אני מניח שתדהמה היא לא המילה לזה. ההפתעה עולה בראש. פשוט לא האמנתי למשמע אוזניי בביירות כששיחת טלפון אמרה לי שהלורד בלייר מקוט אל-עמארה עומד ליצור את "פלסטין". בדקתי את התאריך - לא, זה לא היה 1 באפריל - אבל אני נותר המום מכך שהאיש הנבדל, הרמאי הזה, השקרן המוכח הזה, עורך דין מופרך שדמם של אלפי גברים, נשים וילדים ערבים על הידיים הוא באמת שוקל להיות השליח "שלנו" למזרח התיכון.
האם זה באמת יכול להיות נכון? תמיד הנחתי שבלפור, סייקס ופיקוט הם התגלמות ההיבריס המזרח תיכוני. אבל בלייר? שראש הממשלה לשעבר הזה, האיש הזה שלקח את ארצו לחולות עיראק, באמת יאמין שיש לו תפקיד באזור - הוא שהשליח המגוחך שלו, לורד לוי, ערך לשם כל כך הרבה נסיעות סודיות ללא הועיל. – הולך ללכלך עכשיו את ידיו (ואני חושש, את חיינו) במלחמה הקולוניאלית האחרונה בעולם היא פשוט מכריעה.
כמובן, הוא יהיה בקשר עם אבו מאזן, ינסה לדחוק לשוליים את חמאס, ידבר בלי סוף על "מתונים"; ונצטרך להקשיב לו מביע את דעתו על מוסר, איך הוא בטוח לחלוטין שהוא עושה את הדבר הנכון (וזה, כזכור, אותו אדם שדחה הפסקת אש בלבנון בשנה שעברה כדי לחלוק את המגוחך של ג'ורג' בוש תקווה לניצחון ישראלי על חיזבאללה) בהבאת שלום למזרח התיכון...
לא פעם אחת - מעולם - הוא התנצל. לא פעם הוא אמר שהוא מצטער על מה שעשה בשמנו. אולם לורד בלייר למעשה מאמין - במה שחייב להיות מעשה שיא של פינוק עצמי עבור אדם שבישל את הראיות המזוייפות ל"נשק ההשמדה ההמוני" של עיראק - שהוא יכול לעשות טוב במזרח התיכון.
כי הנה אדם שמושמץ לחלוטין באזור - פוליטיקאי שנכשל באופן מובהק בכל מה שהוא אי פעם ניסה לעשות במזרח התיכון - מאמין כעת שהוא האיש הנכון להוביל את הקוורטט לתיקון "פלסטין".
במצוד אחר קוויזלינגים שיעשו את רצוננו - כלומר לקבל אפילו פחות מפלסטין המנדט מאשר ערפאת היה בטן - אני מניח שלבלייר יש את השימושים שלו. התערובת הייחודית שלו של חוסר רחמים וחוסר יושר, ללא ספק, תיטיב עם הדיקטטורים הערבים המקומיים שלנו.
ויש לי חשד - תמיד בהנחה שהסיפור יוצא הדופן הזה אינו מופרך - שבלייר יוכל לסייר ברחבי דמשק, אפילו בטהרן, במצוד שלו אחר "שלום", ובכך לסלול את הדרך לאסטרטגיית יציאה אמריקנית בעיראק. אבל "פלסטין"?
הפלסטינים ערכו בחירות - אמיתיות עם תחתית נחושת, המגוון הדמוקרטי - וחמאס ניצח. אבל בלייר כנראה לא יוכל לדבר עם חמאס. הוא יצטרך לדבר רק עם המושחתים של עבאס, כדי לנהל משא ומתן עם ממשל שתואר כל כך מדויק השבוע על ידי עמיתי הוותיק רמי חורי כ"ממשלת הדמיון".
האמריקנים מדברים - וכאן אני מצטט את דובר משרד החוץ, שון מקורמק - על שליח שיכול לעבוד "עם הפלסטינים במערכת הפלסטינית" לפיתוח מוסדות ל"מדינה נשלטת היטב". אה, כן, אני יכול לראות איך זה יפנה ללורד בלייר. הוא אוהב מדינות נשלטות היטב, הרבה "חוקי טרור", הרבה ביטחון - אם כי אני עדיין קצת מבולבל לגבי מה ש"המערכת הפלסטינית" אמורה להיות.
זה היה ג'יימס וולפנזון שהיה במקור השליח "שלנו" למזרח התיכון, נשיא הבנק העולמי לשעבר שעזב בתסכול כי לא הצליח לשחזר את עזה ולא לעבוד עם "תהליך שלום" שנשחק עם כל התיישבות יהודית חדשה וכל רקטת קסאם נורה לתוך ישראל. האם בלייר חושב שהוא יכול לעשות יותר טוב? אילו מילים מתוקות נשמע?
אני בטוח שהוא לא מזכיר את החומה הישראלית שלוקחת כל כך הרבה אדמה נוספת מהפלסטינים. זה יהיה "מחסום בטחוני" או "גדר" (כמו "גדר" ברלין המפורסמת שלמעשה כונתה "מחסום ביטחוני" על ידי אותם שוטרי וופו המזרח גרמנים הנדיבים של אז).
יהיו פניות לאיפוק "מכל הצדדים", קריאות אינסופיות ל"מתינות", אף לא לצדק (שזה כל מה שאנשי המזרח התיכון מתחננים אליו ב-100 השנים האחרונות).
וישראל מחבבת את לורד בלייר. ואכן, השימוש החלקלק של בלייר בשפה עשוי למשוך את אהוד אולמרט, שממשלתו ממשיכה לקחת אדמות ערביות ליהודים ויהודים רק כשהוא מחכה לגלות פלסטיני עמו הוא יכול "לנהל משא ומתן", מחמוד עבאס זוכה כעת ליוקרה של ארנב לאחר שכוחותיו נמחצו בעזה.
עם מי משני ראשי הממשלה של "פלסטין" בלייר ידבר? למה, זה עם צווארון ועניבה, כמובן, שעובד עבור מר עבאס, שידרוש יותר "ביטחון", חוקים נוקשים יותר, פחות דמוקרטיה.
אף פעם לא הצלחתי להבין מדוע המזרח התיכון מושך את הבלפור ואת הסייקס והבלייר אל תוך הקסם שלו. פעם, פותר הבעיות האהוב עלינו היה ג'יימס בייקר - שעבד עבור אביו של ג'ורג' וו עד שלישראלים נמאס ממנו - ולפני כן הייתה לנו רשימה שלמה של מזכ"לי האו"ם שביקרו באזור, הזעיפו את פניו והזהירו מפני השלכות חמורות של השלום. לא הגיע במהרה.
אני זוכר אדם אחר עם הפומפוזיציה של בלייר, פלוני קורט ולדהיים, אשר - כבר לא הבוס של האו"ם - למעשה האמין שהוא יכול להיות "שליח" לשלום במזרח התיכון, למרות הקריירה הקטנה שלו בזמן המלחמה כקצין מודיעין של צבא הוורמאכט. קבוצה "E".
ביקוריו - במיוחד אצל המלך חוסיין המנוח - עלו בתוהו, כמובן. אבל ליכולתו של ולדהיים להסיט מסך על עברו בזמן המלחמה יש דבר אחד במשותף עם בלייר. שכן ולדהיים סירב בתקיפות, בחוזקה, שוב ושוב, להכיר - אי פעם - שאי פעם עשה משהו לא בסדר. עכשיו את מי זה מזכיר לך?
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו