מקור: העצמאי
"ובכן, כולנו יכולים להסכים שהים לקח 70 אחוז מהפיצוץ!" חבר לבנוני קרוב הודיע לי השבוע, עם מדע מסקרן אם ספק. שאלתי אותו - כי ידעתי את התשובה - איזו מהקהילות הדתיות בלבנון סבלה בצורה הקשה ביותר מהפיצוץ ששינה את האומה. או לא שינה את האומה, לפי העניין.
כמו כל דבר בלבנון, אולי החישוב שלו היה נכון. כי ביירות, כמו טריפולי - וחיפה, לצורך העניין - בנויה על אחד מאותם ניצבים עתיקים של הים התיכון המזרחי, כמו "פניו של דייג זקן" כפי שפיירוז כינתה את עיר הבירה שלה באופן בלתי נשכח. ייתכן שהמחיאה הגדולה של הקול חיבקה יותר מים מלוחים מאשר בניינים. והדגים, עד כמה שידוע לנו, אינם דתיים.
אבל מכר שלי - מוסלמי סוני, עובד מדינה רב שנים, קורא ספרים ולא תזכירים - מיהר להזהיר אותי. "בוא לא נראה את זה במונחים של מלחמת אזרחים. אבל כן, הנוצרים נפגעו יותר כי הם גרים ליד הנמל במזרח העיר, המארונים בעיקר. הצד המוסלמי של ביירות איבד את חלונותיו, הנוצרים איבדו את חייהם". אבל אפילו זה לא היה ממש נכון.
צדקו גם אלה שאמרו שהמתים מכילים לבנונים מכל דת. היו מוסלמים - סונים ושיעים בין הכבאים, חנוונים ואחרים - שלא לשכוח את עשרות הפליטים הסורים שהם אולי רבע מכלל ההרוגים. למעשה, הסורים איכשהו נכללו במניין ההרוגים בלבנון. אבל היה משהו מעט מוזר באופן שבו הטרגדיה הזו סופרה מחדש במערב.
בצרפת, בבריטניה ובאמריקה - וגם, שמתי לב, ברוסיה - הנרטיב (מילה שאני שונא) היה קצת שונה. ה"לבנונים", כך נאמר לנו, הפגינו כעת נגד ה"אליטות" והממשלה - שהשחיתה את המדינה, פשטה את כלכלתה, לא הצליחה להגן על אנשיה - ועכשיו דרשה מערכת חדשה של פוליטיקה, דמוקרטית, לא. -עדתי, לא מושחת וכו' וכו' וכו'. שוב נכון.
וכן, הבתים וגושי הדירות המרוסקים והרחובות ההרוסים אכן היו חלק מההרס של ביירות. אבל שמותיהם - ג'מאייז, מאר מיכאל, אשרפיה - הוצגו כמיקומים גרידא על מפת העיר, ולא כמוקד עצם לא רק של גל הפיצוץ, אלא של ליבה הנוצרית הישנה של בירת לבנון. הרובעים האלה היו יפים, המורשת העות'מאנית שלהם השתמרה בצורה מפוארת - רק תראו מה קרה למוזיאון סורסוק עוצר הנשימה.
אזורים אלה היו משמחים, מרכזים לצעירים (בעיקר ממעמד הביניים אבל מוסלמים כמו גם נוצרים), מלאים במסעדות וברים, פופולריים מאוד לא רק בקרב צעירים לבנונים אלא בקרב המערביים שחיו בעיר והרגישו בטוחים בצרפתית- אוכלוסייה דוברת, דוברת אנגלית, בעיקר פרו-אירופית (ולרוב אנטי-סורית, אנטי-אירנית).
לפני מלחמת האזרחים, זה היה הפוך: זרים חיו במערב ביירות, התקבצו סביב האוניברסיטה האמריקאית עם השכלתה הליברלית, הפגנות המחאה שלה, התנועות הפלסטיניות (אז) שלה, מעמד הביניים הסונים והדרוזים שלה, ואם , נסעת דרומה עשרים קילומטרים, המיעוט השיעי הגדול והמתעלם שלו. במלחמות הבאות עם ישראל, יהיו אלו אזורים מוסלמיים אחרים אשר ינופצו על ידי פצצות, יושמדו על ידי פיצוצים, ואנשיה יכרתו ברצועות. המחוזות הנוצרים יינצלו בחלקם.
ג'מאייז ומאר מיכאל היו קווי חזית פלנגיסטים נוצריים, ברחובות מערב ביירות סיירו תערובת של מיליציות פלסטיניות ומוסלמיות אכזריות. כאשר הישראלים פלשו ללבנון ב-1982, הם התקבלו כמושיעים על ידי עשרות אלפי נוצרים והתקבלו ברחובותיהם. אריאל שרון יפגוש את מנהיג המיליציה הנוצרית ומאוחר יותר רצח את הנשיא הנבחר בשיר גמאייל במסעדת "Au Vieux Quartier" המפוארת במזרח ביירות, האכסניה התפתחה מזמן, אבל הרחוב שבו עמדה הרוס ב-4 באוגוסט.
ולא, כדור האש שגלי ההלם שלו שברו את חייהם של אותם אנשים בשבוע שעבר לא היה סוג של נקמה פוליטית מזוויעה על העבר. הנוצרים התמודדו עם חודשים של הפצצות מיליציות מוסלמיות במהלך המלחמה והפצצות סוריות לאחר מכן - ובחודשים האחרונים, אנשיהם היו בין המעודדים של אלה שדרשו לשים קץ לממשלות הרקובות של לבנון. אבל גם ביניהם יש מי שקיבלו בהיסטריה הביתה מהגלות את הגנרל הנוצרי הנורא והמשוגע – מישל עאון – מי שהיה אויבה של סוריה וכיום ידידה של סוריה וחתנו הוא שר החוץ. (ומכאן ההתקפה על משרדו בסוף השבוע).
ביום שבו עון חזר לביירות ב-2005 לאחר שנים של גלות נעימה בפריז, תומכיו, שרים ומנופפים בכרזות, תיקנו לג'מייז כדי לחגוג את שובו. "מוטב שנלך להקשיב להם ולגלות מה הם רוצים", אמרה לי אז אשת עסקים סונית. "אחרי הכל, עכשיו אנחנו צריכים לחיות איתם." נכון, שוב. אבל אז השבוע צועד קדימה בנו של הנשיא הנרצח האמור, נדים גמאייל הצעיר, חבר פרלמנט לשעבר, כדי לומר לעולם שחיזבאללה ובכך איראן עומדים מאחורי השחיתות של לבנון.
וזהו סיפור שהוכנס ל"נרטיב" של המשבר האחרון בלבנון. עד שבת, אמרו לנו - זה ב פייננשל טיימס - ש"זה כבר מזמן סוד גלוי שחיזבאללה שולט בגזרות של נמל ביירות, כמו גם בשדה התעופה שלו..." ובכן, עד לנקודה מסוימת, לורד קופר. ערוצי הטלוויזיה רמזו אז כי כלי הנשק של חיזבאללה הוברח דרך אותו נמל. האם האמוניום החנקתי היה לשמש לפצצות של חיזבאללה? ואכן, אולי חלק ממנו כבר שימש לאלימות, 2,750 טון המשוער ירד מזמן במשקלו?
אז אולי הגיע הזמן לביקור במשרד הממשל הלבנוני האהוב עלי לכל מטרה, המחלקה לאמיתות הבית. חיזבאללה אכן שולט בחלקים מנמל התעופה של ביירות הסמוכים לפרברים הדרומיים, שבהם הוא שולט. צפו מי מנהל את האבטחה בטרמינל כשמטוסי נוסעים איראניים נוחתים ואנשי חיזבאללה עוברים דרך בקרת ההגירה. אבל הנמל?
הנה אמת ביתית קטנה מסוכן ספנות ביירות שאני מכיר כבר כמה עשורים. "לכל מפלגה לבנונית יש את האנשים שלה בנמל - סונים, שיעים, נוצרים, המגרש. אם אני צריך להכניס כלי שיט ואני רוצה להעביר סחורה במהירות דרך הנמל, אולי אקבל אנשי מכס שהם אנשי המסיבות של ברי". הוא מדבר על תנועת אמל, הפסבדו-מיליציה השיעית השייכת ליו"ר הפרלמנט הלבנוני. "ואם אנשי ברי מבקשים יותר מדי? ובכן, אני הולך לחיזבאללה כדי לראות אם אני יכול לקבל תעריף נמוך יותר שֶׁלָהֶם אנשי מכס." או לנוצרים. או אפילו (אם כי לא רבים, כך נראה) הדרוזים שעובדים בנמל.
וזו הנקודה. האם כשכל מפלגה גדולה - המודיעין שלה מחפש על ידי כל מעצמה זרה גדולה - פועלת בנמל, האם חיזבאללה באמת יאחסן חומרי נפץ, תחמושת, פצצות ואפילו טילים בנמל? בסרט הוליוודי, כמובן. אבל בחיים האמיתיים? לא, הנשק שלהם חוצה את גבול סוריה-לבנון מזרחה. במהלך מלחמת האזרחים, הפלנגה הנוצרית במזרח ביירות שלטה בכל 'האגן החמישי' (כך נקרא) בנמל. אבל האם הם ייבאו נשק ותחמושת לביירות דרך הנמל? ברור שלא. (הם שלחו אותם בארגזים תעשייתיים לנמל שלהם ג'וניה מצפון, אבל זה כבר סיפור אחר). הנמל של ביירות לא היה מזבלה של נשק. זה היה גלגל רולטה לכולם. והקזינו, הקוביות שלו שהוטענו על ידי כל פלג בלבנון, התפוצץ בצורה מרהיבה בשבוע שעבר.
אבל הסיפור הנוכחי מקבל כעת כנפיים עם שורה של אסוציאציות מסוכנות אך לא מדוברות. עבור חיזבאללה, קרא את השיע של לבנון, שלצערי, לא תומכים במידה רבה בהפגנות - למרות שבתחילת אוקטובר האחרון הם עמדו באומץ מול מיליציית חיזבאללה בדרום לבנון. ובכמה הזדמנויות ספציפיות, הגיעו בריוני חיזבאללה למרכז ביירות כדי לאיים ולהכות את המפגינים נגד השחיתות במאמץ לחלק את ההפגנות, כדי לכפות עליהם ברית מארונית-סונית בסכנת הכחדה המתנגדת לממשלה.
שכן חיזבאללה - והנה הבושה האמיתית שלהם - התייצבו לצד המאפיונרים הלבנוניים. הם אולי נציגי ה"המונים" של דרום לבנון, ה"התנגדות לתוקפנות הציונית" המוצהרת והגדולה, אבל הם בחרו לתמוך באותה "זואמה" ממש - המשפחות הגדולות - שהשחיתו את לבנון. לחיזבאללה יש מושבים בממשלה. הם רוצים לשמור אותם. אז הנציגים העיקריים של השיעים מתנגדים לכל שינוי במשטרים המושחתים השולטים בלבנון.
מה שכל זה מרמז הוא שעצם האלמנט העדתי בחיים הלבנוניים - שמחלחל לפוליטיקה, לכלכלה, לחברה ולתרבות (העז לי להשתמש במילה?) - מושתל כעת על הפיצוץ של השבוע שעבר. אנחנו לא קוראים לאזור הפיצוץ כריסטיאן ואנחנו לא קוראים לחיזבאללה שיעה - ובוודאי לא מזכירים את המלחמה - אבל כל זה נכון, והגיע הזמן שנבין את זה לפני שנלביש את ענן הפטריות כמו סיפור משתלה על פוליטיקאים גדולים ותאבי בצע - או "אליטות" כפי שאני שומע אותם מכונים כעת - ורחובות מזרח ביירות כסמלים של כל לבנון.
הסיפור האמיתי של האומה המיוסרת והמבריקה הזו, כמובן, הולך רחוק יותר ויותר. זו אמת - כמו גם נכונה - לומר ששחיתות היא הסרטן של העולם הערבי (ולא רק החלק הערבי, אם לוקחים בחשבון את האירועים האחרונים בישראל). אבל איכשהו, אנחנו מוצאים את הגרסה הלבנונית של שחיתות איומה יותר, מבישה יותר, גרוטסקית יותר מזו הנהוגה בכל מדינה ערבית אחרת. האם זה בגלל שזה יותר ברור? או בגלל שהוא קיים בעם הערבי היחיד שממש מפרסם את הריקבון שלו?
אז בואו נחזור, בקצרה, למחלקת אמיתות הבית וניקח את הסיפור הזה מחוץ ללבנון. כל דיקטטור ערבי שזוכה בסביבות 90% או יותר בקלפי מנהל מדינה מושחתת. עם זאת, מצרים, שצבאה שולט בקניונים, בנדל"ן וכו' - מספיק כדי לגרום לפוליטיקאי הלבנוני הממוצע לבכות מקנאה - נותרת מחוץ למוקדי השחיתות שלפיהם אנו מודדים את הלבנונים. אנחנו עושים עסקים עם סיסי (97% מהצבעה ב-2018), וטראמפ מכנה אותו "הדיקטטור האהוב עליי" לאחר שסיסי הפיל את הנשיא הנבחר היחיד של מצרים, נעל עשרות אלפי מתנגדיו ועינה אסירים למוות. ואנו מעודדים את אזרחי בריטניה לתמוך בתעשיית התיירות של מדינתו פושטת הרגל, לשלוח את הצי המלכותי בשיחות נימוסים לאלכסנדריה ולשבח את יציבותה של מצרים תחת העריץ האומלל שלה, שנלחם ב"קיצוניות" האיסלאמיסטית וכו' וכו'.
כך גם לגבי סוריה. הרוסים עושים עסקים עם אסד (88.7% מהקולות ב-2014), עשויים לבנות מחדש את כל ארצו, ספינותיהם ישלמו שיחות נימוס - די הרבה - לנמלים בסוריה והמשטר נחשב במוסקבה כמעוז נגד ה"קיצוניות" האיסלאמיסטית. (וכו' וכו', שוב). השחיתות הסעודית - בארץ שלא הייתה חולמת על שום בחירות גם אם המלך או יורש העצר שלה היו זוכים ב-99.9% מהקולות - בעצמה כל כך מכובדת שאפשר לבטל את מקרי השחיתות בבריטניה, אלא אם כן נעצבן את המפקד מושחתים בממלכה. לטוני בלייר היה הרבה מה לומר על "האינטרס הלאומי" של בריטניה בכל הנוגע לאפשר לאלה שלכאורה הורידו את האחוריים. הקו הוא: דיקטטורים ערבים מושחתים, האנשים רק מדוכאים. אנחנו יודעים שהקולות שלהם - כשהם מתיימרים לקיים בחירות - הם בדיה.
אבל הלבנונים, באופן מוזר מאוד, מוחזקים על ידינו לחשבון גבוה יותר. הבחירות לפרלמנט שלהם לעולם לא לייצר 90 אחוזים או 80 אחוזים. הם לעתים קרובות בדמויות בודדות. מכיוון ששיטת ההצבעה ברשימות העדתיות היא כל כך יסודית, מעוצבת בקפידה שהיא באמת לוקחת בחשבון את האוכלוסייה - מוצאה הדתי, כלומר -. בדרכו, זה למעשה די הוגן - אם אתה מתעלם מהשתלות ומטפי המזומן ואם - ורק אם - אתה מקבל את שיטת ההצבעה הוועדה ואת הפוליטיקה העדתית המוחלטת של המדינה ואת העובדה הבלתי נמנעת שההצבעה תייצר סדרה של מנהיגים על כיסאות מסתובבים שמחזיקים בכוח בגלל דתם ולא בגלל יכולותיהם.
קל להבין את מה שצעירי לבנון חפצים - או אלה שאנו צופים בהם בפועל היום - קל להבין. אף אומה שהנשיא שלה חייב להיות מארוני נוצרי, שראש ממשלתה תמיד יהיה מוסלמי סוני, שראש הפרלמנט שלה חייב להיות תמיד שיע, לא תהיה לעולם מדינה מודרנית. עצם הוודאות של כוח-דרך-כת-דת מבטיחה שחיתות. לא ניתן לבדוק חוסר יושר כאשר הכוח נשען על פחד הדדי ולא על פשרה.
ובמתן הצבעה לכל אזרח - בתהליך בחירות מעוות עד כדי כך שאפילו חברי פרלמנט חייבים "ללמוד את הטופס", כביכול - העם הלבנוני מוכנס בעצמו לגלגל הבחירות של הבושה. עצם השתתפותם בבחירות זיהמה אותם אפוא בשחיתות שהם שונאים בצורה כה חזותית ונכונה. לא פלא שהזעם שלהם כל כך מבעיר. התפטרות ממשלה – כמו ההצגה הקטנה של חסן דיאב ביום שני – היא רק עוד הזמנה להשתתף במעשה ההשפלה העצמית הבא של המדינה: בואו נעשה עוד בחירות ונחזיר את אותם נוכלים לקזינו!
ולחשוב – וכן, זה נכון – באיזו תדירות אנחנו מבחוץ משבחים את ה"דמוקרטיה" הייחודית של לבנון, ומוסיפים שהיא, אם "פגומה", לפחות טובה יותר מהדיקטטורות שמסביב. אולם ללא מנהיגים, כיצד תנועה כה אמיתית, צעירה ומכובדת מבחינה פוליטית - המתעקשת בצדק להפסיק את "החוזה הלאומי" המקומם שבו לבנון כלואה - מביאה לשינוי חוקתי? שמענו יותר ויותר קולות מדברים על כמה טוב יותר הצרפתים שלטו בלבנון, שטות שכל קריאה בהיסטוריה הלבנונית המודרנית צריכה להרוס - הסר את היצירות של כמאל סאליבי, סמיר קסיר והבריגדיר הבלתי ניתן לחיקוי סטיבן לונגריג אם יש לך כאלה ספקות.
אבל רעיונות רציניים יותר צפים כעת; שצריכה להיות צורה כלשהי של מנדט בינלאומי לשקם את כלכלת לבנון, לאלץ את הבנקים והממשלה לשקיפות, את מנהיגיה לממשלה ייצוגית ולא לפריבילגיה שלטונית. עם זאת ברגע שהמערב יגיע בדמות קרן המטבע הבינלאומית (IMF), ארגון הסחר העולמי (WTO) - אכן, האו"ם על איזה מנדט שטרם מחושב ולא נבדק - יתאחדו הנוצרים והמוסלמים בלבנון לזרוק אותם באומץ כמו שסבים שלהם עשו את הצרפתים.
התמקצענו בעולם המערבי במאה האחרונה ביצירת אומות חדשות, חוקות חדשות, "עמים" חדשים שנאספו בצורה לא מסודרת בתוך גבולות שאין להם היגיון גיאוגרפי ואפילו פחות פוליטי. אנחנו בקושי יכולים להתחיל להתעסק עם המערכת מחדש, להעניש את הלבנונים על תאוות הבצע שלהם אם הם רוצים שנציל את הכלכלה שלהם ואת הבנקים שלהם, כדי לספק להם מזון ושיקום ומערכות פוליטיות חדשות. ואכן, המחיר של החילוץ המערבי שלנו - מארה"ב, מהאיחוד האירופי ומכל האימפריות הפיננסיות שלנו - ייראה פחות כמו המנדטים הקולוניאליים של 1919, יותר כמו הפיצויים האכזריים שנגבו מגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. כדי לכפות את החוק שלנו על אומה מרוסקת ומורעבת ב-1919, כדי להבטיח שהם ישלמו את חובותיהם, היינו צריכים לכבוש חלק מהאומה הגרמנית. כדי "לנקות" את לבנון היום, המערב יצטרך לוודא שאנשיו מצייתים לכללים החדשים. איזה כוח של האו"ם ייקרא לבצע משימה בלתי אפשרית זו?
הכלי היחיד שניתן להעלות על הדעת יהיה השילוב של ליגה בינלאומית חדשה המחוברת ל-Marshall Plan largess, חזות מחדש של המחויבויות של העולם - לא רק ללבנון הקטנה אלא לכל הטרגדיה של המזרח התיכון, עבודת דמיון רב לאומית שיכולה לאמץ את כל מלחמות עדתיות והתפשטות שפקדו את האזור במאה השנים האחרונות. תחשוב על האו"ם עם הקמתו ב-1945, מקום של כמעט אופוריה (וכמעט טוהר בתולה) בהשוואה לחמור הזקן שמצטלם לפנינו היום.
אבל אנחנו חיים בעידן של דונלד טראמפ, ולדימיר פוטין ולאומנות מהסוג שרק עריצות ערביות אולי חלמו עליה לפני כמה שנים. הלבנונים אינם לבד בחיפוש אחר קץ לשחיתות. כולנו דורשים את אותו הדבר ברחבי העולם. אנחנו, אם להטביע עוד קלישאה, כולנו לבנונים עכשיו. לכן האסון ששטף את בירתם היה כל כך חזק וכל כך מפחיד.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו