שמחתי לראות את זה קטע של התוכנית של עזרא קליין (בהנחיית Rogé Karma) שהציג ראיון עם פרופסור למשפטים של אוניברסיטת קולומביה קתרינה פיסטור. Pistor הוא המחבר של קוד ההון: כיצד החוק יוצר עושר ואי שוויון.
עדיין לא קראתי את הספר, אבל הבנתי את התמצית מהראיון. פיסטור טוען שבנינו את השוק בדרכים שיוצרות אי שוויון עצום. בראיון היא מציגה מספר דרכים בהן נכתב החוק המאפשרות צבירת עושר על ידי קבוצה קטנה של אנשים. אלה כוללים כללים על קניין במקרקעין, קניין רוחני ויצירת תאגידים כישויות מובחנות עם קיום בלתי תלוי בבעליהם.
הנקודה של פיסטור היא שהאופן שבו כללים אלה בנויים אינו חקוק באבן. אפשר לכתוב אותם אחרת כדי שלא יובילו לכל כך הרבה אי שוויון.[1] לאחר שכתב כמה ספרים ואינסוף פוסטים בבלוג ברוח זו, הראיון של פיסטור כמעט עשה לי את היום. (יש גם את הסרטון גרסה.)
אני אומר כמעט בגלל שלמרות שהעבודה שלה זכתה למיקום גבוה בניו יורק טיימס (ואני מבין שגם הספר שלה זכה להערכה טובה), אני בספק גדול אם מישהו מהטיפוסים האינטלקטואלים שכותבים על פוליטיקה לספוג את עיקרו. למעט יוצאים מן הכלל, האנשים שכותבים על פוליטיקה ומתייחסים אליהן מוחם מוחם לתפיסה שהליברלים רוצים את הממשלה והשמרנים רוצים להשאיר דברים לשוק. הם מתעקשים שזהו הסכסוך העיקרי בוויכוחים הפוליטיים הן בארצות הברית והן ברחבי העולם.
כמובן, הנקודה של פיסטור היא שאיפשרנו לשוק להיות מובנה בצורה שתוביל לכך שחלק עצום מההכנסה יזרום לאלה שבפסגה. לא היינו צריכים לעשות את זה ככה.
אנחנו לא צריכים שיהיו לנו מונופולים של פטנטים וזכויות יוצרים וצורות אחרות של קניין רוחני. יצירת קניין רוחני והפיכת המונופולים הללו לארוכים וחזקים יותר היא החלטה פוליטית. זה הוביל לאי שוויון עצום, גם בהפיכת אנשים כמו ביל גייטס לעשירים עצומים, וגם במתן הבסיס להטיה לכאורה בטכנולוגיה שמאפשרת לאנשים עם כישורי גזע להצליח מאוד בכלכלה הנוכחית. סביר להניח כי כישורי גזע יהיו הרבה פחות יקרים בכלכלה שיש לה חוקי קניין רוחני חלשים יותר ונשענת יותר על שיטות חלופיות למימון חדשנות ועבודה יצירתית.
יש סיפור דומה עם כללים על התאגדות. אנחנו לא צריכים לתת לתאגידים אישיות משפטית, כפי שעשו בתי המשפט שלנו. אנחנו יכולים גם לקבל כללים שונים של ממשל תאגידי שמקשים על מנהלים בכירים לשלם לעצמם משכורות של עשרות מיליונים בשנה.
אני יכול להמשיך בזה באריכות, כמו שעשיתי. מי שמעוניין יכול לקרוא את הספרים שלי (הם בחינם) או של פיסטור. אבל הנקודה היא שהשוק נבנה בדרכים שמובילות לאי שוויון עצום. זה יכול להיות מובנה אחרת.
לקחת את המבנה הנוכחי של השוק כנתון מציבה את הפרוגרסיביים בעמדת נחיתות עצומה. לדעתי, תוכניות חברתיות ממשלתיות כמו ביטוח לאומי, מדיקר וחינוך ציבורי חשובות מאוד. אבל הצורך בתוכנית חלוקה מחדש גדל מאוד אם נאפשר לשוק להיות מובנה בצורה שתוביל לאי שוויון מסיבי. ויכולת התשלום עבורם פוחתת, במיוחד במערכת פוליטית שמאפשרת לבעלי הון השפעה כל כך לא פרופורציונלית.
לקבל את זה שהשמרנים רוצים את השוק החופשי, אחרי שהרשינו להם לתקן את הכללים כדי לחלק מחדש כמויות אדירות של הכנסה כלפי מעלה, זה כמו להגיד שתומכי חוקי סבא להצבעה מאמינים בדמוקרטיה עיוורת גזע. הרי כל מי שסבו היה בוחר רשום היה זכאי להצביע, ללא קשר לגזע. הגדרת קווי הקרב כעל תפקידה של הממשלה מול השוק, בניגוד למאבק על מבנה השוק, נותנת בעצם את החנות.
אם יש קונטרה באיזשהו מקום לטיעון שפיסטור מעלה (גם אחרים העלו טיעון דומה, בעיקר הפרופסור למדעי המדינה של ייל, ג'ייקוב האקר), לא ראיתי אותו ולא יכול לדמיין מה זה יהיה. חוקי השוק ניתנים לגיבוש בצורה אינסופית. אין תוצאה טבעית בשוק. ימניים רבים אולי רוצים שהעולם יאמין שכללי השוק ניתנים לנו רק על ידי אלוהים או הטבע, אבל שום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת.
מסיבה כלשהי, נראה שנקודה זו לא משפיעה על הדיון הפוליטי. אני חושד שאפילו האנשים שאימצו את הטיעון של פיסטור בשבוע שעבר יסתובבו בזמן הקרוב ויגידו לנו שהשמרנים רוצים להשאיר דברים לשוק. נראה שלמרות שמבנה השוק אינו קבוע על ידי אלוהים או טבע, עובדה טבעית היא שהשקפה זו חייבת להיות מרכזית בדיונים הפוליטיים שלנו.
הערות.
[1] פיסטור מתייחס שוב ושוב לכללים האלה כ"פיקציות". אני חושב שהמסגור הזה מצער. הכללים אמיתיים מאוד, אבל הנקודה שלה, כפי שאני מבין, היא שהם יכולים להיות שונים. העובדה שמשהו נוצר חברתית לא הופכת אותו לפיקציה.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו