כבר שבועיים שצרפת מוטרדת מאלימות ברחוב והצתות. ובמשך שבועיים, פרשנים רוסים התעקשו על "הגורם המוסלמי" ו"סכסוכים אתניים".
קל יותר לפרוק קלישאות מאשר להבין מה באמת קורה, כמובן. אבל אם ראשינו המדברים היו מקדישים את הזמן לצפות בחדשות הטלוויזיה בתשומת לב רבה יותר, הם היו מבינים שלפחות שליש מהצעירים המשתוללים בצרפת אינם ערבים אלא ילדיהם של מהגרים אפריקאים שחורים. ואם כמה מהחכמים והחכמים האלה היו טורחים לסטות ממקומות התיירות הרגילים או לדבר עם המקומיים בנסיעותיהם לפריז, הם היו מגלים שהמתבגרים הערבים החיים בפרברי מעמד הפועלים לא רק מדברים לא. שפה חוץ מצרפתית, אבל גם אין להם שמץ של מושג באיסלאם. זה נכון שבעתיים לגבי צעירים שחורים צרפתים.
מובן מאליו שיש הרבה מוסלמים אורתודוקסים בצרפת שמקיימים את הרמדאן, לעולם אינם נותנים לאלכוהול לעבור על שפתיהם ואוסרים על בנותיהם להופיע בפומבי בראש חשוף. אבל לאנשים האלה אין שום קשר לתסיסה הנוכחית. מוסלמים צרפתים שמרנים שומרים על מרחק משאר החברה. הם אינם מאפשרים לילדיהם לאמץ מוסדות מקומיות מושחתות ולנסות להגן עליהם ממגע עם נוצרים. מוסלמים אורתודוקסים כאלה אינם מהווים בעיה עבור השלטונות. כמו כל קהילה שמרנית אחרת, הם מבקשים להימנע ממגע עם העולם החיצון. בניסיון לאסור על בנות מוסלמיות ללמוד בבית הספר בכיסויי ראש, השלטונות עשו רבות כדי לעורר סכסוך, אבל זה עניין אחר. יש הבדל גדול בין התלונות של דתיים שמרנים לבין בני נוער שמתפרעים ברחובות.
אנליסטים רוסים אוהבים תיאוריית קונספירציה טובה. ההנחה הכללית היא שמישהו יזם, הורה ו/או שילשל כל משבר גדול שמגיע. עם זאת, באופן מוזר, הם לא נקטו קו זה ביחס לאירועים בצרפת, אם כי ה-International Herald Tribune ציין ב-3 בנובמבר כי "כמו כל דבר אחר שקורה בצרפת בימים אלה, המהומות הסתבכו בפוליטיקה הפוליטית. מלחמת הירושה בין ראש הממשלה, דומיניק דה וילפן, ושר הפנים, ניקולא סרקוזי, שניהם ביטלו נסיעות חוץ כדי להתמודד עם המשבר". ההתפרעויות התבררו כרות אסון עבור ראש הממשלה, בעוד שהן נתנו לסרקוזי עילה לדרישת סמכויות נוספות. זה עשוי להסביר את חוסר היעילות המוזרה של המשטרה בראשית ימי המרד.
למעשה, יש לחפש את הגורמים למשבר לא בתחומי הדת, התרבות או התמרון הפוליטי בחדר האחורי. לפני כ-150 שנה אירופה הייתה מזועזעת מההתפרעויות הדומות מאוד לאלו שאנו רואים היום. בצרפת התסיסה התרחשה באותם פרברים, באותם רחובות. מכוניות לא הוצתו אז כי הן עדיין לא היו קיימות, כמובן. והמשטרה, שעדיין לא מוגבלת בשום דאגה להתנהגות אנושית, פתחה באש על ההמונים הסוררים ללא אזהרה רבה.
סוציולוגים אופנתיים דנים זה מכבר ב"היעלמות הפרולטריון" במדינות המערב. מה שנראה שהם לא שמו לב הוא שהפרולטריון חזר למדינות אלה בצורתו המקורית ואכלס באותם פרברים מדוכאים שבהם החל מעמד הביניים הנוכחי את עלייתו במעלה הסולם החברתי. בדיוק כמו הפרולטריון של אמצע המאה ה-19, לעניים העובדים של היום יש מעט זכויות, אין ארץ מולדת ואין מה להפסיד מלבד השלשלאות שלהם. קבוצה ענקית זו של אנשים שנגזר עליהם לעבוד בעבודות בשכר נמוך, כאשר הם יכולים למצוא עבודה בכלל, אינם מובחנים בנאמנות מסוימת למדינה או בכבוד לחוק.
בנימין דיזראלי תיאר את העשירים והעניים כשתי אומות נפרדות. כיום, זה נכון, פשוטו כמשמעו, שכן הפרולטריון והבורגנות שייכים בדרך כלל לקבוצות אתניות שונות. כתוצאה מכך, החברה הליברלית יכולה לעצום את עיניה לסכסוך חברתי על ידי ייחוס כל הבעיות המתעוררות להבדלים דתיים ותרבותיים ולקשיי הטמעה. אף אחד לא רוצה לראות שהמתבגרים ברחובות צרפת היום נטמעים במלואם. הם שברו את השורשים התרבותיים והדתיים שלהם והפכו לחלק מהחברה האירופית, אבל הם לא זכו לשוויון זכויות, וזו הסיבה שהם מתפרעים.
שינוי במדיניות החברתית לשמאל או לימין לא ישנה דבר בשלב זה. הדרך היחידה לפתור את בעיות הפרולטריון היא לשנות את החברה, נקודה שהעלה לפני יותר ממאה שנה מהגר שחי בלונדון: קרל מרקס.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו