מאחורי חומות של בטון ותיל, נאבקו אתמול מעצבי החוקה החדשה של עיראק כדי למנוע - או להביא - את הפדרליזציה של עיראק, בעוד שבני ארצם ברחובות החמים והקודרים בחוץ לא גילו עניין במאמציהם.
היום אמור להיות יום ה-"C", לפי הנשיא בוש וכל האחרים שפלשו למדינה זו באופן בלתי חוקי בשנת 2003. עם זאת, בבגדד ה"אמיתית" - שבה הנשיא וראש הממשלה והוועדה החוקתית מעולם לא דרכה רגליהם - הם שואלים אתה על אבטחה, על חשמל, על מים, על מתי יסתיים הכיבוש, מתי יסתיימו הרציחות, מתי יסתיימו האונסים.
הם מדברים, די בקלות, על ממשלת ג'עפרי ה"כושלת", שנבחרה בשמחה על ידי השיעים והכורדים בינואר האחרון. "נכשל" כי הוא לא יכול להגן על האנשים שלו. "נכשל" משום שאינה יכולה לבנות מחדש את עיר הבירה שלה - הנראית לה בין חריצי המקלע דמויי הצלבנים בחומות המתחם - ומשום שאינה יכולה להבין, שלא לדבר על לעמוד בדרישות "הרחוב".
בעיראק של עליסה בארץ הפלאות של האדונים בוש ובליר - המאוכלסת גם על ידי הממשלה הנבחרת של עיראק ומנסחי החוקה שלה ולא מעט עיתונאים מערביים - אין בעיות כאלה להתמודד איתן. המזגנים רוחשים - ישנם גנרטורים המספקים חשמל 24 שעות ביממה - וכמעט לכל הפקידים הבכירים יש בתים מפוארים ב"אזור הירוק" המוגן בכבדות, שהיה בעבר מתחם הארמון הרפובליקני של סדאם חוסיין. אין להם הפסקות חשמל, אין תורי דלק, אין חטיפות ורציחות.
כפי שאקדמאי עיראקי זה עתה חזר מפריז ובריסל אמר לי אתמול: "אירופאים מבינים פוליטיקה דרך רמת האזור הירוק. אין להם מושג ששאר עיראק - מלבד כורדיסטן - היא מקום של אנרכיה ומוות. אחד שאל אותי: "האם אתה חושב שפדרליזם הוא באמת סכנה לסונים?" עניתי לו: "האם אתה חושב שהפחד ממוות תמידי אינו סכנה לסונים, לשיעים ולכורדים?" ™ עיניו נראו מזוגגות. לא על זה הוא רצה לדבר. אבל על זה אנחנו מדברים".
המעטים העיראקים שטורחים לקרוא את העיתונות הממשלתית בבגדד - התפוצה הנמוכה שלהם משקפת את אותה תופעה של חוסר אמון שהייתה קיימת תחת משטרו של סדאם - מספרים על כל ניואנס של הדיון החוקתי. הוסכם על שמה של המדינה (הרפובליקה העיראקית), חלוקת המשאבים הכספיים לפי אזורים דמוגרפיים ולא לפי מחוזות (חדשות רעות לכורדים), וכי האיסלאם צריך להיות "אחד" ממקורות החקיקה (חדשות רעות). למי שרוצה רפובליקה אסלאמית).
יש "וועדה חוקתית" ו"ועדה חוקתית" (המורכבת מ-55 צירים פרלמנטריים נבחרים) עם 15 סונים לא נבחרים (מכיוון שהאוכלוסייה הסונית החרימה ברובה את הבחירות בינואר האחרון), כל ועדה מחולקת לחמש ועדות משנה, כל אחת מהן. לומד פרק אחד בחוקה. הכותבים בפועל של המסמך העצום הזה - הם כוללים לכאורה לפחות שני פרופסורים - נשארים אנונימיים מסיבות ביטחוניות. וכולם חיים באזור הירוק השמור בכבדות, בטוחים - פחות או יותר - מהמורדים וחשוב מכך, בטוחים יותר מעיראקים רגילים שנאלצים לסבול את האלימות של הכיבוש האמריקני, את דיכוי המורדים ואת האיום היומיומי של המונים. , פשע מאורגן.
כולם יודעים את הנושא האמיתי מאחורי החוקה: האם היא תאפשר לשלוש הקהילות העקרוניות של עיראק - השיעים, הסונים והכורדים - להקים מדינות פדרליות משלהן? ואם כן, האם משמעות הדבר היא פירוק עיראק? הסונים, היחיד מבין השלושה שבתיהם אינם יושבים על מאגרי נפט, מתנגדים מטבע הדברים לחלוקה כזו שתאפשר, אגב, לאמריקאים ולשאר מדינות המערב, שעדיין טוענות ששחררו את עיראק למען "דמוקרטיה". להגיע לעסקות נפט עם שתי ישויות מוחלשות ולא עם אומה עיראקית מאוחדת.
תוסיפו לכל זה את הדרישה של כורדיסטאן שהדמוגרפיה העתידית של כירכוכ - האוכלוסיה הערבית שהוזרקה על ידי סדאם, האוכלוסייה הכורדית של העיר שהוגלה על ידי סדאם והמיעוט הטורקומני שלה - תוסדר לפני כתיבת החוקה, ותקבלו טוב רעיון למה אפילו האמריקאים מתחילים לאבד סבלנות. הכורדים רוצים שקירכוכ העשירה בנפט תהיה בירת כורדיסטן - מדינה שכבר קיימת למרות שנדמה שאף עיראקי לא מוכן להודות בכך - ובכך לחתוך עוד יותר את הגבול בין עיראק "ערבית" לעיראק "הכורדית".
הבעיה היא שכל הנושאים הללו מתרחשים לא בעיראק אלא בעולם אליס בארץ הפלאות שתואר כבר. זהו מקום ייחודי בו תמיד צופים כי משפטו של סדאם יתחיל בעוד חודשיים - לפחות בארבע הזדמנויות זה קרה - שבו תמיד עומד להתחיל מחדש השיקום העיראקי ובו כוח המורדים תמיד הֵחָלְשׁוּת. למעשה, לוחמי גרילה עיראקים פוגעים כעת באמריקאים 70 פעמים ביום וכל כך חוששים קצינים אמריקאים בכירים מהתגברות התקפות, עד שזו הפכה לסיבה העיקרית שלהם לנסות למנוע את שחרורם של 87 תצלומים נוספים וקלטות וידאו של אבו גרייב. עינויים והתעללות בכלא.
בעיראק האמיתית, זה לא משנה. עבור "הרחוב", סדאם הוא היסטוריה, אין שיקום והלכלוך של אבו גרייב לא גורם להפתעה גדולה - כי רוב העיראקים ידעו הכל חודשים לפני שהמערב פקח את עיניו המזועזעות לתמונות.
לגבי החוקה, שאלתי חבר עיראקי ותיק מה דעתו אתמול. "בטח, זה חשוב," הוא אמר. "אבל המשפחה שלי חיה בפחד מחטיפה, אני מפחד מדי להגיד לאבא שלי שאני עובד עבור עיתונאים, ויש לנו רק שעה אחת בשש של חשמל ואנחנו אפילו לא יכולים למנוע מהאוכל שלנו להתקלקל במדינה. מְקָרֵר. פדרליזם? אתה לא יכול לאכול פדרליות ואתה לא יכול להשתמש בו כדי לתדלק את המכונית שלך וזה לא גורם למקרר שלי לעבוד".
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו