המובן מאליו מובא כעת מדי יום מזוויות ונקודות מבט שונות ונתמך בראיות חזקות. כיבוש האיטי עבור הון חוצה לאומי באמצעות ארה"ב ובעלות בריתה מיושם. סיוע הוא כלי פוליטי, גיאו-אסטרטגי וצבאי-טרור עם השפעות מקומיות וחיצוניות. בשטח, הרעבה והייאוש המבוקרים מכוונים להצדיק את הנוכחות הצבאית ואת הטיעונים הגזעניים, תוך הכנעת האוכלוסייה להתחנן בפני המאסטרים לובשי המדים לחמלה על חשבון משמעת, ציות וכניעה. תארו לעצמכם שהפכתם לקבצן בארצכם לכוח כיבוש זר עבור מזון, מים, מחסה, טיפול רפואי, תוך כדי הצורך להביע הכרת תודה על המעט שסוף סוף תקבלו. בינתיים, נותני הסיוע החמושים מקבלים את שלושת המנות שלהם ודרשו הגנה ופקודות, בעוד העולם מברך אותם כמושיעים. ממשלת האיטי מואשמת בכל דבר. לא רק זה, אלא בעיקר אריסטיד ולבאלס.
"האיטי החדשה" מוקמת על חורבות האיטי הישנה: מחנה ריכוז בשלטון צבאי, שבו מקולות הן האופציה היחידה לעבודה משועבדת. הדיווח בעמוד הראשון של מיאמי הראלד שבו כל מה שנועד נחשף ב-28 בינואר עם הצדקה מפורשת של הכיבוש ומטרותיו, כולל תמונה של עובד מאקילה מהאיטי. עבדות פוסט-מודרנית, טרנס-לאומית, תאגידית, פיננסית, "סחר חופשי" תחת השלטון האימפריאלי של חמדנות. זה ברור ומובן מאליו.
מעתה ייחשפו ראיות ופרטים נוספים, תוך שהמשטר יבסס את המודל האיטי בשטח ומחוצה לו. כן, מעבר, כי הכיבוש לא נועד להאיטי אלא מהאיטי. הניסיון שנרכש יישם את התוכנית הזו והתוכנית תהפוך לניסיון להתרחבות. התעמולה, להטיל תדמית כוזבת, מעוותת ונוחה של טרור וכיבוש שהפכו לסיוע, בכל העולם, מתבגרת. מדיניות כלכלית ופרויקטים מיושמים כדי לנצל למטרות רווח בעלויות מינימליות ללא התנגדות. ממשל תחת ה דֵמוֹקרָטִי שלטון הפולש ושליטים חדשים שנבחרו על ידי המדכאים והשבחו על ידי הקורבנות המשועבדים. ומכונת טרור מקיפה, הכוללת אך לא מוגבלת לצבא. במסגרת ההקשר הזה ולפרויקט זה אנשים תורמים, רופאים מבצעים כריתות רגליים ומטפלים בזיהומים קשים והמיומנים והמנוסים ביותר מנסים לספק מזון שמסתובב במעגלים מבלי להגיע לנזקקים, כפי שתיעד כך דו"ח אל-ג'זירה. בְּבִירוּר. מיטב הכוונות והמנהגים תחת שליטה ישירה או עקיפה של התוכנית האימפריאלית הזו לשעבוד. בעצם, מטפלים בקורבנות במסגרת הכללים והתנאים של מחנה הריכוז.
האתגר העומד לפנינו חייב להיות ברור מתוך הכרה וחשיפה של המציאות. כיצד ניתן לספק סיוע וסולידריות תוך שמירה ועידוד הכבוד והריבונות, תוך הגעה בזמן והתאמה, בנוכחות כיבוש אימפריאלי? כיצד יכולה מטרת ההתנגדות והריבונות לתושבי האיטי, מתושבי האיטי, להפוך לתנועת התנגדות מכל המרחבים האפשריים תחת כיבוש? כיצד יש להבין את האימפריה התאגידית ואת המודל האיטי כדי לארגן התנגדות להתרחבותה באזור ובמקומות אחרים (קובה היא השכנה השכנה יחד עם ונצואלה וניקרגואה)? כיצד יש לעסוק בסיוע ובסולידריות, אך לא לתרום לשעבוד באמצעות סיוע? כיצד ניתן לשזור את המוח, הניסיון, המחויבות של הרבים שיודעים, מבינים ורוצים לעסוק במאמץ קולקטיבי שמצליח ממצב בו נראה שאיננו יכולים לעשות הרבה יותר מאשר לציין את העובדות, להוקיע, ללוות ולהוקיע בפני אחד איפה יש לנו תוכניות, אסטרטגיות ויוזמות להתנגדות ולחופש? כיצד נוכל לראות מבעד לדילמות והסתירות הכוזבות שנוצרו ומנוצלות על ידי כוחות הכיבוש ולהשתמש בחוזקות ובניסיון השונות שלנו בצורה מציאותית מהקרקע וממקומות אחרים כדי לטוות התנגדות, עבור האיטי וממנה? כיצד אנו מגיבים לדחף שלנו להיות שם מבלי לסנוור את עצמנו לצרכים שמעבר למיידי תוך מענה אליו?
האיטי חייבת להיות חופשית ועבור האיטיים. החופש הקולקטיבי שלנו תלוי בזה. איך נוכל להתאסף כדי להפוך הוקעה להתנגדות ולאסוף את כל הקולות והכוחות כדי לגרש את הכובשים ולשחרר את העבדים? משהו בטוח: אם מישהו יכול להוביל את הדרך בסולידריות ובכבוד, זה העם האיטי, שנדחף לייאוש מהסבל, התנגד לאימה שנועדה להפוך אותם לחיות ולשרוד בכבוד שיצא מההריסות בסבלנות כדי לשאת את משקלו. כאב עצום כדוגמה לרוח ולכוח שלא ישועבד.
האיטי כבר חופשיה בתושבי האיטי, רעבים ומתעללים באשר הם. האתגר הוא לתת למבול לזרום משם. לבאלאס חייבת לזרום מעבר להאיטי. עלינו לאסוף ולארוג כדי לתת למבול לזרום.
מנואל רוזנטל הוא מנתח, סופר ופעיל קולומביאני.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו