יותר מחצי מיליון הרוגים, צבא לכוד בהרס הצבאי הגדול ביותר מאז וייטנאם, מדיניות מזרח תיכונית שכבר קבורה בחולות מסופוטמיה - ועדיין ג'ורג' בוש נמצא בהכחשה. איך הוא עושה את זה? איך הוא משכנע את עצמו - כפי שכנראה עשה אתמול בעמאן - שארצות הברית תישאר בעיראק "עד השלמת העבודה"? ה"עבודה" - הפרויקט של וושינגטון לעצב מחדש את המזרח התיכון בדמותה שלו ובדמותה של ישראל - מת מזמן, היוצרים הניאו-שמרניים מאוד מתנערים ממטרותיהם הפוליטיות חסרות התקווה ומאשימים את בוש, יחד עם העיראקים כמובן, באסון שלהם.
ה"מכחישים" של ההיסטוריה הם רבים - וכולם נתונים לאותה איוולת: מול עדויות מוחצות לאסון, הם מוצאים מחסה בפנטזיה, שוללים עדויות לקריסה כסימפטום של איזו נסיגה קצרת טווח, נאחזים ברעיון שכל עוד הגנרלים שלהם מבטיחים ניצחון - או בגלל שהם עצמם הבטיחו לעתים קרובות כל כך ניצחון - שהגורל יהיה אדיב. ג'ורג' בוש - או הלורד בלייר מקות אל-אמארה לצורך העניין - לא צריך להרגיש לבד. המזרח התיכון ייצר את הפנטזיסטים הללו בעשרות השנים האחרונות.
ב-1967, נשיא מצרים, גמל עבדול נאצר, התעקש שארצו מנצחת במלחמת ששת הימים שעות לאחר שהישראלים השמידו את כל חיל האוויר המצרי על הקרקע. הנשיא קרטר העלה את איראן של השאה כ"אי של יציבות באזור" ימים ספורים לפני שהמהפכה האסלאמית של האייתוללה חומייני הפילה את משטרו. הנשיא ליאוניד ברז'נייב הכריז על ניצחון סובייטי באפגניסטן כאשר כוחות רוסים גורשו מבסיסי האש שלהם במחוזות ננגהאר וקנדהאר על ידי אוסאמה בן לאדן ולוחמיו.
והאם לא סדאם חוסיין הבטיח את "אם כל הקרבות" לכווית לפני הנסיגה העיראקית הגדולה ב-1991? והאם לא שוב סדאם ניבא תבוסה של ארה"ב בחולות עיראק ב-2003? חברו הנאמן של סדאם, מוחמד אל-סחף, היה מפנטז על מספר החיילים האמריקנים ימותו במדבר; ג'ורג' בוש הודיע שלפעמים הוא חמק מישיבות צוות הבית הלבן כדי לצפות בהופעה המגוחכת של סחף ולצחוק מהפנטזיות של שר המידע העיראקי.
אז מי צוחק על בוש עכשיו? ראש ממשלת עיראק נורי אל-מאלכי, שומר נאמן לבוש כמעט כמו שחף היה לסדאם, זוכה לאותן שבחים כוזבים מהנשיא האמריקני שנאצר וברז'נייב הרעיפו פעם על הגנרלים שלהם. "אני מעריך את האומץ שאתה מגלה בזמנים קשים אלה כשאתה מנהיג את ארצך", אומר בוש למאליקי. "הוא הבחור המתאים לעיראק", הוא אומר לנו. וראש ממשלת עיראק שמסתתר ב"אזור הירוק" המבוצר בארה"ב - האם אי פעם נקרא מבצר צלבני כל כך מתאים? – מכריז ש"אין בעיה". חייבים להעביר את הכוח מהר יותר למליקי, כך התבשרנו אתמול. למה? כי זה יציל את עיראק? או כי זה יאפשר לאמריקה לטעון, כפי שעשתה כשהחליטה לאפשר לצבא דרום וייטנאם להילחם בעצמו נגד האנוי, שוושינגטון אינה אשמה בהבדל שלאחר מכן? "אחד התסכולים שלו איתי הוא שהוא מאמין שהיינו איטיים במתן הכלים הדרושים כדי להגן על העם העיראקי". או כך לפחות אומר בוש. "אין לו את היכולת להגיב. אז אנחנו רוצים להאיץ את היכולת הזו". אבל איך יכול להיות למאליקי "יכולת" כלשהי כשהוא שולט רק על כמה קילומטרים רבועים של מרכז בגדאד ועל מצמד של ארמונות לשעבר הבעת'יסטים הנרקבים?
בערך ההצהרה האמיתית היחידה שנאמרה אתמול בעמאן הייתה הערתו של בוש ש"יש הרבה השערות שהדיווחים האלה בוושינגטון אומרים שתהיה איזושהי יציאה חיננית מעיראק [אבל] לעסק הזה על יציאה חיננית פשוט אין ריאליזם לזה בכלל." אכן, לא. לא יכולה להיות יציאה חיננית מעיראק, רק קריסה מחרידה ועקובת מדם של הכוח הצבאי. יציאתם של שרים שיעים מהקבינט של מליקי משקפת את נסיגתם של שרים שיעים מממשל אחר שנתמך על ידי אמריקאים בביירות - שם הלבנונים חוששים מסכסוך מזעזע לא פחות שלוושינגטון אין בו, למעשה, שליטה צבאית או מדינית.
בוש אפילו נראה לא מודע למפה העדתית הנוכחית של עיראק. "ראש הממשלה הבהיר שפיצול ארצו לחלקים, כפי שהציעו אחדים, אינו מה שהעם העיראקי רוצה, ושכל חלוקה של עיראק רק תוביל לעלייה באלימות העדתית", אמר. "אני מסכים." אבל עיראק כבר "מפוצלת לחלקים". השבר של עיראק כמעט מוחלט, התהומים שלה יונקים גופות בקצב של עד אלף ביום.
אפילו היטלר חייב לצחקק ממרחץ הדמים הזה, הוא שטען באפריל 1945 שגרמניה עדיין תנצח במלחמת העולם השנייה, בהתגאות בכך שאויבו, רוזוולט, מת - בדיוק כפי שבוש התפאר בהרג זרקאווי - תוך שהוא דורש לדעת מתי הגנרל וונק המיתולוגי. הצבא יציל את תושבי ברלין. כמה "ונקים" יזמנו מהמטוס המוטס ה-82 או מחיל הנחתים כדי להציל את בוש מעיראק בשבועות הקרובים? לא, בוש הוא לא היטלר. כמו בלייר, הוא חשב פעם שהוא וינסטון צ'רצ'יל, אדם שמעולם לא שיקר לעמו על תבוסותיה של בריטניה במלחמה. אבל לפנטזיה אין גבול.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו