את מגרדת הראש הזה:
בינתיים, פופוליזם שמאלני וסוציאליסטים דמוקרטיים המתוארים בעצמם צוברים כוח ברחבי אירופה ואמריקה, ולעתים מחליפים משמר מבוגר יותר של ליברלים שאימץ את הגלובליזציה.
לא ברור אילו "סוציאליסטים דמוקרטיים המתוארים בעצמם" היא רואה צוברים כוח ברחבי אירופה ואמריקה, אבל מפלגות שמכנות את עצמן "סוציאל-דמוקרטיות" כבר זמן רב בממשלות במקומות כמו גרמניה, צרפת, שוודיה, דנמרק ובמקומות אחרים באירופה. יש מפלגות שמאל פופוליסטיות שממצבות את עצמן משמאל למפלגות המסורתיות הסוציאל-דמוקרטיות, אבל רק ביוון הן נטלו את השלטון, למרות שחלקן היו מפלגת המיעוט בקואליציות במקומות אחרים.
באשר לגלובליזציה, המאמר היה צריך לומר שהמשמר הוותיק של הליברלים "טען" לאמץ את הגלובליזציה. כמעט אף אחד מהם לא ביקש לברר חסמים שמונעים מרופאים זרים ועובדים אחרים בבעלי מקצוע בשכר גבוה לעבוד בארצות הברית ולהוריד את שכרם של אנשי מקצוע בארה"ב. נראה שהליברלים המבוגרים של המשמר המבוגרים מתעניינים בגלובליזציה רק כשהיא בנויה להפחית את שכרם של עובדים בעלי השכלה נמוכה.
ה"גלובליזציה" המועדפת על ידי המשמר הוותיק כרוכה גם בשימוש בעסקאות סחר כדי להגביר חסמים פרוטקציוניסטיים בצורה של מונופולים ארוכים וחזקים יותר של פטנטים וזכויות יוצרים. חסמים פרוטקציוניסטיים אלה, השווים לתעריפים של אלפי אחוזים רבים, משפיעים על חלוקת הכנסה כלפי מעלה.
לאחרונה, הליברלים הותיקים של הגארד החלו להשתמש בעסקאות סחר כדי לנעול את ההגנה ממנה נהנית פייסבוק ומתווכים אחרים מאותה אחריות שעומדת בפני כלי תקשורת מסורתיים אם הם מעבירים חומר שקרי ומעליב. קל להבין את המדיניות הזו אם המטרה היא להפוך את מארק צוקרברג ואנשים כמוהו לעשירים עוד יותר, אבל אין לזה שום קשר ברור לגלובליזציה.
בכל מקרה, היצירה הזו היא דוגמה מצוינת ל הודעהנכונותה להשתמש במדור החדשות שלה כדי להדגיש את טענותיה נגד הפופוליזם. זה גם מראה מדוע הפופוליסטים לא יאמינו בכלי חדשות כמו וושינגטון פוסט.
גרסה של פוסט זה הופיעה במקור בבלוג של CEPR היכו את העיתונות (3/2/20).
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו